אסור חג פסח 1944

[בלאו אלעזר]

אסור חג פסח 1944

אסרו חג פסח 1944 Ebbe a budos eletbe ide vissza nem jonnekבחיים המטונפים האלה אתם לא חוזרים לכאן אלה היו המילים של ה-ז'נדרם שהגיע אלנו באסור חג פסח 1944כדי להוביל אותנו לבנין בית הספר אפה שאספו את כל היהודים של Abaujsznto מקום שבה נולדתי וחיתי עד גיל שמונה עשרי. לפנות בוקר נשמה הטוף של כרוז העיירה והכריז "אסור ליהודים לעזוב את ביתם" כבר ימים לפני זה היינו בפחד גדול באין ידיעה מה ילד יום. ביום, אחרון של פסח, אחרי התפילה אסף ראש הקהילה אנגל פטר את כל בני הקהילה כולל ילדים כמוני. הכריז לא ידעים מה יהיה אבל אנחנו מחליטים כאן ועכשיו " עד שאחד מבני הקהילה סאנטוב יחיה קהילה הזאת תקיים". אני כותב את הדברים אלה למחרת פסח תשס"ה בארץ ישראל. לפני ימים קבלתי את הידיעה לוח הזיכרון עם 596 שמות של הנספים בשואה עומד מוכן בבית הקברות היהודי של העיירה. - בשמע הכרזת הכרוז החלטתי לעבור דרך הגינה לחצר ה"עליון" של בני משפחתנו. דרך חלון שהביט לרחוב ראינו את משפח שורץ שגרו ע"י תחנת הרכבת ז. א. הבית היהודי הראשון, ז'נדרמים מובילים באמצע הכביש. רצתי בחזרה להורי לבשר את הבשורה המרה. כלים של פסח היו עוד על השולחן מוכנים לאריזה לפסח הבאה שלעולם לא הגיע . רצתי לשכנים ממול משפחת פרידמן לבשר להם שיהיו מוכנים לגרוע ביותר. איך שעברתי מעבר לרחוב הספקתי לשמוע קריה "ליהודים אסור לצאת" בכל אופן הצלחתי גם לחזור בשלום לביתנו. שמעתי שהז'נדרמים נכנסו לרב הקהילה משה אברהם דויטש ינו הי"ד, והוא אמר להם "אותי אתם לא תובילו אני אליך ברשות עצמי". למעשה הסיפור ידועה אספו את כל התושבים היהודים ולמחרת גרשו אותנו קודם לעיר המחוז קאששא אחר כך לאושביץ.

 

[מאריקה]

אני מרגישה שגם אני הייתי שם אתך

ובכל סיפור שמסופר בצורה פחות או יותר דומה. בכל סיפור אישי כזה אני חייה את האירוע כאילו חייתי באותו זמן והייתי אחד היהודים המגורשים. אני נולדתי אחרי השואה ב 48. אבל זה עבר לי בגנים. הרי נולדתי רק 4 שנים אחרי שכל זה קרה. בכפר של אימי בא השוטר ה"קקש-טולש" kakastolas והודיע להם שכאשר יודיעו הם יצטרכו ללכת. היו בכפר הזה רק ארבע משפחות יהודיות. בעוד ארוחת הבוקר על השולחן (שרידי הארוחה נותרו כך ספרו לי הזקנות בכפר כשביקרתי שם לפני כמה שנים) אספו אותם בעגלות szekeres והובילו אותם לעיר המחוז ואראביי לגטו ומשם לאושוויץ. כל הכפר עמד והסתכל...איך זה קרה אצל משפחת אבי אני לא בדיוק יודעת. אספו את כולם לאזור תחום שפונה מיושביו וקראו לזה הגטו. משם הובלו ברכבות...לאותו מקום ארור. אני אתם עד היום. אולי מאוחר יותר אעלה סיפור שכתבתי מזמן על כך.

