צועניה אדומה
New member
אספסוף.
בזמן שהוא לופת לי את הצוואר, הוא מספר לי על אישה אחרת. בהתחלה הוא מתאר אותה פיזית.
אני יודעת מה הגובה המדויק שלה, באיזה צבע העיניים שלה כשהיא מביטה בשמש, ועד כמה הגב שלה ישר. אני רואה אותה היטב. אחר כך הוא עובר לתאר לי את תכונות האופי שלה. את היד שלוחצת על הצוואר, הוא מעביר אל תוך הפה שלי. אצבע אחת ואז אצבע שנייה נדחקות לתוכו. תמצצי אותן, הוא אומר בלי קול. אני מסתכלת במראה שמולנו ורואה את כל המבוכה ששפוכה לי עכשיו על הגוף. כמו צבע טרי היא זועקת. אני יודעת שהיא מוצאת חן בעיניו, אבל הוא מזכיר לי את זה שוב ושוב, כאילו שאם אשכח, יקרה אסון. שואל אותי אם אני יודעת עד כמה היא מוצאת חן בעיניו. אני עונה שכן. האצבעות שלו יוצאות מהפה באיטיות ועוברות על השפתיים. יש לך שפתיים יפות ממנה, הוא אומר, נותן לי גרם של ביטחון עצמי. תראי איך הקנאה עושה אותך יפה עכשיו ורק שלי, הוא ממשיך ואני תוהה מה אראה כשאעצום עיניים. הוא לא עוצר ומוסיף שעכשיו הוא המלך שלי ושכל מה שאני מרגישה וחושבת ויודעת כבר לא שייך לי, שסיימתי להיות שייכת לעצמי. בזריזות הוא מתקרב אליי עוד יותר, מסניף אותי במן זלזול ומנחית לי סטירה.
בלי שהוא מוסיף עוד דבר, אני יורדת על הברכיים כמו פשוטת עם ומבקשת לנשק את כפות הידיים של המלך שלי ומעבירה אותן על הפנים כאילו שהמגע הזה ישכיח ממנו כל מישהי אחרת מלבדי.
והוא מסתכל ואומר "את חתיכת אספסוף דוחה."
בזמן שהוא לופת לי את הצוואר, הוא מספר לי על אישה אחרת. בהתחלה הוא מתאר אותה פיזית.
אני יודעת מה הגובה המדויק שלה, באיזה צבע העיניים שלה כשהיא מביטה בשמש, ועד כמה הגב שלה ישר. אני רואה אותה היטב. אחר כך הוא עובר לתאר לי את תכונות האופי שלה. את היד שלוחצת על הצוואר, הוא מעביר אל תוך הפה שלי. אצבע אחת ואז אצבע שנייה נדחקות לתוכו. תמצצי אותן, הוא אומר בלי קול. אני מסתכלת במראה שמולנו ורואה את כל המבוכה ששפוכה לי עכשיו על הגוף. כמו צבע טרי היא זועקת. אני יודעת שהיא מוצאת חן בעיניו, אבל הוא מזכיר לי את זה שוב ושוב, כאילו שאם אשכח, יקרה אסון. שואל אותי אם אני יודעת עד כמה היא מוצאת חן בעיניו. אני עונה שכן. האצבעות שלו יוצאות מהפה באיטיות ועוברות על השפתיים. יש לך שפתיים יפות ממנה, הוא אומר, נותן לי גרם של ביטחון עצמי. תראי איך הקנאה עושה אותך יפה עכשיו ורק שלי, הוא ממשיך ואני תוהה מה אראה כשאעצום עיניים. הוא לא עוצר ומוסיף שעכשיו הוא המלך שלי ושכל מה שאני מרגישה וחושבת ויודעת כבר לא שייך לי, שסיימתי להיות שייכת לעצמי. בזריזות הוא מתקרב אליי עוד יותר, מסניף אותי במן זלזול ומנחית לי סטירה.
בלי שהוא מוסיף עוד דבר, אני יורדת על הברכיים כמו פשוטת עם ומבקשת לנשק את כפות הידיים של המלך שלי ומעבירה אותן על הפנים כאילו שהמגע הזה ישכיח ממנו כל מישהי אחרת מלבדי.
והוא מסתכל ואומר "את חתיכת אספסוף דוחה."
