השמש בהתגלמותה
New member
אסור לך
אסור לך לגמור עד הפעם הבאה שניפגש. אני בוחנת את הסמס הזה. אסור לך לגמור עד הפעם הבאה שניפגש. אסור לך להזדיין, אסור לך גם לעשות ביד, אם במקרה חשבת על זה. אסור לך. אינסטנקטיבית עולה לי חיוך על הפנים. זה הגיוני? אני מחייכת. אני מחייכת כי אני מתחילה להתרגל לזה שתמיד אתה אומר את המילים הנכונות. תמיד אתה יודע מה מפעיל לי את הכפתור, מה מדליק אותי, מה ממיס אותי. אני לא מבינה איך, אז אני מחייכת. הרי לא יכול להיות שאני כ"כ שקופה, כ"כ ברורה. אבל אחרי החיוך מגיע החשש, הספק, התהיה. הוא באמת מתכוון? זה באמת מה שהוא רוצה, זה באמת מה שהוא דורש או שהוא אומר את זה רק בשביל הרגע? עכשיו, כשאני קוראת את זה והגוף שלי מתמלא חום וצמרמורת נעימה... עכשיו אני אמורה גם לבצע? ואם אתה מתכוון באמת... שכחת מול מי אתה עומד? בלי הגבלת זמן, בלי גינונים מיותרים, בלי הסברים, אתה מבקש, או דורש, כבר לא יודעת, את הבלתי אפשרי כמעט. אני לא יודעת אם אני יכולה. הבקשה הזאת, מעצם היותה כ"כ מחרמנת, מכשילה את עצמה. אני נושמת. נשימה עמוקה. מחליטה לא להתווכח. מחליטה לציית, או לנסות. או לציית ולבקש הנחה... באותו רגע זה הכי קשה. שניה לפני הסמס הזה היד שלי כבר התחילה לטייל. אתה מפעיל אצלי נקודות שכבר הספקתי קצת לשכוח. אז אני הולכת לישון. וקשה לי קצת להירדם, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. כי אסור לי. אבל... לדמיין מותר לי, נכון? שאלת אותי מה אני רוצה שיהיה כשניפגש. אני עוצמת עיניים, לוקחת עוד נשימה, ואני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה יהיה. אולי אני אצליח לעמוד במשימה הזאת. אני אלבש שמלה קצרה צמודה בלי כלום מתחת, ומגפיים, ומעיל ארוך. ובושם וחיוך. והדקות האחרונות לפני יהיו הכי קשות. כי אני כבר באמת לא יכולה. וכשאני אראה אותך, לא יודעת אם אני אזכור איפה אני, בפנים או ברחוב.. אתה תנשק אותי, ואני אחזיר נשיקה, אבל יכול מאוד להיות שתתפלק לי נשיכה. מצטערת. לא בטוחה שאני שולטת בזה. אני אצטרך רגע כדי להפנים שזה עכשיו, רגע כדי להרגיש אותך ולטעום אותך. אבל באמת שכבר אין לי סבלנות. אני אוריד את המעיל ואני רוצה שתצמיד אותי לקיר. רוצה להרגיש חסרת אונים, רוצה להרגיש אותך קרוב אליי וצמוד אליי. רוצה שתלחש לי באוזן את הדברים האלה שאתה יודע ללחוש שמציפים אותי. אני רוצה נשיכה. ואני רוצה שתמתח את החבל עוד טיפה. אל תיתן לי כל מה שאני רוצה מיד. זה אולי לא הגיוני ומגוחך, אבל תראה מה מניעה עושה לי. אני רוצה נגיעה קטנה, אני רוצה רמז. אני רוצה שתגרום לי להתחנן. זה מה שאני רוצה. ותוציא את החגורה הזאת מהג'ינס, אני צריכה כמה הצלפות. חזקות. אתה רואה שאני צריכה. עכשיו אני כ"כ מגורה שאני ארגיש אותן פחות. אז תשתדל שיכאב