 

[יהודית המיוחדת]

הייתי בפולין

הייתי בפולין ליד קקרקוב באנדרטה המקום נקרא פלאשוב והסבירו לנו שלשם הביאו חלק גדול מיהדות הונגריה ושם היה גיא הריגה פשוט ירו בהם לתוך בורות קראנו שם קדיש ניסיתי לחקור מהיכן בהונגריה מאיזה אזור יותר נכון הביאו את ההונגרים לשם ולא הצלחתי למצוא אולי יש למשהו מידע כלשהו

 

[רחל ויטלסון]

אמי ז"ל ואחותה היו בפלאשוב

הן נסעו מדברצן עירן לפהארג'ורמאט כפר הולדתן, שם קוו למצוא מסתור אך הוסגרו ע"י תושבי המקום והועברו לגטו מתסאלקה. מהגטו הועברו לאושוויץ ואח"כ לפלאשוב.(ושמא להיפךאני לא בטוחה לגבי סדר האירועים).

 

[יהודית המיוחדת]

שאלה חשובה

והם שרדו את המקום אחרי שראיתי בורות הריגה גדולים וסיפרו שירו באנשים לתוכם האם הם שרדו ואם את יודעת איך

 

[רחל ויטלסון]

כן, הן הועסקו במפעל ליצור תחמושת

ובגלל היותן מוכשרות(חוץ ממני

לכל בני המשפחה כישורים טכניים מעולים) וחרוצות עבדו במפעל הגרמני עד תבוסת הנאצים. מחר אשתדל לדלות פרטים נוספים מדודתי. אגב בקרקוב בקרתי במוזאון קטן ובו תמונות מפלאשוב.

 

[ronymp]

גם אימי (אושוויץ) עבדה במפעל תחמושת

היא עבדה במפעל שייצר כדורי נשק - במחנה אושוויץ רוני

 

[evike]

גם אמי עבדה במפעל ליצור נשק

וספרה ששערותיה הפכו סגולות והידיים צהובות מהחשיפה לחומרים שהיו שם.

 

[evike]

ואבי חזר מהגיהנום כשהוא שוקל רק

35 ק"ג. הוא סיפר שהוא שרד בזכות מרקים שהיה מכין מקליפות תפוחי אדמה שמצא בצידי דרכים, בתוספת שבלולים שהוסיפו קצת חלבונים למאזן. וזה הוא נהג להדגיש, למרות היותו דתי שומר כשרות. יצר ההשרדות כנראה מחפה על הכל.

 

[ציפצוף המקורית]

גם אני חיה את זכרונות השואה

למרות שנולדתי שנה אחרי השחרור הורי אימי אחותה והורי אבי נספו באושויץ לפני שנה הזדמן לי טיול שורשים ומצאתי ספר על הקהילה היהודית ואיך לקחו אותם לגטו ואחר כך לכל המחנות השונים מוזכרים בו גם סבי וסבתי וסבא רבא שלי מתואר איך עינו אותם כדי להוציא מהם את כל רכושם ואיך עינו את סבתי שהיתה גדולת ממדים הפשיטו אותה והעמידו אותה ליד הדלת וסגרו את הדלת על חזה, עד שהתעלפה . נצים מטורפים .

 

[יהודית המיוחדת]

נולדתי בשנת 1950

אבל גדלתי על זכרונות השואה שסיפרו לי הוריי מהיום שהפסקתי לינוק אני זוכרת הרבה פעמים את אבי בוכה מתוך שינה

 

[אם החיטה]

כוונתך הונגרים מטונפים....

