אנשים נצלנים

[jessie7]

אנשים נצלנים

האם יצא לכם להיתקל בסיטואציה שאתם נותנים מעל מעבר ואותה חברה, ידידה, אשת צוות כאשר פעם אחת אתם צריכים משהו, פתאום לא יכולה ועונה בחוצפה איך את בכלל יכולה לבקש. אביא לכם כמה דוגמאות, ומה התובנות שאפשר לקבל מכך. עבדתי מחוץ לעיר, שנתיים נסעה איתי ברכב בחורה, לא הציעה לשלם, וגם אני לא ביקשתי עבור הדלק. עד כאן סביר, הייתי מצפה ממנה התייחסות ביום הולדת שלי, לפחות ברכה, משהו או לחג, הרי נסעה טרמפ איתי. ערב אחד היה לנו ערב צוות מחוץ לעיר, אותה בחורה נסעה עם חבר שלה, הייתי מצפה שתציע לי לנסוע איתה, אחרי שנתיים שנסעה ברכבי . היא לא הציעה. חשבתי שאולי שכחה, או לא שמה לב וביקשתי ממנה לקחת אותי. וכאן בשיא החוצפה אותה בחרה ענתה לי שאיך אני בכלל יכולה לבקש, הרי זה כל כך מסובך, היא גרה בשכונה אחרת, ובכלל רכב של חבר שלה, וזאת פרטיות, והיא בכלל מופתעת מהבקשה שלי. הייתי בהלם.

 

[תמר דגן 1]

חברים נבחנים כשצריכים אותם

שלום לך jessie7

אפשר בהחלט להבין את ההלם, ומן הסתם העלבון שחשת, כשאותה חברה שהשתמשה כה הרבה בשירותי ההסעה שלך, לא רק דחתה בקשתך אלא אף הביעה הפתעה מעצם הבקשה. אני מניחה שהיה לך הרבה יותר קל לקבל את הדחיה אם היתה מתנצלת ומסבירה משהו הקשור לחבר שלה, או הסבר אחר הכולל התנצלות ואי נעימות שנאלצת לדחות בקשתך. וכמובן שעוד יותר היה נעים, אילו היתה מתנצלת מראש ולא מחכה שתבקשי ממנה.

אין לי ספק שרבים חוו אכזבות ופגיעות דומות, ועל חלקן קראנו גם כאן.
בזהירות רוצה להציע כמה אפשרויות להבין את התופעה הרחבה הזו.
בוודאי שלא כולן, ואולי אף לא אחת, בהכרח מתאימה לסיטואציה שלך:

- יתכן שהחברה היא בעלת אופי נצלני במודע.
- יתכן שלחברה קושי בקריאת סיטואציות חברתיות.
- יתכן שבתפיסתך, היות שהיא נוסעת עימך, ועוד ללא תשלום, ראית בה חברה, ואילו היא ראתה בנסיעות עימך סידור נוח בלבד.
- יתכן שבתפיסתה של החברה אין קשר בין נסיעה לעבודה לבין נסיעה לבילוי בערב, הגם שמדובר בערב צוות, ולכן אפילו לא חשבה על כך.
- יתכן שבתפיסתה של החברה אין דומה הצטרפות של אישה בודדת לנסיעתה של אישה בודדת אחרת, להצטרפות של אישה בודדת לזוג.

בוודאי שיכולים להיות עוד הסברים, ובוודאי שאף הסבר אינו מפחית מהפגיעה הטבעית וההגיונית בסיטואציה דומה.

אני תוהה
- אם ההסעות שלך כללו איסוף מהשכונה הרחוקה שלה,
- אם ועד כמה היו שיחות אישיות בנסיעות המשותפות,
- והאם לאחר אותו אירוע המשכת להסיע אותה.

השאלה החשובה אף יותר, היא אם ניתן למנוע מצבים שכיחים ופוגעים אלה.
הכי קל זה לאמר שלא לעשות טובה לאף אחד, לא להסיע, או לפחות לא ללא השתתפות כספית. זה עלול כמובן ליצור בעיות אחרות, ובכלל - התופעה רחבה יותר, והמסופר כאן אינו אלא דוגמא לבעיה.

 

[בילי79]

לא מקרה זהה

כדי לא להתאכזב ולהיות תלויה באחרים החלטתי באופן מודע:
1. לתת, לפי שיקול דעתי ללא תמורה במקרים מסוימים.
2. אם אני חושבת שמגיע לי - מההתחלה לבצע תאום ציפיות, מוטב בכתב ולדרוש את התשלום באופן מיידי. (כלומר הסכמה + הוכחות. אם מדובר בחוזה - להוסיף בכתב יד בדיוק מה סוכם. ללא שום בושה. אם אין חוזה אפשר לכתוב תאום ציפיות. לציין יום ושעה ותאריך ומועדי תשלום וגם בדיוק תמורת מה (במקרה שלך האם את אוספת אותה מהבית? האם ממתינה לה וכו') - תקראו לי קטנונית, כסף חשוב לי וחשוב לי לא לצאת פראיירית וגם לא לנצל - רק בתאום ציפיות ורצוי מראש).
3. להפסיק לצפות. לא שידעו מה אני רוצה, ולא שיתנו לי כשיודעים.
לפעמים זה קורה וזה נחמד, כשזה לא משתדלת שלא לתת לזה להשפיע עלי.
היחס לטעויות שעולות כסף או זמן או אנרגיה - שכר לימוד. יותר זול, בדרך כלל, משנת לימוד אוניברסיטאית ממוצעת. הכי חשוב לא להתעכב. היה, נגמר, מפיקים לקחים וזהו.