אפילפסיה ונהיגה

[שירלי של הים]

אפילפסיה ונהיגה

האם מישהו יכול לחלוק איתי את נסיונו האישי עם איסור נהיגה אחרי התקף.
1. האם פנית/לא פנית למשרד הרישוי לדווח?
2. האם קיבלת פניה ממשרד הרישוי בגלל שבית החולים דיווח על ההתקף (במקרה שהגעת לבית חולים)?
3. האם למישהו לקחו את הרישיון? אם כן, לכמה זמן? היה קשה לקבל אותו בחזרה?
4. מה עושים ???

קצת רקע עלי - בת 40, אחרי שלושה התקפים.
אחרי הראשון (גיל 33) לא עשו כלום.
אחרי השני (גיל 36) התחלתי טיפול תרופתי והפסקתי אותו אחרי שנתיים, נמנעתי מנהיגה (על דעת עצמי) במשך שנה.
עכשיו אני אחרי ההתקף השלישי, בינתיים לא נוהגת, ואני לא יודעת מה לעשות.

ההתקפים אצלי בד"כ מתוך שינה ותמיד אחרי אאורה של כמה ימים.

תודה על כל עזרה. אם לא בא למישהו לפרט על גבי הפורום אשמח למסר פרטי.
יש כל כך הרבה חולי אפילפסיה בישראל והחוק לא מוגדר בצורה מוחלטת, וזה לא ייתכן שאנשים לא יודעים מה הם אמורים לעשות!!!

שירלי.

 

[שירלי של הים]

שכחתי לציין שהתחלתי שוב טיפול תרופתי (למיקטל)

 

[בלונדית3]

היי

לצערי חוויתי את העניין על בשרי אז אני בערך יודעת איך זה הולך:

במידה ואת מאושפזת בבית חולים לאחר התקף או מבקרת רופא נוירולוג יש עליהם חובה לדווח עליך למשרד לבטיחות בדרכים.
זה לוקח חודשיים- שלושה בערך עד שהמכתב הארור מגיע (זה מגיע בדואר רשום). בינתיים, כמובן שאסור לנהוג (זה גם מה שהנוירולוג יגיד לך בעלפה ובלי קשר אסור לקחת סיכון).
את תקבלי טופס עם מס' דפים למלא כולל טופס שאותו את צריכה למלא בנוכחות עורך דין ובו את מצהירה מתי היה לך התקף והאם הוא היה חד פעמי וכו'.. בנוסף יש שם טופס שהנוירולוג שלך צריך למלא. במקביל, את תקבלי זימון למשרד הרישוי למנהלת הסניף ובו תצטרכי להסביר לה מה קרה ואז תצטרכי למסור לה את הרישיון שלך. ואז רשמית בעצם הרישיון של נשלל למשך שנה.
(כמובן שבמידה וחס וחלילה יש לך התקף נוסף אז השנה מתאפסת בהתאם).

כעבור שנה "נקייה" את יוצרת קשר עם משרד הרישוי ומבקשת לחדש את הרישיון. הם אמורים לשלוח לך טפסים ואז יש פרוצדורה שצריך לעבור. (המון טפסים ואישורים וועדות...)
לצערי אני עדיין לא שם (נשארו לי עוד כמה חודשים) אז על החידוש אני לא יודעת להרחיב, אני מניחה שזה יותר מורכב להחזיר את הרישיון מאשר למסור אותו אבל זה הגיוני.
סה"כ זה תהליך שהרבה עוברים, זה מצריך סבלנות אבל בסוף זה יקרה. צריך להיות חזקים ולא להתייאש.

באמת חבל שהכל לא מוגדר בצורה מסודרת ורק כשאת חווה את הדברים אז את בעצם יודעת אותם...
בכל מקרה, אני מאחלת לך שיהיה בהצלחה! ותמיד תזכרי- יותר חשוב שתהיי בריאה מאשר שיהיה לך רישיון

 

[דני11612]

נהיגה

הנהיגה מסכנת אותך ואת האחרים! לכן אני החזרתי את הרשיון אפילו מבלי שנתבקשתי. קחי בחשבון (וכל אחד מאיתנו) שלנהיגה במצבנו, גם (ובמיוחד) חברת הביטוח תתנער מאחריות!!!