לי. תשתדל לסמן אותי. וכשתסיים... תסובב אותי עם הפנים אליך ותוריד לי את הראש למטה. בתנועה אחת, עם משיכה של השיער. אתה תשאל אותי מה אני רוצה כשהפה שלי מול הזין שלך. ואני רוצה אותו בפה שלי. עכשיו. בבקשה. אני רוצה ללקק אותו ולמצוץ אותו ולשאוב אותו ולטעום אותו. עכשיו. אני מקווה שזה עושה לך מה שזה עושה לי, אבל תתאפק בשבילי, טוב? אני רוצה למשוך את הרגע כמה שיותר. אחרי הכל... אני עשיתי את הבלתי אפשרי. אני חייבת את האצבעות הארוכות שלך בתוכי. תרגיש כמה אני רטובה, תרגיש כמה אני מוצפת, כמה אני מוכנה. תגביר את הקצב. אתה חושב שאני יכולה לגמור עכשיו? או שאתה רוצה להיות עמוק בתוכי כשזה קורה? אולי תיתן לי שרשרת אחת עכשיו. כן, נראה לי שזה הזמן. אבל מיד אח"כ אתה בתוכי. ועכשיו אני מרגישה באופן כ"כ חזק, כ"כ ברור, את המובן מאליו. לא יודעת איך להגיד לך לא. לפעמים אני מנסה, אבל יוצא לי רק כן. אז מה אתה רוצה עכשיו? רוצה לזיין אותי בכל החורים? רוצה לסמן אותי? רוצה לערבב לי הנאה וכאב? אני מוכנה. עזוב מוכנה, רוצה. הדלקת אותי, המסת אותי, הצפת אותי...לא יודעת איך, אבל עשית את זה. אז עכשיו... עזוב מה אני רוצה. אני רוצה לעשות כל מה שאתה תרצה. אני רוצה לרצות אותך ולספק אותך ולהרוס אותך לנשים אחרות. אבל... בחייך, אתה יודע הרי שזה יקרה בכל מקרה. אני חייבת לגמור. לא יכולה לחכות. מבטיחה לחשוב רק עליך. מותר לי?
אסור לך לגמור עד הפעם הבאה שניפגש. אני בוחנת את הסמס הזה. אסור לך לגמור עד הפעם הבאה שניפגש. אסור לך להזדיין, אסור לך גם לעשות ביד, אם במקרה חשבת על זה. אסור לך. אינסטנקטיבית עולה לי חיוך על הפנים. זה הגיוני? אני מחייכת. אני מחייכת כי אני מתחילה להתרגל לזה שתמיד אתה אומר את המילים הנכונות. תמיד אתה יודע מה מפעיל לי את הכפתור, מה מדליק אותי, מה ממיס אותי. אני לא מבינה איך, אז אני מחייכת. הרי לא יכול להיות שאני כ"כ שקופה, כ"כ ברורה. אבל אחרי החיוך מגיע החשש, הספק, התהיה. הוא באמת מתכוון? זה באמת מה שהוא רוצה, זה באמת מה שהוא דורש או שהוא אומר את זה רק בשביל הרגע? עכשיו, כשאני קוראת את זה והגוף שלי מתמלא חום וצמרמורת נעימה... עכשיו אני אמורה גם לבצע? ואם אתה מתכוון באמת... שכחת מול מי אתה עומד? בלי הגבלת זמן, בלי גינונים מיותרים, בלי הסברים, אתה מבקש, או דורש, כבר לא יודעת, את הבלתי אפשרי כמעט. אני לא יודעת אם אני יכולה. הבקשה הזאת, מעצם היותה כ"כ מחרמנת, מכשילה את עצמה. אני נושמת. נשימה עמוקה. מחליטה לא להתווכח. מחליטה לציית, או לנסות. או לציית ולבקש הנחה... באותו רגע זה הכי קשה. שניה לפני הסמס הזה היד שלי כבר התחילה לטייל. אתה מפעיל אצלי נקודות שכבר הספקתי קצת לשכוח. אז אני הולכת לישון. וקשה לי קצת להירדם, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. כי