יש הבדל תהומי
לצאת מהארון זה מפחיד. להגיד להורים שלך, למשפחה שלך, לחברים שלך לכל העולם בעצם "אני לא מי שאתם חושבים" - זה לא פשוט. אבל כשאתה גדל בעולם החילוני ולהורים שלך יש, נגיד, זוג חברות לסביות קרובות והשכן מלמעלה הוא הומו ונכנס לשתות קפה לפעמים - זה הרבה יותר קל מאשר בעולם הדתי שמלמד אותך מגיל צעיר שזיון בין גברים זה חטא שדינו מיתה, והומו הוא חלאה בזויה. בכלל, החילוניות מקבלת ואפילו מעודדת חריגה מהנורמה, שוני, יחודיות, יצירתיות. העולם הדתי מקדש את תורת אביך ומוסר אימך שהם בני אלפי שנים ושאין לסטות מהם כמלוא הנימה. כל סטיה נתקלת בסנקציה מיידית. מנגנוני הפיקוח והבקרה החברתיים מאד חודרניים וקפדנים ולעיתים אף אלימים כלפי חריגים, כידוע לכולנו. לפני כמה זמן קישרתי פה לאיזה כתבת טלביזיה. רב נחשב אחד נשאל שם מה יעשה אם יתברר לו שבנו הומו. הוא כמעט התמוטט רק מהמחשבה. עיניו התרוצצו בבהלה, הוא לא הצליח להוציא הגה. הוא נפנף ביד לסמן את סיום הראיון. עכשיו, אתה רוצה להגיד לי שקל לבן שלו לצאת מהארון כמו לבן של שולה אלוני, למשל?