 

[שירלי של הים]

אחרי כמה זמן קיבלת את הרשיון בחזרה?

תוכל לפרט איך היה התהליך של הפקדת הרשיון וכמה זמן לקח עד שביקשת לקבל חזרה את הרשיון וכמה זמן עבר עד שהוחזר לך?

אגב, אני לא בטוחה שזה נכון שחברת הביטוח תתנער מאחריות. עד כמה שאני יודעת מבן משפחה שהוא עו"ד שמתמחה בענייני ביטוח, בכל הקשור לביטוח חובה יש גוף שנקרא "קרנית" אשר תפקידו לפצות נזקי גוף של אנשים שאין להם ביטוח (למשל, נפגעי תאונת דרכים "פגע וברח" שאין בעל רכב לתבוע). כמו כן, אם אני לא טועה, היה פסק דין תקדימי של אדם שלמרות שנהג כשהיה בשלילת רשיון (בגלל עבירה כלשהי), עשה תאונה (לא יודעת אם הוא אשם או לא), וקיבל פיצויים על נזקי גוף.
בקשר לביטוח צד ג' ו/או מקיף אין לי מידע.

אשמח אם תוכל לפרט מנסיונך האישי.
תודה מראש!

 

[שירלי של הים]

תודה רבה על התגובה

תודה רבה על התגובה והמידע. אני מאוד מאוד מעריכה את זה.
בדיוק קיבלתי אתמול הודעה על מכתב רשום, וכבר חששתי (ואולי במובן מסוים קיויתי) שזו הודעה ממשרד התחבורה, אבל זה היה בסוף משהו אחר.
אחרי ההתקף הקודם (שהיה די קשה - כנראה סדרה של התקפים) הייתי מאושפזת במשך 10 ימים, ובית החולים לא דיווח למשרד התחבורה (עברו מאז 4 שנים).
הפעם היה לי התקף קל יותר, ובכל מקרה אני לא מאמינה שבית החולים ידווח גם הפעם (בשני המקרים מדובר באיכילוב).
אז כמו שאני מבינה, זה די בידיים שלי. וכמה שאקדים לדווח, כך אקבל את הרשיון בחזרה מוקדם יותר (כי אני ממילא, כמובן, לא נוהגת עכשיו).

אני מודה שזה מאוד קשה לוותר על רשיון הנהיגה. בעיניי זה סימן לעצמאות אינסופית.
אני גם תמיד מקבלת התקף אחרי אאורה ממושכת (מיגרנה של כמה ימים, מחשבות טורדניות, שינוי בחוש ריח), וברור שבמצב כזה לא אשב מאחורי ההגה, אבל אני יודעת שזו לא סיבה מספיק טובה.

שוב תודה על המידע ואם מישהו נוסף יכול להוסיף מניסיונו אני מאוד אשמח.

 

[עדידי127]

כמה הבהרות

ערב טוב,
ראשית אני רוצה להבהיר - החוק מאוד ברור בנושא: כל אדם, שמצב בריאותו השתנה, חייב להודיע על כך בעצמו למשרד הרישוי.

הסיפור שלי דומה לשלך - התקף גראנד-מל ראשון לאחר גיל 30, התקף שני לאחר מספר שנים ורק לאחר התקף שלישי אובחנה סופית אפילפסיה והתחלתי טיפול תרופתי.
לקח קצת זמן להגיע לאיזון אבל לאחר מכן הגשתי בקשה לחידוש רישיון וחזרתי לנהוג.
עברתי 3 שנים בלי רישיון נהיגה, ולפני מספר חודשים קיבלתי את הרישיון חזרה.
ניגשים למשרד הרישוי, ממלאים טופס, מקבלים טפסים לוועדה הרפואית, ממלאים אותם, כולל התייחסות של הרופא המטפל ומחזירים לוועדה.
לאחר כחודש מקבלים תשובה.

כמה דברים להתייחסות
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שנה של איזון מתייחסת לאיזון ביחס לכל סוג של התקף שהוא, ולא רק גראנד-מל.

