אף פעם לא הבנתי..
- פותח הנושא hadarr1
- פורסם בתאריך
לדעתי יש בעיה בהגדרה של 'שינוי'
נניח לרגע שכרגע את חסרת סבלנות ואני בעל סבלנות. וכרגע זה לא משנה אם זו בעייה של חינוך או אופי או גנטיקה או הכל ביחד - יש מצב נתון. ראשית עלייך לרצות לשפר את מצבך. כי אדם שטוען "יש לי מספיק סבלנות/אני מספיק חכם/אני מספיק רגיש..." לא משתנה. אחרי שהחלטת שאת רוצה לשנות, ברור שאת יכולה לעשות שיפור של חצי אחוז. יש מספיק תרגילים לפתח סבלנות/אמפטיה/שכל ........... נניח שאחרי שתתרגלי שנה ותשתפרי ב20 אחוזים, עדיין מצבך יהיה פחות טוב משלי, כי אני נולדתי עם סבלנות או חונכתי לסבלנות. עכשיו לשאלה שלי - מצבך השתפר ב20 עלית בדרגת סבלנות מ2 ל2.4, אבל אני מראש ב5. עשית שינוי או לא עשית שינוי ? ביחס אליי מצבך כמעט אותו הדבר, ביחס ל5 2 או 2.4 זה זהה. ביחס לעצמך, 20 אחוז שינוי זה המון ויכול להיות ההבדל בין היכולת להחזיק מערכת יחסים או לפרק אותה. לדעתי שינוי הוא שינוי הוא שינוי - חסרי סבלנות רוצים הכל מהר ועכשיו, בעלי הסבלנות מוכנים לתהליך איטי שיגיע להכי טוב שהוא יכול להגיע. אבל זה הוא המלכוד - את חסרת סבלנות שרוצה לרכוש סבלנות והדרך היחידה לרכוש סבלנות היא בסבלנות. כל האמור נכון לגביי חוכמה ורגש וחוסר רגש ותפיסת מציאות וכולי.
נניח לרגע שכרגע את חסרת סבלנות ואני בעל סבלנות. וכרגע זה לא משנה אם זו בעייה של חינוך או אופי או גנטיקה או הכל ביחד - יש מצב נתון. ראשית עלייך לרצות לשפר את מצבך. כי אדם שטוען "יש לי מספיק סבלנות/אני מספיק חכם/אני מספיק רגיש..." לא משתנה. אחרי שהחלטת שאת רוצה לשנות, ברור שאת יכולה לעשות שיפור של חצי אחוז. יש מספיק תרגילים לפתח סבלנות/אמפטיה/שכל ........... נניח שאחרי שתתרגלי שנה ותשתפרי ב20 אחוזים, עדיין מצבך יהיה פחות טוב משלי, כי אני נולדתי עם סבלנות או חונכתי לסבלנות. עכשיו לשאלה שלי - מצבך השתפר ב20 עלית בדרגת סבלנות מ2 ל2.4, אבל אני מראש ב5. עשית שינוי או לא עשית שינוי ? ביחס אליי מצבך כמעט אותו הדבר, ביחס ל5 2 או 2.4 זה זהה. ביחס לעצמך, 20 אחוז שינוי זה המון ויכול להיות ההבדל בין היכולת להחזיק מערכת יחסים או לפרק אותה. לדעתי שינוי הוא שינוי הוא שינוי - חסרי סבלנות רוצים הכל מהר ועכשיו, בעלי הסבלנות מוכנים לתהליך איטי שיגיע להכי טוב שהוא יכול להגיע. אבל זה הוא המלכוד - את חסרת סבלנות שרוצה לרכוש סבלנות והדרך היחידה לרכוש סבלנות היא בסבלנות. כל האמור נכון לגביי חוכמה ורגש וחוסר רגש ותפיסת מציאות וכולי.
סבבה, אז אני אשאל משהו אחר.
בן אדם נגמל מסמים. פיזית, הוא מפסיק להשתמש, אבל המוח שלו תמיד רוצה עוד. השאלה שלי היא האם להשתנות זה לא כמו לעבור תהליך גמילה כלשהו? ובהנחה והתשובה היא כן, אז מה ההבדל בין אדם שנגמל מסמים לבין בן אדם ש'נגמל' מחוסר סבלנות? (או שאולי התפיסה שלי לגבי הגמלות מסמים היא לא נכונה..?)
בן אדם נגמל מסמים. פיזית, הוא מפסיק להשתמש, אבל המוח שלו תמיד רוצה עוד. השאלה שלי היא האם להשתנות זה לא כמו לעבור תהליך גמילה כלשהו? ובהנחה והתשובה היא כן, אז מה ההבדל בין אדם שנגמל מסמים לבין בן אדם ש'נגמל' מחוסר סבלנות? (או שאולי התפיסה שלי לגבי הגמלות מסמים היא לא נכונה..?)
גמילה מסם, היא גמילה ממשהו שהיה לך ואיננו עוד
בואי נדבר חס וחלילה על אסון שמאבדים אדם קרוב. גם אז אנחנו "נגמלים" מהקירבה שלו שאהבנו ומהריח שלו שאהבנו וכולי. גם גמילה מסם היא גמילה מהנאות ושחרור שהסם העניק. אבל "גמילה מחוסר סבלנות" לא ממש זהה. כי הרי מה היא חוסר סבלנות ? זו בעצם תגובה מאוד מהירה בלי מחשבה. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשאנחנו רוצים משהו, ואז איננו חושבים מה בכלל אנחנו רוצים ואנחנו מתנהגים בחוסר סבלנות. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשאנחנו מרגישים רע ממשהו, ואנחנו ממהרים להרגיש טוב בלי לחשוב על תואצות המעשים שלנו. וכולי וכולי. "סבלנות" היא בעצם הרגל לחשוב קצת לפני שעושים/מדברים וכולי. היא הרגל של מתינות. כשאדם מתרגל להיות מתון, הוא איננו מתגעגע לימים של חוסר מתינות. הוא איננו אומר "וואי חבל פעם הייתי מכה את האיש מכות נמרצות/צורח עליו/הייתי נכנס להיסטריה של בכי - איך אני מתגעגע לימים האלו". כי אדם שהיה רוצה לפעול בחוסר סבלנות לא באמת פיתח סבלנות. ואם הוא מפתח סבלנות הוא לא מתגעגע לחוסר הסבלנות. וזאת בניגוד למשהו שהלך לאיבוד. כשיש אובדן אז יש גמילה שנובעת מגעגוע. כשרוכשים יכולות וכלים (סבלנות היא כלי) לא מתגעגעים לימים שבהם לא היה לך את הכלי (אלא אם כן לא רכשת אותו, אבל אתה מתנהג כאילו כן רכשת אותו ונוצר אצלך דיסאוננס בין ההתנהגות ובין היכולות הרגשיות).
