אני...

[lifie]

אני...

מדפדפת מעל לדפי זיכרוני וקוראת את מה שרשמו עליך ודמעות מתחילות לטפטף על לחיי נזכרת בכל רגע שהיית בחיי בכל חיבוק חיוך בכל עליה ובמיוחד בכל ירידה -כשאני שקעתי אתה היית שם כדי להחזיק אותי וכבר קצת יותר משנה אתה לא כאן ואין מי שיחזיק אותי כי אין אף אחד שגדול מספיק לעשות זאת אתה זה שידעת להגיד את המילה הנכונה ומאז שהלכת מאז המוות שלך אני מחפשת את אותו החיבוק המגע המילה אבל כל מה שנשאר לי זה הזיכרון- זה הדבר היחידי שאיתו אני יכולה להתעטף ולחשוב שאתה עדיין פה איתי. הגעגוע כל כך גדול והחור בלב רק הולך ומתרחב. בחלומות אני רואה אותך ברור את זיו פניך שומעת את צחוקך את החיוך הקטן שאמר הרבה ושהצליח להוציא ממני חיוכים. את שיערך שלא מעט אני סיפרתי את זקנך שלא פעם אני קיצצתי את חיבוקך שתמיד דאגת לתת ולהזכיר לי שאתה אוהב ולהגיד שלא תשכח ותמיד באת לבקר אפילו אם לך זה לא הסתדר כי ידעת שזה מה שיעשה לי טוב על הלב. ועכשיו עכשיו הלב שלי כואב. מסתכלת על התמונה שלנו ביחד זאת שצילמו אותנו באמצע שיעור משחק. אתה עומד מולי ומושיט את ידיך לעברי ואני מושיטה את ידיי לעברך... התמונה מתחילה לחיות... אני שומעת את קולך אומר לי... "בואי אחותי, תני חיבוק" ואני במבט מהופנט... הושטתי ידיי... וזאת היא התמונה וזהו הזיכרון וזה... זה מה שנשאר לי ממך...

 

[מלכת הבלאגן]

היי, עברתי משבר דומה

כאשר ידיד הנפש שלי מת בעקבות טעות רופאים ועד היום אני חשה את אותה ההרגשה כמו שאת מכירה והוא כבר אינו בין החיים מזה 3 שנים. סליחה על הבורות או על חוסר הידיעה אך אני מבינה שהוא היה חבר בפורום, אז בתור חובה כחברת הפורום יש שיר שכתבתי לפני כמה ימים לידיד שלי אשמח לשתף את כל החברים ובמיוחד אותך. מקווה שתתעודדי. ידידי היקר ידידי הכיצד אספר לך? הכיצד תדע? געגועים אלייך שלחתי ואתה מזמן אינך. ידידי סיפרתי נפלאותייך הרבים הרכנתי ראש בלכתך, הזלתי דמעה ועדיין עומדת מול קברך. ידידי מכל העומדים סביבי המאפיינים את חיי גם אתה היית שם חבל שאינך גם עכשיו... ידידי געגועי המשפחה לא פסקו השיחות והסיפורים אודותייך נמשכים...נמשכים...ונמשכים וכמה חבל שאינך כאן.

 

[lifie]

...

תודה רבה לך מלכה....