אסור לי. אבל... לדמיין מותר לי, נכון? שאלת אותי מה אני רוצה שיהיה כשניפגש. אני עוצמת עיניים, לוקחת עוד נשימה, ואני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה יהיה. אולי אני אצליח לעמוד במשימה הזאת. אני אלבש שמלה קצרה צמודה בלי כלום מתחת, ומגפיים, ומעיל ארוך. ובושם וחיוך. והדקות האחרונות לפני יהיו הכי קשות. כי אני כבר באמת לא יכולה. וכשאני אראה אותך, לא יודעת אם אני אזכור איפה אני, בפנים או ברחוב.. אתה תנשק אותי, ואני אחזיר נשיקה, אבל יכול מאוד להיות שתתפלק לי נשיכה. מצטערת. לא בטוחה שאני שולטת בזה. אני אצטרך רגע כדי להפנים שזה עכשיו, רגע כדי להרגיש אותך ולטעום אותך. אבל באמת שכבר אין לי סבלנות. אני אוריד את המעיל ואני רוצה שתצמיד אותי לקיר. רוצה להרגיש חסרת אונים, רוצה להרגיש אותך קרוב אליי וצמוד אליי. רוצה שתלחש לי באוזן את הדברים האלה שאתה יודע ללחוש שמציפים אותי. אני רוצה נשיכה. ואני רוצה שתמתח את החבל עוד טיפה. אל תיתן לי כל מה שאני רוצה מיד. זה אולי לא הגיוני ומגוחך, אבל תראה מה מניעה עושה לי. אני רוצה נגיעה קטנה, אני רוצה רמז. אני רוצה שתגרום לי להתחנן. זה מה שאני רוצה. ותוציא את החגורה הזאת מהג'ינס, אני צריכה כמה הצלפות. חזקות. אתה רואה שאני צריכה. עכשיו אני כ"כ מגורה שאני ארגיש אותן פחות. אז תשתדל שיכאב לי. תשתדל לסמן אותי. וכשתסיים... תסובב אותי עם הפנים אליך ותוריד לי את הראש למטה. בתנועה אחת, עם משיכה של השיער. אתה תשאל אותי מה אני רוצה כשהפה שלי מול הזין שלך. ואני רוצה אותו בפה שלי. עכשיו. בבקשה. אני רוצה ללקק אותו ולמצוץ אותו ולשאוב אותו ולטעום אותו. עכשיו. אני מקווה שזה עושה לך מה שזה עושה לי, אבל תתאפק בשבילי, טוב? אני רוצה למשוך את הרגע כמה שיותר. אחרי הכל... אני עשיתי את הבלתי אפשרי. אני חייבת את האצבעות הארוכות שלך בתוכי. תרגיש כמה אני רטובה, תרגיש כמה אני מוצפת, כמה אני מוכנה. תגביר את הקצב. אתה חושב שאני יכולה לגמור עכשיו? או שאתה רוצה להיות עמוק בתוכי כשזה קורה? אולי תיתן לי שרשרת אחת עכשיו. כן, נראה לי שזה הזמן. אבל מיד אח"כ אתה בתוכי. ועכשיו אני מרגישה באופן כ"כ חזק, כ"כ ברור, את המובן מאליו. לא יודעת איך להגיד לך לא. לפעמים אני מנסה, אבל יוצא לי רק כן. אז מה אתה רוצה עכשיו? רוצה לזיין אותי בכל החורים? רוצה לסמן אותי? רוצה לערבב לי הנאה וכאב? אני מוכנה. עזוב מוכנה, רוצה. הדלקת אותי, המסת אותי, הצפת אותי...לא יודעת איך, אבל עשית את זה. אז עכשיו... עזוב מה אני רוצה. אני רוצה לעשות כל מה שאתה תרצה. אני רוצה לרצות אותך ולספק אותך ולהרוס אותך לנשים אחרות. אבל... בחייך, אתה יודע הרי שזה יקרה בכל מקרה. אני חייבת לגמור. לא יכולה לחכות. מבטיחה לחשוב רק עליך. מותר לי?