בואי נדבר חס וחלילה על אסון שמאבדים אדם קרוב. גם אז אנחנו "נגמלים" מהקירבה שלו שאהבנו ומהריח שלו שאהבנו וכולי. גם גמילה מסם היא גמילה מהנאות ושחרור שהסם העניק. אבל "גמילה מחוסר סבלנות" לא ממש זהה. כי הרי מה היא חוסר סבלנות ? זו בעצם תגובה מאוד מהירה בלי מחשבה. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשאנחנו רוצים משהו, ואז איננו חושבים מה בכלל אנחנו רוצים ואנחנו מתנהגים בחוסר סבלנות. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשאנחנו מרגישים רע ממשהו, ואנחנו ממהרים להרגיש טוב בלי לחשוב על תואצות המעשים שלנו. וכולי וכולי. "סבלנות" היא בעצם הרגל לחשוב קצת לפני שעושים/מדברים וכולי. היא הרגל של מתינות. כשאדם מתרגל להיות מתון, הוא איננו מתגעגע לימים של חוסר מתינות. הוא איננו אומר "וואי חבל פעם הייתי מכה את האיש מכות נמרצות/צורח עליו/הייתי נכנס להיסטריה של בכי - איך אני מתגעגע לימים האלו". כי אדם שהיה רוצה לפעול בחוסר סבלנות לא באמת פיתח סבלנות. ואם הוא מפתח סבלנות הוא לא מתגעגע לחוסר הסבלנות. וזאת בניגוד למשהו שהלך לאיבוד. כשיש אובדן אז יש גמילה שנובעת מגעגוע. כשרוכשים יכולות וכלים (סבלנות היא כלי) לא מתגעגעים לימים שבהם לא היה לך את הכלי (אלא אם כן לא רכשת אותו, אבל אתה מתנהג כאילו כן רכשת אותו ונוצר אצלך דיסאוננס בין ההתנהגות ובין היכולות הרגשיות).
עננית נוצה
New member
אם אפשר להצטרף לתשובה...
הייתי אומרת ששינויים אישיותיים (=בתכונות) רדיקאליים אינם מציאותיים. אבל- מי בכלל רוצה להשתנות באופן קיצוני? לשם מה? קראי את דבריי להדר, בדבר קווי הרצף של התכונות; השאיפה היא, על-פי רוב, לעבר המידה האמצעית- וזוהי עובדה תקפה ביחס לכל אחת מתכונות האופי; לדוגמא: יש מי שחש עצמו רכרוכי מדי והיה רוצה להיות יותר תקיף. שאיפתו תהיה לכיוון המידה האמצעית- לכיוון אסרטיביות, ולא לכיוון הקיצוני של אגרסיביות. אדם בעל ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכים יהיה מעוניין לרכוש יותר ביטחון עצמי- להיות אדם המודע לעצמו ולערכו, כזה המקרין הערכה עצמית וביטחון עצמי- אך סביר להניח כי אינו שואף לבטחון עצמי והערכה עצמית מופרזים עד כדי גיחוך. השאיפה היא לעולם לא להשתנות רדיקאלית. אם כן, את גבולות השינוי בתוך טווח תכונות האישיות שלנו, אנו אלה השמים לעצמנו, בהתאם למידה הנכונה והרצויה לנו. באשר לשאלתך השלישית- תרגול נכון אכן מסייע לאדם לחולל שינוי, ולהתקדם אל עבר המידה הרצויה לו, בקו הרצף של תכונת האישיות. כאמור, הוא קונה לעצמו הרגל חדש. אך אם הוא מודע לכך כי נטייתו הטבעית היא כזו ה"מושכת" אותו אחורנית, אל עבר המידה ממנה התרחק, מוטב כי ידאג לשמר את ההרגל החדש שקנה לעצמו.
הייתי אומרת ששינויים אישיותיים (=בתכונות) רדיקאליים אינם מציאותיים. אבל- מי בכלל רוצה להשתנות באופן קיצוני? לשם מה? קראי את דבריי להדר, בדבר קווי הרצף של התכונות; השאיפה היא, על-פי רוב, לעבר המידה האמצעית- וזוהי עובדה תקפה ביחס לכל אחת מתכונות האופי; לדוגמא: יש מי שחש עצמו רכרוכי מדי והיה רוצה להיות יותר תקיף. שאיפתו תהיה לכיוון המידה האמצעית- לכיוון אסרטיביות, ולא לכיוון הקיצוני של אגרסיביות. אדם בעל ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכים יהיה מעוניין לרכוש יותר ביטחון עצמי- להיות אדם המודע לעצמו ולערכו, כזה המקרין הערכה עצמית וביטחון עצמי- אך סביר להניח כי אינו שואף לבטחון עצמי והערכה עצמית מופרזים עד כדי גיחוך. השאיפה היא לעולם לא להשתנות רדיקאלית. אם כן, את גבולות השינוי בתוך טווח תכונות האישיות שלנו, אנו אלה השמים לעצמנו, בהתאם למידה הנכונה והרצויה לנו. באשר לשאלתך השלישית- תרגול נכון אכן מסייע לאדם לחולל שינוי, ולהתקדם אל עבר המידה הרצויה לו, בקו הרצף של תכונת האישיות. כאמור, הוא קונה לעצמו הרגל חדש. אך אם הוא מודע לכך כי נטייתו הטבעית היא כזו ה"מושכת" אותו אחורנית, אל עבר המידה ממנה התרחק, מוטב כי ידאג לשמר את ההרגל החדש שקנה לעצמו.
תודה על התשובה...את צודקת
השאלה שלי לא נוסחה היטב. מה שהתכוונתי אליו הוא, האם כל תכונה שלנו ניתנת לשינוי רק במידה מסויימת. כלומר: אם נניח מישהו הוא מאוד מאוד ביישן. והוא רוצה להיות בעל ביטחון עצמי או אסרטיביות, הוא יוכל לשנות את תכונתו רק במידת מה. ותמיד יהיה פחות אסרטיבי מ"הנדרש" כמובן שהתיאור שלי הוא מאוד שטחי, מכיוון שנדמה לי, כי אופי הוא אשכול של תכונות שקשורות זו בזו. מתארת תכונות על קוו רצף, וזה נכון, אבל נראה לי שתכונות אופי הם גם לא על קוו רצף.כמו למשל אנשים שמאוד מסובכים עם עצמם מלאים בקונפליקטים, או בעלי נטייה לדכדוך ופסימיות למשל. אני לא בטוחה שאני מצליחה לנסח היטב את שאלתי...אבל השאלה היא האם מורכבות האופי אפשרית לשינוי?, והאם לא צריך איזו היכרות עם אותה מורכבות כדי להבין איך ומה אפשר לשנות והאם בכלל..
