אנשים

אנשים

יש אנשים שלא יבינו לעולם, אני לא מנסה להסביר להם אפילו.

12 שנה ולא מצאתי את הסיבה האכזרית להפרעה שלי, הפסקתי לחפש אותה.

לנסות לחיות מעל המים או קרוב לקו החוף, לא לצלול עמוק מידי, שם כבר הייתי יותר מידי פעמים.

ועכשיו, יש תחושה של רצון להדרדר,לצלול הכי נמוך שאפשר, אולי נמוך מידי.

אבל המבט צריך להיות מפוקס על מי שאיתי,לא לתת למים לטשטש את הראיה, לא לתת לסחף להשתלט.

יש יצורים שתלויים בי,הם לא יכולים בלעדי.

אבל אני לא יכולה בלי אנה.
 

מפון

New member
כל כך כל כך מבינה!

ויש רגעים שגם אני מתפתה לאנה. ומתגעגעת אליה. וקוראת לה לחזור.
אבל אז אני נזכרת בילדים שלי. ואני לא יכולה לעשות להם את זה.
אני לא יודעת אם התכוונת לילדים כשכתבת "יצורים שתלויים בי" אבל זה לא משנה.
היצורים שתלויים בנו, בסופו של דבר גם אנחנו תלויים בהם.
תחשבי מה היית מרגישה אם חס וחלילה לאחד מהם היה קורה משהו. אם אנה היתה נצמדת אליהם...
הרבה פעמים אני מרגישה שלולא הילדים שלי הייתי טובעת אבל העובדה הקיימת היא שהם כאן ואני לא טובעת.
ואנה?
אנה לא כאן.
אנה דמיונית.
אנה לא תושיט לך יד כשתצטרכי עזרה.
אנה לא תציל אותך.
אנה היא תעתוע ותו לא.
ולא בלעדיה את לא יכולה אלא בלעדיך, או אולי בלי רגעים של בריחה. אז אוקיי - תברחי מדי פעם. אבל אל תהרגי את עצמך!
 
היי.

נשמע כמו מאבק מאוד ארוך.
אני יודעת כמה לא קל לחיות חיים שלמים ומלאים כשההפרעה שולטת בך ובמחשבות שלך.

אנה אינה ישות, היא מחלה, מחלה קשה, ומחלה צריכה טיפול רפואי. את כותבת שחיפשת תשובות עד שהתייאשת, עשית את זה בטיפול? את בקשר עם גורמים מקצועיים?

ברוכה הבאה אלינו
 
למעלה