איפה שגם אני הייתי
גידי ורונה באולם קריגר בחיפה
מה שדווקא היה - ועוד איך היה: גרררר... קודם כל, גידי. גידי גוב הוא האבא של כולנו. הוא רק מדבר בקול הבס הזה שלו וכל הקהל מהופנט, הוא מתחיל לשיר והם שרים איתו, הוא מדבר והם נקרעים מצחוק, מהנהנים בהיסטריה, אם גידי ורונה יעשו ילד אני לגמרי מאמצת אותו. וקצת יותר ברצינות - גידי מעלה הופעה כיפית, שירים נוסטלגים עם המון חן ומערכונים קצרים, אין שם עיבודים יוצאים מגדר הרגיל אבל הכל אפוף אווירה קסומה ושמחה (כן רעות! שמחה!!!) בטעם של כוורת בפארק. יש לו להקה מהממת - ערן וויץ ורונה קינן בגיטרות, תום מוכיח על הבס, יובל שפריר בתופים וזיו קוז'ו בקלידים. כולם תורמים מקולם מפעם לפעם ולכל אחד ישנה את דקת התהילה שלו. גידי באמת דואג לתת את הבמה לכולם, אך רונה... הו - רונה בניגוד לשאר, מקבלת לפחות רבע מן ההופעה. חשבתי, בזמן שגידי מזמין את רונה לדואט הראשון (מבין רבים) - "נגיעה אחת רכה" - שזה מדהים! גידי גוב (!) בכבודו ובעצמו יושב לו על כסא לאחר פתיח שנון, רונה יושבת זקופה לידו ומשתדלת להפסיק לצחוק, גידי שר בית שלם כמו שרק גידי יודע והקהל נינוח ושלו ואז, הו אז, רונה פותחת את הפה וגונבת לו את ההצגה! הקהל משתולל! רונה גונבת לגידי גוב את ההצגה! כמה אנשים באמת יכולים לגנוב את ההצגה מגידי גוב? וכל פעם מחדש! השילוב בין בחורה עם גיטרה, שאומרת רק מה שצריך להגיד (ואפילו דופקת סולו קצר בדיסטורשן לפיקודו של גידי) והקול הזה שלה שחודר לכל פינה באולם העצום - הוא מהמם, את כולם. אז זה אמנם מעט מוזר לראות את רונה עומדת לה בצד עם הגיטרה רוב הזמן, אבל אז היא נעמדת במרכז וברור ומובן לכולם שזהו בדיוק המקום שלה. ורק ככה בשביל שיהיה על מה לפנטז, כמה מן הדואטים שאני זוכרת שביצעו יחד: - נגיעה אחת רכה - והגשם יבוא (בגרסא מהממת, ואפילו תיאטרלית משהו) - הריקוד המוזר של הלב (כמובן) - שטח ההפקר ב"העיקר זה הרומנטיקה" רונה וערן עושים קולות רקע, אבל גידי מככב. וסתם רציתי לציין את זה כי יצאה גרסא ממש חמודה של שלושתם יחד. בקיצור, 125 שקל אבל שווה כל שקל שאמא שילמה עלי =]