השאלה שלי לא נוסחה היטב. מה שהתכוונתי אליו הוא, האם כל תכונה שלנו ניתנת לשינוי רק במידה מסויימת. כלומר: אם נניח מישהו הוא מאוד מאוד ביישן. והוא רוצה להיות בעל ביטחון עצמי או אסרטיביות, הוא יוכל לשנות את תכונתו רק במידת מה. ותמיד יהיה פחות אסרטיבי מ"הנדרש" כמובן שהתיאור שלי הוא מאוד שטחי, מכיוון שנדמה לי, כי אופי הוא אשכול של תכונות שקשורות זו בזו. מתארת תכונות על קוו רצף, וזה נכון, אבל נראה לי שתכונות אופי הם גם לא על קוו רצף.כמו למשל אנשים שמאוד מסובכים עם עצמם מלאים בקונפליקטים, או בעלי נטייה לדכדוך ופסימיות למשל. אני לא בטוחה שאני מצליחה לנסח היטב את שאלתי...אבל השאלה היא האם מורכבות האופי אפשרית לשינוי?, והאם לא צריך איזו היכרות עם אותה מורכבות כדי להבין איך ומה אפשר לשנות והאם בכלל..
עננית נוצה
New member
מהסוף להתחלה... ../images/Emo13.gif
אפתח דוקא בהתייחסות לשאלתך האחרונה: "האם לא צריך איזו היכרות עם אותה מורכבות כדי להבין איך ומה אפשר לשנות והאם בכלל...?" השאלה "האם בכלל" היא שאלה טובה... במידה והתשובה לשאלה הזו היא "לא"- מובן שאין לו לאדם צורך לשנות. אם היא "כן"- המסקנה ברורה. אך אם אינו בטוח- מוטב שינסה להבהיר לעצמו מה לא טוב במצב הנוכחי, ומהו המצב הטוב לו הוא מייחל. לאחר שיבהיר לעצמו את עמדתו בנוגע לשאלות אלה, יוכל להגדיר את טיב השינוי ולחשוב על הדרך להשיגו. אישיותו של האדם מורכבת, כפי שהיטבת להגדיר זאת, מ"אשכול של תכונות הקשורות זו בזו". גם מה שאנו מכנים "תכונה" או "נטיה", עשויה להיות מורכבת, ולהמצא על מיקום שונה בקו הרצף בהקשרים שונים. אתייחס לדוגמאות שהבאת בדברייך; ביטחון עצמי- אדם עשוי להיות בעל ביטחון עצמי רב בנוגע למראה החיצוני שלו, אך מאידך, כאשר מדובר ביכולותיו האינטלקטואליות- הבטחון העצמי שלו נמוך (ההשלכה לכך עישויה להיות, למשל, שהוא נמנע מלהשתתף בדיונים, הדורשים הפגנת ידע ומחשבה עצמית). וכך הלאה, בהתייחס להקשרים שונים. ביישנות- יש אנשים היכולים לעלות על במה ולדבר מול קהל, ואפילו לתת מופע שלם. אלה הם האחרונים שנחשוד בהם בביישנות. אך במישור שבינו לבינה, למשל, הם ביישנים גדולים. אלה הן רק דוגמאות אחדות לכך ש"תכונה" או "נטיה" באה לידי ביטוי שונה בהקשרים שונים. כאשר מעוניינים לחולל שינוי- מוטב, ראשית, להגדיר לעצמנו מהו בדיוק השינוי בו אנו חפצים. אגב, יועץ/ מאמן/ מנחה נבון ידע לעשות שימוש בביטוייה השונים של ה"תכונה", כדי לסייע להצלחתו של הנועץ לחולל שינוי באותה ה"תכונה" בהקשר בו הוא מבקש להשתנות. הזכרת בדברייך "אנשים שמאוד מסובכים עם עצמם מלאים בקונפליקטים"- עניינים אלה אינם תכונות אופי, אלא תוצאות- תוצאות של חוויות טראומטיות, של נטיה לפסימיות ודכדוך (כפי שהזכרת) וכיו"ב. בכל אופן, יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרים בהם מעורבים קשיים נפשיים נחוצה, לדעתי, התערבות פסיכולוגית. ובאשר לשאלתך הראשונה- אינני חושבת שהשתנות על קו הרצף אפשרית רק במידה מסויימת- בודאי שלא במידה קבועה. לא ניתן לקבוע כללים תקפים בעניין זה. יתכן ועל-אף מיקום "עלוב" יחסית על קו הרצף, התמדה בתרגול ואימון מוצלח אכן יובילו אותך למידה "הנדרשת". אינני רואה סיבה מדוע לא. בכל-אופן, זהו עניין אינדיוידואלי.
