אף אחד

[s h i r a n 2 0]

אף אחד

אף אחד לא חי בתוך הראש שלך.. אף אחד לא חש את המאבק בין המחשבות השונות בראשך.. אף אחד לא ירגיש את הכאב הפיזי אם ישרטו את פניך.. אף אחד לא יבין לעולם עד הסוף למה אתה כל כך מפחד אף אחד לעולם לא יכיר אותך כמו שאתה מכיר את עצמיך.. גם לא פסיכולוג ממש טוב. אף אחד לא חש את המחנק בגרונך כשבא לך להעלם.. אף אחד לא יבין עד הסוף כמה ניסית והתאמצת למרות הכישלון הצורב.. אף אחד לא יבין עד הסוף כמה חשוב לך שהדברים יהיו בדיוק כמו בתמונה בראשך.. בדיוק כמו שדימיינת שיהיו.. אף אחד לעולם יאהב אותך אהבה טהורה כמו שאתה תאהב את עצמיך יהיו כאלה שיאהבו את גופך יהיו כאלה שיאהבו את נפשך העדינה והאצילית יהיו כאלה שיאהבו את המוח המקורי ויהיו כאלה שיאהבו את הכל - גופך ומה שהוא מקרין, נפשך העדינה שמוקרנת החוצא מבעד לתנועותיך, והרעיונות המשוגעים שעולים ממוחך.. אבל גם אלו שיאהבו הכל.. לא יאהבו אותך לעולם כמו שאתה תאהב את עצמיך. כי אתה היחיד שמסוגל לאהוב את עצמיך בצורה טהורה - בלי סיבה פשוט בלי סיבה כמו אמא שאוהבת את בנה אהבה בלי מניע אהבה שלא תלויה בדבר אף אחד לא יאהב אותך - אהבה התלויה בדבר , אם לא תאהב את עצמיך - אהבה הלא תלויה בדבר..

 

[N E T A 2005]

אהבה שלא תלוייה בדבר

האם היא אמיתית? האם זו לא פשוט דרך להגיד-אהבה ללא סיבה- ואם אין לה סיבה האם היא אמיתית? על סמך מה לאהוב את עצמך? מתוך מה? *ממש אהבתי את הקטע.באמת אףאחד לא יוכל להבין אותי כמו שאני מבינה אותי.

 

[s h i r a n 2 0]

אני חושבת ש

זה משהו שכל אחד חייב לעצמו אהבה בלי סיבה אם היא אמיתית ? אני מוצאת אותה יותר אמיתית מאהבה שתלויה בדבר - כי ברגע שהדבר נעלם איתה נעלמת האהבה. השאלה החשובה היא - האם היא אפשרית ? מה את חושבת ?

 

[hilabarak]

אם נסתכל מתוך הרוחניות, האהבה קיימת

באופן טבעי. השאלה לא צריכה להיות "מדוע לאהוב את עצמך ועל סמך מה?". השאלה צריכה להיות "מה מונע ממני לאהוב את עצמי?". "האם ההבעיות הקטנות הללו שיש לי (עודף שומן לאחד, נטייה לדברנות לשני, שכל קצת חלש מהמוצע לשלישי וכולי) אמורות למנוע ממני לאהוב את עצמי ?". הרי כשתינוק נולד, איננו עוברים בבתי חולים ומשכנעים את האימהות לאהוב אותם. אנחנו "מאתרים" את אלו שחולות בדיכאון ואינן יכולות לאהוב את הילד ולהן נותנים טיפול מתאים להחזרת איזון רגשי. אנחנו יודעים שברגע שהאיזון יוחזר (דרך הכדור) האהבה לילד תחזור (שוב במקרה רגיל של דיכאון לידה, לא במקרה של אדם בדיכאון כרוני). איננו מלמדים אהבה, אי אפשר ללמד אותה, היא קיימת באופו טבעי. היחס לעצמנו צריך להיות זהה, עלינו לטפל בסיבות שמונעות מהאדם לאהוב אתעצמו, לא לחפש סיבות בגינן יאהב את עצמו.

 

[בדיחהקוסמית]

שוב מסכים,א...א...בל ../images/Emo13.gif

אתה רואה את זה ככה, אני רואה את זה ככה איך אתה מביא אחרים לראות את הזווית הזו, שהיא לדעתי המציאות? כלומר - שהטבעי הוא האהבה, והבעיה היא מה שמסתיר אותה, מה שמונע? איך מזכירים לאנשים בדרך אפקטיבית שזה המצב? אם החומות שנבנו סביבם כל כך מסיביות, שהם מאמינים בהן יותר?

 

[hilabarak]

עכשיו אנחנו מסכימים ב100 אחוז

תלוי אל מי מדברים, מתי ולמה ואיך. אם אתה מקבל שהנתיב הסופי נמצא במעבר משיפוט (חיובי/שלילי) לקבלה (מה משרת אותנו), אך בדרך אתה טוען שצריכים ללמד שיפוט בוגר שכולל התיחסות לחיובי ושלילי, אז אני איתך ב100 אחוז. הרי זה הנתיב שאני עברתי. קודם כל 10 שנים של ניסיון להסתכל בצורה בוגרת ומפוכחת, עד שיכולתי לעבור הלאה מהשיפוט לשאלות הבאות של "מה משרת אותי".

