אנשים מעברנו

[גבר בדרכו שלו]

אנשים מעברנו

כנראה לעת זיקנה אני משחזר את חיי מגיל קטן ועד עכשיו..אתמול לא היתי בים,לא טיילתי,לא פגשתי אנשים.למה?כי הקורונה לא נעלמה.והמשפט:לי זה לא יקרה נמחק כבר מזמן אצלי ואני לא שאנן. אז בין אכילה למנוחה ולקריאה נזכרתי בתחנות בחיי:המחנכת שהייתי דלוק עליה,החברה הראשונה שלי.השרות שלי,מקומות עבודה.אפילו נכנסתי לפייס לחפש אנשים מעברי.לא מצאתי.טוב שמות משפחה השתנו וחלק בטח כתבתי בשם סיני ולא המקורי.. כן,יש לי לפעמים חשק לדעת מה קרה לאנשים מעברי..אם אדע אולי כן אולי לא.. תרצו לדעת על אנשים מעברכם/ן?

 

[חיא2]

מדי פעם אני מתפתה

אבל מתברר שלאף אחד מהם אין חיבור לרשתות השונות, ואם כן, כיוון ששמות היו אז גנריים לגמרי, איציק, יגאל, אשר וכו' - כמות התוצאות שאני מקבל.. ואין לי ממש סבלנות.

 

[סבא של כפה אדומה]

לפני כ-5 שנים התקשרו אלי שתי בנות מבית הספר היסודי

הן אמרו לי שהם מעוניינות לארגן מפגש שיכלול את הכיתה שלנו ועוד כיתה מקבילה. מאחר והן לקחו איזה אולם קטן בבת ים אז זה היה בעלות של 120 ₪ כ"א. שמחתי על ההזדמנות הנפלאה של לחזור אחורה בזמן. אני זוכר ילדות בנות מחוצ'קנות וחביבות עם משקפיים חלקן עם צמות ארוכות. ואילו את הבנים אני זוכר כל מיני. היו לנו שניים יוסי, אחד שמנצ'יק עם עיניים ירוקות והשני ג'ינג'י מאזור אז הוא קרא לעיר שלו "יאזור". היה את אוליאל ילד גבוה וגמלוני שבקושי ידע לקרוא גם בכיתה ז' היום בדיעבד אני יודע שהוא סבל מקשיי למידה ובטח היו שולחים אותו לבית ספר לחינוך מיוחד אבל אז קראו לו "העצלן". היה את שלמה, ילד גבוה ועדין שנראה כמו ילדה, הוא כל הזמן היה נצמד ומחבק אותי בטיולים השנתיים אהב לישון לצידי כנראה בגלל שאני הייתי הילד הכי "מפותח" בכיתה. היום אני משער שהוא מלהט"ב ומחבק חברים ספציפיים אחרים. בקיצור בערב המיועד התלבשתי חגיגי ונסעתי לבת ים הייתי בטוח שאפגוש שם ילדים קטנים עם ילקוטים חומים על הגב ומה רבה הייתה הפתעתי לפגוש חבורת קשישים קרחים ושמנים.

יוסי עם העיניים הירוקות הכיר אותי מייד ותכף נפלנו איש על כרס רעהו.

הבנות אלוהים ישמור. לא זיהיתי אף אחת מהן. הן כולן כבר סבתות במשרה מלאה. אגב, בן דוד שלי הוא גם היה בן אותה כיתה . כשהתקשרתי אליו כדי שיבוא ויצטרף הוא גיחך ואמר אין לך מה לעשות בחיים? לא חראם על 120 ₪ ? והוא מה זה צדק. שילמתי 120 ₪ בשביל לפגוש חבורת קשישים.

פה לא רחוק מהיכן שאני גר, יש מועדון יום לקשיש. הייתי עושה שם סיבוב לוחץ לכמה קשישונים את היד לשלום והייתי חוסך 120 ₪ ועוד לא דיברתי על הדלק והזמן היקר.

אחרי זה היה עוד מפגש בגני התערוכה של חיל התותחנים לדורותיהם. למרות ששירתתי שם שנה וחצי אבל עדיין לא הצלחתי להכיר שם אף אחד.