אפתח דוקא בהתייחסות לשאלתך האחרונה: "האם לא צריך איזו היכרות עם אותה מורכבות כדי להבין איך ומה אפשר לשנות והאם בכלל...?" השאלה "האם בכלל" היא שאלה טובה... במידה והתשובה לשאלה הזו היא "לא"- מובן שאין לו לאדם צורך לשנות. אם היא "כן"- המסקנה ברורה. אך אם אינו בטוח- מוטב שינסה להבהיר לעצמו מה לא טוב במצב הנוכחי, ומהו המצב הטוב לו הוא מייחל. לאחר שיבהיר לעצמו את עמדתו בנוגע לשאלות אלה, יוכל להגדיר את טיב השינוי ולחשוב על הדרך להשיגו. אישיותו של האדם מורכבת, כפי שהיטבת להגדיר זאת, מ"אשכול של תכונות הקשורות זו בזו". גם מה שאנו מכנים "תכונה" או "נטיה", עשויה להיות מורכבת, ולהמצא על מיקום שונה בקו הרצף בהקשרים שונים. אתייחס לדוגמאות שהבאת בדברייך; ביטחון עצמי- אדם עשוי להיות בעל ביטחון עצמי רב בנוגע למראה החיצוני שלו, אך מאידך, כאשר מדובר ביכולותיו האינטלקטואליות- הבטחון העצמי שלו נמוך (ההשלכה לכך עישויה להיות, למשל, שהוא נמנע מלהשתתף בדיונים, הדורשים הפגנת ידע ומחשבה עצמית). וכך הלאה, בהתייחס להקשרים שונים. ביישנות- יש אנשים היכולים לעלות על במה ולדבר מול קהל, ואפילו לתת מופע שלם. אלה הם האחרונים שנחשוד בהם בביישנות. אך במישור שבינו לבינה, למשל, הם ביישנים גדולים. אלה הן רק דוגמאות אחדות לכך ש"תכונה" או "נטיה" באה לידי ביטוי שונה בהקשרים שונים. כאשר מעוניינים לחולל שינוי- מוטב, ראשית, להגדיר לעצמנו מהו בדיוק השינוי בו אנו חפצים. אגב, יועץ/ מאמן/ מנחה נבון ידע לעשות שימוש בביטוייה השונים של ה"תכונה", כדי לסייע להצלחתו של הנועץ לחולל שינוי באותה ה"תכונה" בהקשר בו הוא מבקש להשתנות. הזכרת בדברייך "אנשים שמאוד מסובכים עם עצמם מלאים בקונפליקטים"- עניינים אלה אינם תכונות אופי, אלא תוצאות- תוצאות של חוויות טראומטיות, של נטיה לפסימיות ודכדוך (כפי שהזכרת) וכיו"ב. בכל אופן, יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרים בהם מעורבים קשיים נפשיים נחוצה, לדעתי, התערבות פסיכולוגית. ובאשר לשאלתך הראשונה- אינני חושבת שהשתנות על קו הרצף אפשרית רק במידה מסויימת- בודאי שלא במידה קבועה. לא ניתן לקבוע כללים תקפים בעניין זה. יתכן ועל-אף מיקום "עלוב" יחסית על קו הרצף, התמדה בתרגול ואימון מוצלח אכן יובילו אותך למידה "הנדרשת". אינני רואה סיבה מדוע לא. בכל-אופן, זהו עניין אינדיוידואלי.
עננית נוצה
New member
בכיף... ../images/Emo13.gif
../images/Emo13.gif
חשבתי על הנושא. והייתי שמחה לנסות לפתח אותו עוד קצת. לא הייתי רוצה להיכנס לדוגמאות, כי זה מסית מהעיקרון, אבל השאלה שלי היא אולי: אם את יכולה לפתוח יותר למה את מתכוונת ב"לתרגל ולפתח" תכונה? ורק לשם הדוגמא: אני למשל חוששת מכישלונות, מאוד פרפקציוניסטית ויש לי המון ביקורת עצמית. אני רואה שחסר לי קצה חוט מעשיים להתחיל בכלל. עכשיו גם התיאור הזה הוא כמובן מאוד חלקי ושטחי...אבל הפחד מהתמודדות חדשה מעיק כל פעם מחדש. אני רואה שזה מסע שלא נגמר. תמיד יהיה החשש הזה. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. ובאופן כללי אני מכירה המון אנשים ששנים מנסים להשתנות ולא ממש מצליחים. ה"הרד קור" הבסיסי שלהם מלווה אותם תמיד.
חשבתי על הנושא. והייתי שמחה לנסות לפתח אותו עוד קצת. לא הייתי רוצה להיכנס לדוגמאות, כי זה מסית מהעיקרון, אבל השאלה שלי היא אולי: אם את יכולה לפתוח יותר למה את מתכוונת ב"לתרגל ולפתח" תכונה? ורק לשם הדוגמא: אני למשל חוששת מכישלונות, מאוד פרפקציוניסטית ויש לי המון ביקורת עצמית. אני רואה שחסר לי קצה חוט מעשיים להתחיל בכלל. עכשיו גם התיאור הזה הוא כמובן מאוד חלקי ושטחי...אבל הפחד מהתמודדות חדשה מעיק כל פעם מחדש. אני רואה שזה מסע שלא נגמר. תמיד יהיה החשש הזה. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. ובאופן כללי אני מכירה המון אנשים ששנים מנסים להשתנות ולא ממש מצליחים. ה"הרד קור" הבסיסי שלהם מלווה אותם תמיד.
אם יותר לי להתערב, הייתי שמח לפתח קצת
לדעתי כשאנחנו באים בפועל לשנות, עלינו להפריד תיאוריה ממעשה. ואפשר להמשיך עם הדוגמא שלך, למשל של פרפקציוניזם ופחד מכישלון - ניקח 3 אנשים : 1. פרפקציוניסט ופוחד מכישלון - הופך להיות טייס, מושקע כל כולו בטיסה ולא רואה חוץ מזה כלום. 2. פרפקציוניסט ופוחד מכישלון - מרוב שהדבר משבית אותו, נמצא בדיכאון כמעט תמידי, לא עובד לא לומד לא חברים ולא נעליים. 3. פרפקציוניסט ופוחד מכישלון - אדם רגיל, עובד ה\בעל משפחה, רק שנגזלות לו המון אנרגיות בכיוון. בתיאורייה שלושתם זהים, במעשה : 1. זקוק לטיפול פסיכולוגי משמעותי. 2. זקוק לטיפול תרופתי ורק אחריו יוכל להיות מטופל בטיפול פסיכולוגי. 3. זקוק לייעוץ והכוונה, אולי פסיכולוג ואולי חבר טוב. (סתם זרקתי להבהיר אינטואיציה, ללא קשר לדיוק). כשמדברים על שינוי בתיאוריה, יש זהות בין המקרים, כולם יאלצו לרדת מ"עץ הפרפקציוניזם". כשמדברים על שיוני מעשי, הדרך לרדת מ"עץ הפרפקציוניזם" שונה במהות אצל כל אחד. אני חושב שעלייך להבין ראשית מול מה את מתמודדדת בהקשר האישי. אחרי שתביני את המשמעות המעשית של הפרפקציוניזם (דחף לעסוק בעיסוק ממוקד ולא לראות כלום, דיכאון, סתם תעוקה כללית וגוזלת אנרגיות.....) אז תוכלי לבחור את הכלי המתאים לטפל בבעייה (כדורים, פסיכולוגיה, ספרי מודעות עצמית, סדנת יחסי אנוש ......).