 

[hilabarak]

טעיתי בתשובה, התינוקת נכנסה

לחדר וחשבתי שאנחנו בדיון אחר. אנסה לענות מחדש אחרי זה.

 

[בדיחהקוסמית]

../images/Emo24.gif לא יכול להיות!!!

התשובה עדיין בסדר

 

[hilabarak]

אתה מזכיר לי שלמדתי קורס

קורס בכלכלה ופעם אחת המרצה הוכיח טיעון מסויים ואחרי חודשיים סתר אותו. אחד החברה שאל אותו לפשר הדבר. אז הוא חייך 0הבין שנתפס) ואמר שזה היופי בכלכלה, אפשר להוכיח א' ולסתור את ב' וההיפך, תלוי רק מה מנסים להגדי באותו רגע. כנראה שכך גם הרוחניות, אפשר לדבר על א', להתכוון לב', ולהוכיח את ג' ועדיין להישמע הגיוני. לעניין עצמו - לדעתי הבעייה של אנשים איננה עם מסיכות, אלא עם קבלת הרציונל. אדם יכול לומר "רגע שוכנעתי שהאהבה קיימת ורק אני מונע אותה, עכשיו אני מנסה ולא מצליח, מדוע זה קורה ? במה אני שוגה . מדוע יש אנשים שמצליחים בקלות ואני לא ?". אדם גם יכול לומר "עזוב אותך מתיאוריות רוחניות, במציאות אהבה איננה קיימת וקשה להשיג אותה". אחד מהם פשוט מקבל את ההגיון ושואל במה הוא שוגה. השני מתעלם מההגיון ומחליט שהמציאות שלו, היא היחידה שקיימת. זה בערך כמו שהוכיחו שאפשר לנוע בזמן, אבל אנחנו בני האדם לא יודעים איך להגיע למהירות האור. יש כאלו שיגידו שזה לא אפשרי. יש כאלו שיגידו, אולי זה אפשר רק אני לא יכול לבצע כרגע בטכנולוגיות הקיימות. לכן לדעתי זה רק שאלה של אמונה בהגיון, לא של מסיכות. לכולנו יש מסיכות, כאלו או אחרות. אני גם לא חושב שזה נכון להוריד אותם לחלוטין. אני כהורה לא פעם צריך לשחק קשוח מול הילדה ולהתפקע מצחוק עם אישתי אחרי. הרציונל כאן הוא העיקר. האם הרגש שלך כפוף לביקורת של ההגיון, או שהרגש פועל עצמאית ללא כפיפות להגיון ואז המסיכות שולטות בך במקום לשרת אותך. אינני מדבר עלייך כמובן, אלא באופן עקרוני.

 

[N E T A 2005]

אוקיי

אחריי שקראתי את הנאמר,שאלה אחת לי לכולם- מה היא בעצם אהבה עצמית ולמה היא מתקיימת בעצם? ,בשביל מה צריך או לא צריך את זה?

 

[s h i r a n 2 0]

מזה ולמה ? ../images/Emo13.gif

אהבה עצמית - אני חושבת שזה הדרך שבה אתה מתייחס לעצמיך.. לגופך ולנפשך.. גופך הוא הכלי שמאפשר לך לחיות פה - האם אתה שומר עליו? מטפל בו ? האם אתה עושה מספיק ספורט ? אוכל מאכלים שיגרמו לגופך להתחזק או מאכלים שיגרמו לגופך לנסות להמציא פתרונות לתקן את הנזקים השונים ? ... נפשך - האם אתה מרשה לעצמיך להתלהב מדברים ? לצחוק מדברים ? האם אתה מאתגר את מוחך ? האם היית רוצה שמישהו יתייחס אליך כמו שאתה מתייחס לעצמיך ? אם ענית בחיוב אז סימן שאתה כן מתנהג בצורה ראויה לעצמך. ובאשר ללמה צריך אהבה עצמית? נטע היקרה, את חושבת שבן אדם באמת מסוגל לאהוב אהבה בריאה אם הוא לא אוהב את עצמו ? וחוץ מיזה, ברגע שאדם אוהב את עצמו ומרגיש טוב עם עצמו באופן אוטומטי הוא מקרין את זה החוצא ודברים מסתדרים לו.. מעין קרמה חיובית.. זה לפחות מה שקורה לי בימים טובים שאני די אוהבת את עצמי

אני לא חושבת שאפשר לתת משהו מעצמיך אם אתה לא אוהב את עצמיך. אם אתה לא אוהב את עצמיך אתה חסום. אתה יוזם פחות. אתה מתפתח פחות. אתה נהנה פחות. אתה צוחק פחות. אהבה עצמית - משם הכל מתחיל או מסתיים..