כשאנשים הופכים שלום לערך עליון
אף על פי ששקר הוא, שלא יתפלאו שיגלו שהחיים נמצאים הרחק מאחור, שהם הופכים להיות פרט שולי, לא ערך, אחרי הכל מי אם לא ערך החיים עוצר או יותר נכון מנסה לעצור את ה"שלום", אבל כמובן אין תחליף לאותו ערך עליון לכן גם ה"אהבה הישראלית המוגזמת לחיים" כפי שכינה זאת הזבל האנושי התורן הולך ונדרס תחת גלגלי השלום, הנה עוד קרבן תווסף לקורבנותיו ש@לתי, מה זה מתבאס שהיה פיגוע, ביאוס טוטלי, אבל מה? כלום, הוא ממשיך להיות חבר בתנועה הקוראת להעברת ריבונות לאלו ש"מבאסים" אותו, אין מסקנה כלשהי אין תובנה חדשה ובוודאי שאין עירעור על ה"דרך", על הערך העליון, על ה"שלום" אריאל, הוא כועס על עצמו שאינו מרגיש כאב על הפיגוע, גם לאריאל איש "ימין" למיטב ידיעתי, אין מסקנה ואין הבנה, הוא כבר לא כועס על הערבים, הוא כועם על עצמו, ככה זה, השלום מכה בישראלים והישראלים מכים את עצמם מעיין, "מה כבר יש לי להגיד לך" היא אומרת לאריאל הרי "אין טעם", אז היה פיגוע, מה כבר אפשר לעשות? "שלום ואהבה", מבינה שהמצב הוא בעצם שיגרה וגם היא כמו כולנו מתגעגעת לימים שבהם היה "נורמלי", והיא גם חוששת שנאבד את התקווה, איזה תקווה? אבל גם "peace and love" לא מזכירה את הערבים, כאילו אין קשר, אין מסקנה, אין דרישה פנימית, לפחות מיצר השימור העצמי לקרוא ולו קריאה חלושה לשינוי, לתגובה, לפעולה, אבל גם את "peace and love" הזרם מיישר וגורם לה להבין שאין צורך להגן עליה וכך היא הולכת בלי רגש לתוך האוטובוס וכי מה יעזרו לה רגשות? מה יתן לה החשש? היא שתיפגע או שלא תיפגע, אין פה אפילו מקום לחשוב, ככה זה לפני מספר ימים(כבר לא זוכר מתי) התפרסם מקרה האונס בילדה בת 13, לאחר שהירהרתי קצת במקרה הבנתי שבעצם אנחנו לא שונים כל כך מאותה ילדה, למעשה יש לנו מאפיינים זהים- חוסר בגרות מנטלית, חוסר רציונליות בקבלת ההחלטות, השלמה עם המצב, האשמה עצמית, ראייה לקויה של המציאות, מוכנים לוותר "להם" כדי שיניחו לנו, פנייה לגורם מבחוץ שיבוא ויציל אותנו מאזלת ידינו...ואני שואל, זה כל מה שנשאר מהחברה הישראלית? מהנוער הישראלי? ממדינת ישראל? תמיכה בסגנון ה-A.A? עוד שש שעות אני צריך לקום לבית הספר, אולי אבריז היום, בכל מקרה הכל יהיה אותו הדבר, יהיה פיגוע, אם לא היום אז מחר האמריקנים יהרגו עוד כמה אפגנים מסכנים סתם כך בלי סיבה, על גילה שוב ירו, אם לא היום אז מחר ואז ירו גם על בית ג´אלה, למה? סתם ככה, זה מעניין מישהו שהמחבלים באים בכלל בבית לחם? לא, אולי הF16 יעלו שוב לאוויר בשביל להרוס עוד איזה בניין ריק של הרשות, כבר לא עדיף להביא 50 ערבים שיהרסו את הבניין? וככה אנשים ימשיכו לחכות לימים ההם שהיה רגוע או רגיל פחות או יותר, כאילו שהמציאות משתנה כגלים, לא דבר שבני האדם צריכים לשנות, וכך כמו הילדה נאבד לאט לאט את הטעם של החיים את הכיף, אולי הכל יראה כרגיל, בכנסת יצעקו ובצבא יתכננו, ואנחנו נמשיך להתאכל מבפנים לאט לאט, אבל בקצב שלא משאיר ספקות, עד שבשלב כזה או אחר ניתן "להם" לעשות בנו כרצונם, "הם" יכולים להיות המניאקים מהשכונה או הערבים שמסביב, בכל מקרה התוצאה זהה, בין אם קוראים לקורבן א´ או שקוראים לה "ישראל", הרוגע הנצחי והמוחלט שמבטיח הסוף עשוי להיראות טוב יותר מסבלי החיים לא´ ומסבלי הקיום הלאומי לישראל, אבל כל עוד יצעקו בכיכר "שלום עכשיו" "ירושלים-שתי בירות לשתי מדינות" "לא למלחמה מיותרת" שהיא מלחמת קיום, כל עוד יאבקו על הזכויות "שלהם" להלחם בנו (שימו לב לאבסורד ישראלים מפגינים בעד הלחימה נגדם!) נראה שנבחר בדרך הראשונה, אלא אם כן...