לדעתי כשאנחנו באים בפועל לשנות, עלינו להפריד תיאוריה ממעשה. ואפשר להמשיך עם הדוגמא שלך, למשל של פרפקציוניזם ופחד מכישלון - ניקח 3 אנשים : 1. פרפקציוניסט ופוחד מכישלון - הופך להיות טייס, מושקע כל כולו בטיסה ולא רואה חוץ מזה כלום. 2. פרפקציוניסט ופוחד מכישלון - מרוב שהדבר משבית אותו, נמצא בדיכאון כמעט תמידי, לא עובד לא לומד לא חברים ולא נעליים. 3. פרפקציוניסט ופוחד מכישלון - אדם רגיל, עובד ה\בעל משפחה, רק שנגזלות לו המון אנרגיות בכיוון. בתיאורייה שלושתם זהים, במעשה : 1. זקוק לטיפול פסיכולוגי משמעותי. 2. זקוק לטיפול תרופתי ורק אחריו יוכל להיות מטופל בטיפול פסיכולוגי. 3. זקוק לייעוץ והכוונה, אולי פסיכולוג ואולי חבר טוב. (סתם זרקתי להבהיר אינטואיציה, ללא קשר לדיוק). כשמדברים על שינוי בתיאוריה, יש זהות בין המקרים, כולם יאלצו לרדת מ"עץ הפרפקציוניזם". כשמדברים על שיוני מעשי, הדרך לרדת מ"עץ הפרפקציוניזם" שונה במהות אצל כל אחד. אני חושב שעלייך להבין ראשית מול מה את מתמודדדת בהקשר האישי. אחרי שתביני את המשמעות המעשית של הפרפקציוניזם (דחף לעסוק בעיסוק ממוקד ולא לראות כלום, דיכאון, סתם תעוקה כללית וגוזלת אנרגיות.....) אז תוכלי לבחור את הכלי המתאים לטפל בבעייה (כדורים, פסיכולוגיה, ספרי מודעות עצמית, סדנת יחסי אנוש ......).
עננית נוצה
New member
שאלה מצויינת!
"תירגול ופיתוח" תכונה" הם למעשה יותר או פחות מאותו הדבר- זוהי מהות ה"תנועה" על פני קו הרצף, לכיוון זה או אחר. אך אני מניחה כי דברייך כוונו לבחינה הפרקטית: איך עושים את זה? כמה טוב היה לו עמד לרשותנו מדריך: לשם שינוי/ שידרוג/ פיתוח תכונה X עליך לבצע תרגיל Y... עד עכשיו הדיון עסק בעניין העקרוני. מבחינה מעשית- הרי שכל עניין לגופו, כל אדם לגופו ולפני שניתנות "הוראות פעולה" כאלה או אחרות, יש צורך להכיר את "הזירה" שלך ואת מהות ה"בעיה"- באילו תחומים היא באה לידי ביטוי, באיזה אופן היא מתבטאת, מהן ההשלכות שלה על חייך וכיו"ב. רק לאחר שמגדירים את ה"בעיה" מחדש, מחדדים אותה ולמעשה יוצרים שיקוף שלה, רק אז ניתן להמשיך הלאה ולדבר על דרכי התמודדות. אגב, ה"בעיות" אותן את מתארת מוכרות לי היטב ממקור ראשון (לעתים אני מתקשה להכריע בשאלה האם הפרקציוניזם הוא ברכה או קללה, או שמא שתיהן כאחד)... הפחד מפני "כישלונות" (גם כאן יש לבחון כמה שאלות מוקדמות; למשל: את מה את רואה ככישלון? האם בעבורך זהו מושג רלטיבי ביחס לעצמך או ביחס לאחרים?) וביקורת עצמית נוקשה, הם נגזרות של הפרפקציוניזם. על קצה המזלג אוכל לומר, כי במקרה שאדם "נגוע" בפרפקציוניזם טוטאלי (קרי: בכל עניין ובכל תחום בחייו, וע"פ רוב זוהי דמותו של הפרפקציוניסט הקלאסי), מוטב שיברור לעצמו את אותם התחומים בהם אינו מוכן/ רוצה לוותר על מידת ה"מושלמות" (או המידה השואפת ביותר אליה) ובהם ישקיע את מרצו ואכן יהיה פרפקט. אך יחד עם זאת, יברור את אותם התחומים בהם הוא מוכן להתפשר, לעשות ויתורים- לאמן עצמו בויתורים קטנים... גם את נגזרות הפרפקציוניזם ניתן להביא עד מידה מתונה ונסבלת יותר. לעתים, הגדרה מחודשת של ה"בעיות" הללו, אף עשויה לבטל אותן בתכלית. באשר לאותם "המון אנשים ששנים מנסים להשתנות ולא ממש מצליחים"- נו, אז מה? האם זה מוכיח משהו? הרי מנגד ישנם גם המון אנשים אשר כן הצליחו לחולל שינוי בפנימיותם. באופן דומה: מכירה המון אנשים שמנסים לרדת במשקל ולא מצליחים. האם עובדה זו מבטלת את העובדה שניתן לרדת במשקל באמצעות דיאטה נכונה ולאחר מכן אף לשמור על משקל מאוזן? שתי העובדות הנ"ל מתקיימות בד בבד- לא מבטלות ולא סותרות זו את זו. באופן אנלוגי לכך גם בעניין השינוי הפנימי: לא כל מי שרוצה לחולל שינוי אכן פועל נכון ובהתמדה, באופן כזה ששינוי יושג ואף ישמר. אך גם כאן- עובדה זו אינה מבטלת ואינה סותרת את העובדה שאפשר לחולל שינוי בפנימיות, באמצעות אימון נכון והתמדה.
