אנרגיה רגשית
טיילתי בחברת קבוצה גדולה של אנשים, הכרתי את כולם ולכולנו היינו תלמידים.
בשלב מסוים, מצאתי את עצמי מנהל שיחה עם אחת התלמידות.
דיברתי על כך, שאני נהנה לצאת מהמשרד וסוף סוף לעשות קצת פעילות גופנית.
התקדמנו אל המקום בו הוחלט לעצור למנוחה.
התלמידה הסכימה איתי ועם דברי, וכשעמדנו למצוא לעצמנו מקום מוצל לנוח, היא שאלה אותי: "אם אתה כה נהנה מההליכה הזו בטבע, למה שלא תמשיך בעצמך קדימה?"
"למה לא באמת?" שאלתי, הודיתי לה על הרעיון והתחלתי להתקדם לבדי קדימה.
בערך לאחר 200 מטר התחלתי לאבד את ההנאה שבהליכה ובטבע שסביבי... התחלתי להתלונן על כך שאני עייף מזיע וצמא, ואף השתעמם מההליכה.
היה נדמה שכל מה שנישאר היה הסבל.
באותו רגע הבנתי ששיקרתי לעצמי, או שפשוט דמיינתי;
אני נהנתי להיות בחברת אותם אנשים, וכעת כשנותרתי לבד ללא בני אדם סביבי, האנרגיה הרגשית המיוחדת נעלמה ועימה ההנאה שלי בטיול.
חזרתי על עקבותיי, חזרה למקום בו חברי העבירו את זמנם במנוחה, והאנרגיה הרגשית הופיעה שוב.
טיילתי בחברת קבוצה גדולה של אנשים, הכרתי את כולם ולכולנו היינו תלמידים.
בשלב מסוים, מצאתי את עצמי מנהל שיחה עם אחת התלמידות.
דיברתי על כך, שאני נהנה לצאת מהמשרד וסוף סוף לעשות קצת פעילות גופנית.
התקדמנו אל המקום בו הוחלט לעצור למנוחה.
התלמידה הסכימה איתי ועם דברי, וכשעמדנו למצוא לעצמנו מקום מוצל לנוח, היא שאלה אותי: "אם אתה כה נהנה מההליכה הזו בטבע, למה שלא תמשיך בעצמך קדימה?"
"למה לא באמת?" שאלתי, הודיתי לה על הרעיון והתחלתי להתקדם לבדי קדימה.
בערך לאחר 200 מטר התחלתי לאבד את ההנאה שבהליכה ובטבע שסביבי... התחלתי להתלונן על כך שאני עייף מזיע וצמא, ואף השתעמם מההליכה.
היה נדמה שכל מה שנישאר היה הסבל.
באותו רגע הבנתי ששיקרתי לעצמי, או שפשוט דמיינתי;
אני נהנתי להיות בחברת אותם אנשים, וכעת כשנותרתי לבד ללא בני אדם סביבי, האנרגיה הרגשית המיוחדת נעלמה ועימה ההנאה שלי בטיול.
חזרתי על עקבותיי, חזרה למקום בו חברי העבירו את זמנם במנוחה, והאנרגיה הרגשית הופיעה שוב.