happiness 6
New member
אנרגיות
רמת האנרגיה שלי שואפת לאפס ואפילו למינוס.. לא מצליחה לאגור מספיק כח בשביל לשמוח או לצחוק או לחייך.. קשה לי לעזעזל. אני בת 26 ויש לי 2 בנות מדהימות בנות 5 ו-6 ואני לבד אבל ממש לבד כבר חמש שנים ארורות.. או שלא!! כי יש לי 2 עולמות בבית שבישבילן אני הכל!!! הן החיים שלי וכל שניה מהיממה זה עבורן ובשביל שיהיה להן טוב.. אז מה קרה בחודש האחרון שהקטנה שואלת: "אמא, למה את כל הזמן בוכה?" למרות שלפעמים אני מנסה להסתיר את זה בכרית בשעת לילה מאוחרת..בחדר החשוך שלי אז נכון שעבר עלי חודש ויותר שקרעו לי את התחת בדיונים, וטלפונים, ופגישות, עו"ס ועו"ד, ומגשרים, ואנשי חינוך, ואישורים, והעדרות מהעבודה ובגלל זה הודעת פיטורים מהבוס (שהחזיר אותי אח"כ) וכל זה תוך כדי החופש הארוךךךךךךך יותר מידי ולמרות שבסוף לא ניצחתי כי לא זה מה שרציתי.. קיבלתי את ההבנה שקיויתי לה ואז את הוויתור מהצד השני שבאמת הבין שהכל זה לטובת הבנות ולא מלחמה אישית ביני לבינו.. אני לבד בשתי רגליי, בחום ובזעה רצה להסעה לבית הספר, ולגן של הקטנה ולעבודה וחזרה ולדאוג שהגיעו בשלום לצהרון, ואכלו, ונהנו, לרוץ לחוגים ולחזור לבית, להאכיל, לקלח, לאהוב, לחייך, לחבק, לשמוח במתנה המדהימה שיש לי. להתקל בבעיות קטנות של יום יום ולקחת טיפות טבעיות כדי שיעזרו לי להרגע ולזקוף ראש ובכל זאת אני בוכה.. אומנם פחות אבל תשושה וכבר לא מפריע לי לבד כי אין לי כח עוד לאף אחד.. לבד אפשר להרגיש גם ביחד.. ויש לי משפחה,, מורחבת.. וכל אחד בוחר עם מי להיות וזה לא איתי.. כי אני לא כמוהם כבר וגם זה כבר לא כואב כי בכיתי על זה מספיק.. וגם עכשיו אני בסדר כי עשה לי טוב לכתוב..
רמת האנרגיה שלי שואפת לאפס ואפילו למינוס.. לא מצליחה לאגור מספיק כח בשביל לשמוח או לצחוק או לחייך.. קשה לי לעזעזל. אני בת 26 ויש לי 2 בנות מדהימות בנות 5 ו-6 ואני לבד אבל ממש לבד כבר חמש שנים ארורות.. או שלא!! כי יש לי 2 עולמות בבית שבישבילן אני הכל!!! הן החיים שלי וכל שניה מהיממה זה עבורן ובשביל שיהיה להן טוב.. אז מה קרה בחודש האחרון שהקטנה שואלת: "אמא, למה את כל הזמן בוכה?" למרות שלפעמים אני מנסה להסתיר את זה בכרית בשעת לילה מאוחרת..בחדר החשוך שלי אז נכון שעבר עלי חודש ויותר שקרעו לי את התחת בדיונים, וטלפונים, ופגישות, עו"ס ועו"ד, ומגשרים, ואנשי חינוך, ואישורים, והעדרות מהעבודה ובגלל זה הודעת פיטורים מהבוס (שהחזיר אותי אח"כ) וכל זה תוך כדי החופש הארוךךךךךךך יותר מידי ולמרות שבסוף לא ניצחתי כי לא זה מה שרציתי.. קיבלתי את ההבנה שקיויתי לה ואז את הוויתור מהצד השני שבאמת הבין שהכל זה לטובת הבנות ולא מלחמה אישית ביני לבינו.. אני לבד בשתי רגליי, בחום ובזעה רצה להסעה לבית הספר, ולגן של הקטנה ולעבודה וחזרה ולדאוג שהגיעו בשלום לצהרון, ואכלו, ונהנו, לרוץ לחוגים ולחזור לבית, להאכיל, לקלח, לאהוב, לחייך, לחבק, לשמוח במתנה המדהימה שיש לי. להתקל בבעיות קטנות של יום יום ולקחת טיפות טבעיות כדי שיעזרו לי להרגע ולזקוף ראש ובכל זאת אני בוכה.. אומנם פחות אבל תשושה וכבר לא מפריע לי לבד כי אין לי כח עוד לאף אחד.. לבד אפשר להרגיש גם ביחד.. ויש לי משפחה,, מורחבת.. וכל אחד בוחר עם מי להיות וזה לא איתי.. כי אני לא כמוהם כבר וגם זה כבר לא כואב כי בכיתי על זה מספיק.. וגם עכשיו אני בסדר כי עשה לי טוב לכתוב..