"תירגול ופיתוח" תכונה" הם למעשה יותר או פחות מאותו הדבר- זוהי מהות ה"תנועה" על פני קו הרצף, לכיוון זה או אחר. אך אני מניחה כי דברייך כוונו לבחינה הפרקטית: איך עושים את זה? כמה טוב היה לו עמד לרשותנו מדריך: לשם שינוי/ שידרוג/ פיתוח תכונה X עליך לבצע תרגיל Y... עד עכשיו הדיון עסק בעניין העקרוני. מבחינה מעשית- הרי שכל עניין לגופו, כל אדם לגופו ולפני שניתנות "הוראות פעולה" כאלה או אחרות, יש צורך להכיר את "הזירה" שלך ואת מהות ה"בעיה"- באילו תחומים היא באה לידי ביטוי, באיזה אופן היא מתבטאת, מהן ההשלכות שלה על חייך וכיו"ב. רק לאחר שמגדירים את ה"בעיה" מחדש, מחדדים אותה ולמעשה יוצרים שיקוף שלה, רק אז ניתן להמשיך הלאה ולדבר על דרכי התמודדות. אגב, ה"בעיות" אותן את מתארת מוכרות לי היטב ממקור ראשון (לעתים אני מתקשה להכריע בשאלה האם הפרקציוניזם הוא ברכה או קללה, או שמא שתיהן כאחד)... הפחד מפני "כישלונות" (גם כאן יש לבחון כמה שאלות מוקדמות; למשל: את מה את רואה ככישלון? האם בעבורך זהו מושג רלטיבי ביחס לעצמך או ביחס לאחרים?) וביקורת עצמית נוקשה, הם נגזרות של הפרפקציוניזם. על קצה המזלג אוכל לומר, כי במקרה שאדם "נגוע" בפרפקציוניזם טוטאלי (קרי: בכל עניין ובכל תחום בחייו, וע"פ רוב זוהי דמותו של הפרפקציוניסט הקלאסי), מוטב שיברור לעצמו את אותם התחומים בהם אינו מוכן/ רוצה לוותר על מידת ה"מושלמות" (או המידה השואפת ביותר אליה) ובהם ישקיע את מרצו ואכן יהיה פרפקט. אך יחד עם זאת, יברור את אותם התחומים בהם הוא מוכן להתפשר, לעשות ויתורים- לאמן עצמו בויתורים קטנים... גם את נגזרות הפרפקציוניזם ניתן להביא עד מידה מתונה ונסבלת יותר. לעתים, הגדרה מחודשת של ה"בעיות" הללו, אף עשויה לבטל אותן בתכלית. באשר לאותם "המון אנשים ששנים מנסים להשתנות ולא ממש מצליחים"- נו, אז מה? האם זה מוכיח משהו? הרי מנגד ישנם גם המון אנשים אשר כן הצליחו לחולל שינוי בפנימיותם. באופן דומה: מכירה המון אנשים שמנסים לרדת במשקל ולא מצליחים. האם עובדה זו מבטלת את העובדה שניתן לרדת במשקל באמצעות דיאטה נכונה ולאחר מכן אף לשמור על משקל מאוזן? שתי העובדות הנ"ל מתקיימות בד בבד- לא מבטלות ולא סותרות זו את זו. באופן אנלוגי לכך גם בעניין השינוי הפנימי: לא כל מי שרוצה לחולל שינוי אכן פועל נכון ובהתמדה, באופן כזה ששינוי יושג ואף ישמר. אך גם כאן- עובדה זו אינה מבטלת ואינה סותרת את העובדה שאפשר לחולל שינוי בפנימיות, באמצעות אימון נכון והתמדה.
את בהחלט צודקת
לגבי סוף דברייך. הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני מוצאת שהתהליך הזה של שינוי תכונה על פני רצף הוא קשה ודורש המון "עבודה שחורה" מדובר בהרגלים של מעשה ומחשבה שמאוד מושרשים. בכל מקרה בקשר לדוגמא של פרפקציוניזם, אני רואה גם על עצמי וגם על אחרים שהפרפקציוניזם מלווה אותם כתכונה, שהרבה פעמים זה מתחיל בסוג של כשל מחשבתי. כי נדמה לי שאין כזה דבר "מושלם" בעולם. "מושלם" הוא נגזרת ייחסית של כל אדם. תמיד יש שם גורם של השוואה. זו לעיתים כמו בור ללא תחתית. הבעיה היא שלפרפקציוניזם יש אלמנט של נוקשות. בכל מקרה מה שאני הבנתי מהצעתך: לברר קודם כל את מהות התכונה, ההשלכות שלה מהכיוון המעשי, וגם מהכיוון המחשבתי הם התחלה של כל תהליך שינוי. האם הבנתי נכון?
לגבי סוף דברייך. הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני מוצאת שהתהליך הזה של שינוי תכונה על פני רצף הוא קשה ודורש המון "עבודה שחורה" מדובר בהרגלים של מעשה ומחשבה שמאוד מושרשים. בכל מקרה בקשר לדוגמא של פרפקציוניזם, אני רואה גם על עצמי וגם על אחרים שהפרפקציוניזם מלווה אותם כתכונה, שהרבה פעמים זה מתחיל בסוג של כשל מחשבתי. כי נדמה לי שאין כזה דבר "מושלם" בעולם. "מושלם" הוא נגזרת ייחסית של כל אדם. תמיד יש שם גורם של השוואה. זו לעיתים כמו בור ללא תחתית. הבעיה היא שלפרפקציוניזם יש אלמנט של נוקשות. בכל מקרה מה שאני הבנתי מהצעתך: לברר קודם כל את מהות התכונה, ההשלכות שלה מהכיוון המעשי, וגם מהכיוון המחשבתי הם התחלה של כל תהליך שינוי. האם הבנתי נכון?
עננית נוצה
New member
הבנת נכון מאד
אמת ויציב- שינוי תכונה על-פני קו רצף אכן דורש עבודה עצמית. לא יודעת אם לכנות זאת "עבודה שחורה" (שימי לב! עצם הבחירה בכינוי שכזה עשויה להצביע על חששות ואולי אף פסימיות מסויימת לגבי הצלחת התהליך, דבר העלול לספק לך "סיבות טובות" שלא להתחיל בו כלל, או לפרוש ממנו בעודו באִבו- היי אופטימית!
