היי, אתה אדום ../images/Emo12.gif
ואתה אפילו לא רוסי! מה הלאה, תאדימו גם אותי..?
תעשו לעצמכם טובה ותלמדו מהבחור...אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו כשהסכמנו לעלות על מדים. [כאילו ששאלו אותנו בכלל
] הצבא לא יודע גבולות כשזה קשור לטמטום ולאטימות. קשה להאמין איך צבא כל כך לא מאורגן שמורכב ממיטב פסיכופטי הארץ זוות החלב ודבש הזו, מצליח להתברג לצמרת הצבאות המובילים בעולם. והנה סיפור משלי: ביום ראשון הגעתי שמח, עליז [תרגע, קיריל..לא במובן שאתה אוהב
] וטוב לב לבסיס
מפקדת
זרועות
יבשה לייד אשקלון, כדי להשתבץ לתפקיד חדש. הגעתי למשרדים וחיכיתי שעה וחצי בשמש היוקדת, תמים בחושבי כי האנשים שבפנים אשכרה עושים משהו מועיל לבטחון המדינה. לבסוף, אחרי שקצינת המיון סיימה להרכיב פאזלים של פו הדוב והכניסה אותי פנימה, הוחלט ברוב קולות [10 נגד 1, כל ה-10 שייכים לקצינה] שאני הולך להיות ראש לשכה ביחידת פיקוד מרכז בירושלים. כזה שמתעסק עם מחשבים וכאלה, האבא של כל הפקידים, זה שהפקידים הזוטרים מצחצחים לו ת'נעליים
הקצינה החביבה-אך-דבה שלחה אותי אחר כבוד הביתה, כאשר היא מצווה עליי להתייצב למחרת ביחידה הזו, לראיון קליטה. הגעתי למחרת, מתייבש עוד 4 שעות במשרד עם 3 פקידות ו-2 נהגים, שאם תחברו את האיי קיו של חמישתם ביחד לא תצליחו לקבל ת'איי קיו של אחותו של עומר. אחת מהם בכלל ישנה כל ה-4 שעות, עוד שתיים פתחו בחיפושים קדחתניים אחר מקש האנטר במקלדת, ושני הנהגים התיישבו לעשות משהו על המחשב. פתאום אחד מהם אומר לשני "אחי, בוא תעזור לי פה עם זה"... חשבתי לעצמי "וואלה, אולי באמת צריכים כאן אנשים שיתעסקו עם המחשב...לפחות אני אהיה מועיל". מה שלא ידעתי הוא שהבחור לא סיים ת'משפט ומייד המשיך... "המחשב הזה מוציא לי 3 קלפים במכה במקום 1"...
כשהבנתי שאני הולך להיות כללללל כךךךךךך מועיל בפיקוד מרכז, כמובן שהמוטיבציה שלי הרקיעה שחקים, ונכנסתי לראיון עם רעל בעיניים. בדרך חזרה לבסיס מז"י [מפקדת זרועות יבשה, נו. לא סתם הדגשתי לכם את זה
] אני מקבל טלפון מקצינת המיון, אהובת לבי, בו היא מודיעה לי שנשלחתי לבנאדם הלא נכון ושאני אחזור למז"י לשיבוץ מחדש. מה שאומר, במילים אחרות- "התייבשת שלוש שעות בדרכים ועוד 4 שעות עם 5 פקידים דפ"רניקים בלשכה אפופת עשן לחינם"... חזרתי לי למחרת לבסיס מז"י [יודעים כבר מ'זה מז"י?
], 3 שעות בדרכים למי שטועה, רק כדי להשתחרר כעבור 20 דק' הביתה, עם הוראה להגיע למחרת שוב ליחידת פיקוד מרכז, לראיון עם הקצינה הנכונה הפעם. ליתר ביטחון הם גם נתנו לי ת'פלאפון שלה, כדי שלא אטורטר שוב על ציר אריאל-מז"י-ירושלים. תודה שנזכרתם באמת. אני מגיע לי היום לירושלים, אחרי היכרות מעמיקה עם קו 473 ושלל התנחלויות השומרון, ואחרי עוד חצי שעה של פחד אימים [נסיעה באוטובוס בירושלים. 50% סיכוי שאתה יורד בחתיכה אחת מהאוטובוס], ומתחיל את הטיפוס לעבר יחידת פיקוד מרכז. אחרי הליכה מפרכת, בעודי מזיע ומתנשף, אני מתקשר לקצינה המראיינת כדי לשאול איך מגיעים. זה הלך בערך ככה.
*טווווווווו.....טווווווווווו....* |צלילחיוג| היא: "הלו?"
אני: "שלום, מדבר אליאור, שלחו אותי ליחידת פיקוד מרכז כדי להתראיין אצלך היום..."
היא: "מ..מה? מ'תרוצה? אני בכלל לא בפיקוד היום. תחזור מחר. ביי!"
אני:
|
ארררררררררררררעעעעעעעעעעע! באותם רגעים של שאגה אימתנית נראיתי בדיוק כמו האריה שמופיע על תג היחידה של פיקוד מרכז. וכמובן, כהרגלם בקודש, מז"י ישלחו אותי גם מחר לפיקוד מרכז לחינם... מי שהגיע עד כאן יצא מלך. [ומקווה שיהיה מספיק חכם גם כדי לצאת מהצבא, אם הוא לא קרבי
]