מומלץ להגיע בפועל למשרד הרישוי ולא להמתין לדואר. המכתב יכול להגיע חודש חודשיים לאחר שמתקבלת תשובה.

מעבר לאחריות האישית והסכנה שאת מהווה לאחרים (לא מתייחס אישית אליך ) נהיגה בלי אישור משרד הרישוי, לאחר שינוי מצב בריאותי, מנוגדת לחוק. את יכולה למצוא את עצמך במצב
של נהיגה ללא ביטוח. כלומר, בכל מצב של תאונה, גם אם לא באשמתך, אוטומטית את אשמה כי הרישיון שלך לא תקף למעשה.



יש פה בפורום הודעות רבות בנושא.
את יכולה לחפש הודעות קודמות שלי. רובן מתייחסות לנושא זה.

 

[שירלי של הים]

תודה רבה!

אני אחפש הודעות קודמות שלך כדי להחכים.
יצא שלא נהגת המון זמן! אני מקווה שהתהליך שלי יהיה קצר יותר. כבר בטוח שהוא לא יקח בדיוק שנה כי עד שאפקיד את הרשיון ועד שאקבל אותו בחזרה בטח כרוך בהליכים בירוקרטיים שונים ומשונים שלוקחים עוד חודש ועוד חודש וכו..
כבר הדפסתי שלט למכירה לאוטו שלי, ועדיין לא מצאתי את הזמן (מעניין למה...) להדביק אותו.
שלא נדבר על מודעה ביד2 שבכלל אני לא מוצאת את המוטיבציה לעשות.
כמו שאפשר לראות אני מאוד קשורה לאוטו שלי (פיז'ו 206 עם תיבת הילוכים ידנית - כיף של אוטו).
בינתיים עשיתי כרטיס "רב-קו"... למזלי אני גרה ועובדת ברדיוס של קילומטרים ספורים ויכולה אפילו לרכוב באופניים (נסיעה של 15 דקות).
תודה רבה על האינפורמציה, ואשמח למידע נוסף למי שיכול להוסיף לי.

 

[דני11612]

נהיגה

עם כל הכבוד לעורך הדין שלך, גם אם קרנית תיקח אחריות, זה יהיה רק לגבי הנפגע (אם ח"ו פגעת במישהו), ולא תכסה את הפגיעה בעצמך וברכבך!!! ובכלל- למה לקחת סיכון. נאמר לך כאן, שאת חייבת להודיע על כל שינוי בבריאות (חוק תעבורה) למשרד התחבורה. לחיות בלי רשיון?- נהגתי כ- 40 שנה מקצועי, ימים ולילות, ונפרדתי על דעת עצמי מהרשיון בגלל המחלה. אז אישתי נוהגת והכל בא על מקומו בשלום. בהצלחה ותקחי באיזי.

 

[Mother of Dragons]

מצטרפת לשאלה.

היה לי התקף ביוני והגעתי לבית חולים. כבר במיון הנוירולוג הבהיר לי שאני לא אגע בהגה במהלך השנה הקרובה.. ההתקף עצמו קרה לי במהלך נהיגה אז היה לי ברור מאוד מה היה יכול לקרות ולמה זה כל כך חשוב לא לנהוג.
מה שכן, אף אחד לא דיווח. לא בית החולים ולא הנוירולוג בקופה. הנוירולוג בקופה אמר לי שזו לא אחריות שלי, אלא של בית החולים ולכן אין שום צורך שאדווח בעצמי. אפילו קיבלתי עכשיו מכתב ממשרד התחבורה, כדי לעשות קורס רענון נהיגה.
ברור שלא נהגתי מאז, אבל הרשיון עדיין יושב בארנק כאילו לא קרה שום דבר.
הנוירולוג שלי רק אמר לי שלקראת סוף השנה לחזור אליו, הוא יכתוב לי מכתב המלצה ואני אגש למשרד התחבורה. עכשיו פתאום זה נראה לי ממש מגוחך ולא הגיוני.

מה עושים במצב כזה? :S

 

[עדידי127]

האחריות כולה שלך, זה החוק

כמו שציינתי קודם, סעיף 12 ב לפקודת התעבורה, תשכ"א (1961) מחייב לדווח על שינוי במצב בריאותי.