), אך אין ספק שיצירת הרגל דורשת תירגול- על אחת כמה וכמה כשהדבר כרוך בשירושם של הרגלים ישנים. יחד עם זאת, הרי כל סוג של שינוי שאנו מעוניינים לחולל בעצמנו (ירידה במשקל, השלמה עם פרידה מאהבה וכו') דורש מאתנו עבודה עצמית. אם אנו חדורי מוטיבציה באשר לשינוי אותו אנו מעוניינים לחולל- נצליח גם נצליח! אינני בטוחה כי פרפקציוניזם הוא אכן תוצר של כשל מחשבתי. ברור לי כי אכן יש בו אלמנט של נוקשות- האדם הפרפקציוניסט נוקשה ביחס לעצמו . לא הבנתי למה כוונתך במשפט: "תמיד יש שם גורם של השוואה". השוואה למי? לאחרים? אם לכך כוונתך, הרי שאדם הבוחן את הישגיו בהשוואה לאלה של האחרים, ושאיפתו היא לעלות בהישגיו (בכל תחום שהוא) עליהם, איננו פרפקציוניסט אלא תחרותי. הפרפקציוניסט הוא בעל השאיפה למושלמות האבסולוטית, מבלי לייחס חשיבות להישגי הסובבים אותו. טענת: "נדמה לי שאין כזה דבר "מושלם" בעולם. "מושלם" הוא נגזרת ייחסית של כל אדם". אם אנו שואפים למושלמות, משמע שאנו שואפים לדבר-מה שיש לנו מושג תודעתי לגביו; השלמות נמצאת בתודעתנו כאידאה- בקונספט הרעיוני המופשט. נראה לי כי אף אחד מאתנו אינו שואף באמת להיות מושלם, אלא להיות קרוב לשלמות- לכן אומרים על הפרפקציוניסט כי הוא שואף לשלמות, ולא שואף להיות מושלם. בהחלט הבנת נכון את דבריי באשר לנקודת ההתחלה של תהליכי שינוי. עד עתה עסקנו בסוגיית שינוי תכונה על-פני קוי-רצף באופן כללי. אך כאמור, כל מקרה פרטי לגופו- כל אדם הוא אינדיוידום בפני עצמו, וכל דיון מעמיק יותר ואפקטיבי יותר, צריך שיהיה לגופו של אדם. אין כאן "מידת one size"
. מכאן, העבודה העצמית היא שלך, על-פי אותם היבטים אינדיוידואליים של הפרפקציוניזם כפי שהם באים לידי ביטוי במקרה הפרטי שלך. בהצלחה!
אמת ויציב- שינוי תכונה על-פני קו רצף אכן דורש עבודה עצמית. לא יודעת אם לכנות זאת "עבודה שחורה" (שימי לב! עצם הבחירה בכינוי שכזה עשויה להצביע על חששות ואולי אף פסימיות מסויימת לגבי הצלחת התהליך, דבר העלול לספק לך "סיבות טובות" שלא להתחיל בו כלל, או לפרוש ממנו בעודו באִבו- היי אופטימית!
הסבר למשפט
לעיתים נדמה לי שהפרפקציוניסטים שואפים למשהו שלא יכול להיות קיים. "המושלמות האבסולוטית". התמונה שמציירת התודעה אף פעם לא לוקחת בחשבון את המשתנים המציאותיים. אלה שאינם ידועים. כאילו שהפרפקציוניסט מתייחס לתוצאה "הטהורה" ה"אידאית". והיא אף פעם לא תתקיים במציאות. (כשהחושלות שלו והמגבלות שלו הם חלק מהמציאות) כלומר נדמה לי שהוא יוצר איזה מודל שאיננו הוא במידה מסויימת בדרישות שלו. הבעיה לדעתי היא המרחק הזה המרווח הזה שהפרפקיוניסט חיי בתוכו. מצד שני לעיתים נדמה לי שזה מראה נכון. המציאות איננה אידאית ותמיד מעשינו ילקו בחסר, אבל אצל הפרפקציוניסט יש מן דרישה להיות "שם" במקום להביט על כך באופן ריאלי. מזה נוצר מערך אשמה וביקורת עצמית. ופה מגיעה השאלה השניה שלי, הרבה פעמים אדם מאוד רוצה להשתנות, אבל לעיתים חלק מהשינוי, כמו שאומר ברק זה ללמוד לקבל את המגבלות שלנו.(כלומר להניח לביקורת העצמית ורשות האשם) לא יודעת איך זה מסתדר עם "שינוי" כי כבייכול נשמע שאמירה זו מוותרת על השינוי.
לעיתים נדמה לי שהפרפקציוניסטים שואפים למשהו שלא יכול להיות קיים. "המושלמות האבסולוטית". התמונה שמציירת התודעה אף פעם לא לוקחת בחשבון את המשתנים המציאותיים. אלה שאינם ידועים. כאילו שהפרפקציוניסט מתייחס לתוצאה "הטהורה" ה"אידאית". והיא אף פעם לא תתקיים במציאות. (כשהחושלות שלו והמגבלות שלו הם חלק מהמציאות) כלומר נדמה לי שהוא יוצר איזה מודל שאיננו הוא במידה מסויימת בדרישות שלו. הבעיה לדעתי היא המרחק הזה המרווח הזה שהפרפקיוניסט חיי בתוכו. מצד שני לעיתים נדמה לי שזה מראה נכון. המציאות איננה אידאית ותמיד מעשינו ילקו בחסר, אבל אצל הפרפקציוניסט יש מן דרישה להיות "שם" במקום להביט על כך באופן ריאלי. מזה נוצר מערך אשמה וביקורת עצמית. ופה מגיעה השאלה השניה שלי, הרבה פעמים אדם מאוד רוצה להשתנות, אבל לעיתים חלק מהשינוי, כמו שאומר ברק זה ללמוד לקבל את המגבלות שלנו.(כלומר להניח לביקורת העצמית ורשות האשם) לא יודעת איך זה מסתדר עם "שינוי" כי כבייכול נשמע שאמירה זו מוותרת על השינוי.
עננית נוצה
New member
גבולות המגבלות
אני מסכימה מאד עם הקביעה כי עלינו ללמוד לקבל את המגבלות שלנו. יחד עם זאת, אינני סבורה כי קביעה זו עומדת בסתירה עם העובדה כי יש ביכולתנו לחולל שינוי בעצמנו (הסוגיה שעסקנו בה כאן- מיתון מידת הפרפקציוניזם- דווקא מאששת את הקביעה כי עלינו ללמוד לחיות עם מוגבלויותנו האנושיות). כאמור, בכוחו של אדם למתן/ לחזק תכונות הקיימות בו, באמצעות תירגול מתאים לשם שינוי המקום בו הן נמצאות אצלו על קו-הרצף. נכון שניתן לסגת ולומר: כזה אני, אנושי ומוגבל, ומוטב כי מראש אוותר על כל שאיפה לשנות משהו בעצמי. ברור שזוהי אפשרות- אפשרות תבוסתנית! מצד שני יכול אדם לומר: אני אנושי, מוגבל במהותי, אך יש בי תכונות שאינני מרוצה מאופן הופעתם באישיותי, ואי לכך "אקח את עצמי בידיים" ואחולל שינוי באותם הדברים בהם מוגבלותי האנושית אינה מגבילה את אפשרותי לשנות. איזו מבין שתי האפשרויות עדיפה בעינייך? ושוב באשר לפרפקציוניסט. ראי, יש מי שהוא פרפקציוניסט ויש מי שמנותק מהמציאות. הפרפקציוניסט, כאמור, שואף אל השלמות, מתוך מודעות לכך שביכולתו רק להתקרב אליה, אם כי הוא שואף להתקרב אליה עד כמה שניתן. מידה זו גוררת בעקבותיה ביקורת עצמית וקפדנות, מעצם השאיפה לקרבה הגדולה ביותר לשלמות. לעומתו, המנותק מן המציאות תובע מהמציאות להתיישב עם האידאה- הוא תובע לעצמו את האידאה. קוצר ידו להשיגה יוצרת אצלו "מערך אשמה וביקורת עצמית" (כלשונך) כאלה, העלולים לבוא לידי ביטוי ברגשות תיסכול, תחושת ביטול עצמי (מעצם ההכרה במוגבלותו האנושית וקוצר ידו להשגת האידאי) והפרעות נפשיות והתנהגותיות קשות. זוהי, ככל הנראה, הנקודה הקיצונית ביותר על-פני קו-הרצף של תכונת הפרפקציוניזם. אני חוששת שמי שמזהה עצמו כמצוי בנקודה הזו, מוטב כי ימהר לפנות לסיוע פסיכולוגי/ פסיכיאטרי. אדם המזהה עצמו כנמצא במקום מתון יותר מזה האחרון, אך בכל זאת היה רוצה למתן עצמו מעט יותר- דבר לא ימנע ממנו מלעשות כן (אלא הוא עצמו...). אין זה מסוג הדברים בהם מוגבלותנו עוצרת בנו.