כפי שאת מבינה מסיפורו המצמרר של אלעזר. וכפי שנאמר בסיפורם של הורי שהעליתי לפני כמה חודשים, עד שהרכבת עברה את הגבול, את כל "העבודה" עשו ה NYILASOK ההונגרים. וסיפור קטן שלא סיפרתי בעבודה על הורי. עם תום המלחמה חזר אבי לבית הוריו בכפר UJ KENEZ . ניצול יחיד מכל משפחתו. (אחיו היחיד שנותר בחיים חזר לבודפשט ועלה עם משפחתו לארץ. לאחר מכן נהרג במלחמת השיחרור). הוא מצא בית פרוץ ממנו נגנב כל מה שניתן היה לעקור. כולל המשקופים החלונות והדלתות. שלא לדבר על גניבת באר המים והזזת גבולות המטע על ידי השכנים הטובים... שכנתנו היתה אלמנה נוצריה שגידלה חזירים, שמה היה TOTNE. "בבושקה" לבושת שחורים ועטופה במטפחת. היא היתה בודדה כי ילדיה בגרו ועזבו את הכפר. היא יצרה איתי קשר חם ואהבה אותי כסבתא. אהבתי לבוא לביתה, שם נתנה לי לחטט בחפציה, לספור את המטבעות ששמרה מכל מיני עיסקאות, ו"לסדר לה את הארונות". כשהייתי בת חמש, החלה אימי ללמד אותי להתפלל ולצורך כך את הכתב העברי. באחת הפעמים שחיטטתי בארונות השכנה, נתקלתי ב"ציפית מוזרה" עגולה, שעליה היו רקומים נרות ואותיות עבריות עיטרו אותה סביב. זה היה לי מוזר וסיפרתי על כך להורים, וגם על כך שהיו ל"ציפית" שלושה כיסים. אבי ביקש ממני לנסות להביא אותה הביתה. ימים ספורים אחר כך הסתרתי את ה"ציפית" מתחת לחולצה ובלב רועד רצתי אתה הביתה. הסתבר שזו היתה מפית המצות של סבתי. כן גם ה"סבתא" האוהבת היתה בין הבוזזים...

 

[אם החיטה]

מטונפים (אופס פרוידיאני)="מטורפים"

הכוונה היתה להגיב על דברי ציפצף על הנאצים המטורפים.... וסליחה עם מי שנפגע....

 

[ציפצוף המקורית]

התכוונתי לכל מישהתעלל בזז

שדד רמס עקר והשמיד את היהודים והלא יהודים באותה תקופה. לצערינו הנאצים הצליחו להרחיב את המעגל האקטיבי של הפועלים למען "היעד הנכסף" של טיהור הגזע הארי. מפחיד לחשוב באיזה קלות יוצרים יעדים שמתקבלים לגיטימיים לביטול המוסר והמצפון האנושי שבלעדיו אנשים נהפכים לחיות. חולשות האנוש כרדיפת הבצע להתעשר ולהשתלט על רכוש הזולת, בלי להתחשב במאמצים השהושקעו ברכישת הרכוש והערך הסנטימנטלי, הוא כוח מניע די חזק שבעזרתו מפעילים בקלות אנשים גם כיום.

 

[יהודית המיוחדת]

ההיסטוריה חוזרת

ראינו בקרואטיה וסרביה רצח וטבח נוראי ולא משנה אם זה יהודים או לא טבח נגד מיעוט והעולם עמד כמעט לקראת הסוף מנגד גם באפריקה זה קורה

 

[בלאו אלעזר]

תודה

תודה לכל המגיבים ותודה לך מאריקה

 

[ד ר ו מ י ת 1]

אלעזר היקר

דמעות עלו בעיני כאשר קראתי את סיפורך המרגש. מיד נזכרתי במה שעבר על הורי שהיו בערך בני גילך כאשר נשלחו למחנות ואיבדו את רוב בני משפחתם. כבר כתבתי כאן שאני בטוחה שאבי המתוק ז"ל (שהיה ניצול אושוויץ) נפטר בגיל צעיר ממחלת לב בגלל מה שעבר עליו ובגלל הזכרונות המרים. שולחת לך

 

[בלאו אלעזר]

שוכ תודה

 

[nexux]

מצמרר לקרוא

בהחלט הצטמררתי לקרוא, בעיקר החלק של "כלים של פסח היו עוד על השולחן מוכנים לאריזה לפסח הבאה שלעולם לא הגיע" עורר בי מחשבה לא נעימה... אני מאחל לך כל טוב אדוני, ושלא תדע עוד צער

 

[שלומי פרידמן]

משפחתי משם

אבי, אברהם פרידמן ז"ל, היה משם. דברצן. צמרמורת אחזה בי לקרוא את שכתבת אלעזר. בן 12 היה אבי כשניצל מהתופת בהונגריה ואני הייתי בן 12 כשהוא נהרג כאן בארץ בתאונת דרכים.... לא הספקתי לשמוע ממנו מספיק אך אני זוכר היטב שערך החיים ונישוק לחם שנפל לרצפה היו אצלו כה עמוקים וכנראה כך נוהג מי שראה את משפחתו נספית בשואה והצליח להיות אוד ניצל. אלעזר נגעת לליבי.