אני מסכימה מאד עם הקביעה כי עלינו ללמוד לקבל את המגבלות שלנו. יחד עם זאת, אינני סבורה כי קביעה זו עומדת בסתירה עם העובדה כי יש ביכולתנו לחולל שינוי בעצמנו (הסוגיה שעסקנו בה כאן- מיתון מידת הפרפקציוניזם- דווקא מאששת את הקביעה כי עלינו ללמוד לחיות עם מוגבלויותנו האנושיות). כאמור, בכוחו של אדם למתן/ לחזק תכונות הקיימות בו, באמצעות תירגול מתאים לשם שינוי המקום בו הן נמצאות אצלו על קו-הרצף. נכון שניתן לסגת ולומר: כזה אני, אנושי ומוגבל, ומוטב כי מראש אוותר על כל שאיפה לשנות משהו בעצמי. ברור שזוהי אפשרות- אפשרות תבוסתנית! מצד שני יכול אדם לומר: אני אנושי, מוגבל במהותי, אך יש בי תכונות שאינני מרוצה מאופן הופעתם באישיותי, ואי לכך "אקח את עצמי בידיים" ואחולל שינוי באותם הדברים בהם מוגבלותי האנושית אינה מגבילה את אפשרותי לשנות. איזו מבין שתי האפשרויות עדיפה בעינייך? ושוב באשר לפרפקציוניסט. ראי, יש מי שהוא פרפקציוניסט ויש מי שמנותק מהמציאות. הפרפקציוניסט, כאמור, שואף אל השלמות, מתוך מודעות לכך שביכולתו רק להתקרב אליה, אם כי הוא שואף להתקרב אליה עד כמה שניתן. מידה זו גוררת בעקבותיה ביקורת עצמית וקפדנות, מעצם השאיפה לקרבה הגדולה ביותר לשלמות. לעומתו, המנותק מן המציאות תובע מהמציאות להתיישב עם האידאה- הוא תובע לעצמו את האידאה. קוצר ידו להשיגה יוצרת אצלו "מערך אשמה וביקורת עצמית" (כלשונך) כאלה, העלולים לבוא לידי ביטוי ברגשות תיסכול, תחושת ביטול עצמי (מעצם ההכרה במוגבלותו האנושית וקוצר ידו להשגת האידאי) והפרעות נפשיות והתנהגותיות קשות. זוהי, ככל הנראה, הנקודה הקיצונית ביותר על-פני קו-הרצף של תכונת הפרפקציוניזם. אני חוששת שמי שמזהה עצמו כמצוי בנקודה הזו, מוטב כי ימהר לפנות לסיוע פסיכולוגי/ פסיכיאטרי. אדם המזהה עצמו כנמצא במקום מתון יותר מזה האחרון, אך בכל זאת היה רוצה למתן עצמו מעט יותר- דבר לא ימנע ממנו מלעשות כן (אלא הוא עצמו...). אין זה מסוג הדברים בהם מוגבלותנו עוצרת בנו.
נגעת בנקודה מעניינת
ההבדל בין הפרפקציוניסט שחותר לשלמות לבין זה שרוצה למעשה להתאים את המציאות לאידאה שלו (המנותק מהמציאות) אני לא הייתי מכנה אותו כך, אבל הצורך להגיע לאידיאה הרבה פעמים גורר התעלמות וחוסר רגישות לנתונים אחרים (בני אדם אחרים למשל) גורר גם נוקשות רבה. נדמה לי שזה המקום שבו צריך להתבצע הבירור בדרך לשינוי. בכל מקרה אני לא גורסת התיאשות, אלא ניסיון למבט ריאלי. לא לוותר על הדרך והשינוי, אבל גם לא להיקלע למאבק חסר רחמים. ולסיכום המון המון תודה על כל ההבהרות הבהירות שלך.
ההבדל בין הפרפקציוניסט שחותר לשלמות לבין זה שרוצה למעשה להתאים את המציאות לאידאה שלו (המנותק מהמציאות) אני לא הייתי מכנה אותו כך, אבל הצורך להגיע לאידיאה הרבה פעמים גורר התעלמות וחוסר רגישות לנתונים אחרים (בני אדם אחרים למשל) גורר גם נוקשות רבה. נדמה לי שזה המקום שבו צריך להתבצע הבירור בדרך לשינוי. בכל מקרה אני לא גורסת התיאשות, אלא ניסיון למבט ריאלי. לא לוותר על הדרך והשינוי, אבל גם לא להיקלע למאבק חסר רחמים. ולסיכום המון המון תודה על כל ההבהרות הבהירות שלך.
עננית נוצה
New member
מבט ריאלי הוא אכן הבחירה המפוכחת
מבלי לוותר על השאיפה להיות מעולה! בסופו של דבר, מהיבט אישי אני יכולה לגלות לך, שבפרפקציוניזם יש הרבה מאד ברכה- אם הוא אכן נשמר במינון הנכון... נהניתי מאד מהדיון ביננו...
המון הצלחה!
מבלי לוותר על השאיפה להיות מעולה! בסופו של דבר, מהיבט אישי אני יכולה לגלות לך, שבפרפקציוניזם יש הרבה מאד ברכה- אם הוא אכן נשמר במינון הנכון... נהניתי מאד מהדיון ביננו...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.