אני

[expressionsm]

לשטותי

אני מרגישה שאמא זה לא דבר רגיל שרק לאנשים ברי מזל יש אמא..לא יודעת איך זה לגדול עם אמא....גם אני מפחדת לשאול וקשה לי לדבר על אמי אך הכל תלוי בי ורק אם אני באמת ירצה אני יוכל לדעת עליה דברים, רק כך אני יוכל לדמיין לפחות איך היא הייתה אביטל

 

[expressionsm]

אני

מצד אחד עצובה שיש פורום כזה ויש עוד הרבה בנות כמוני...אבל מצד שני שמחה שיכולה לשתף, שיש מקום לדבר על זה... מצטערת שפתחתי הודעה חדשה... אני בת 16 ואני אפילו לא יודעת איך נראית אמי, אנחנו לא מדברים על זה בבית שלי, רק סבתי מזכירה מדי פעם את אמי בוכה אומרת כמה דברים עליה וזהו, לא יודעת למה אני לא שואלת אולי לא רוצה להיראות חלשה, לא רוצה שידעו שהיא חסרה לי. לא רוצה שירחמו עליי, וחושבת שרק פה עם בנות כמוני אני ירגיש הכי בנוח....לא כמו אם בנות שלא ממש מבינות מה זה לגדול בלי אמא, בלי החום, בלי האהבה שלה, התמיכה. איך זה לשמוע שיר שאומרים בו אמא..איזה צביטה בלב, איזה כאב, פתאום הריקנות עוטפת אותי שוב....להיות באזכרות לראות את כולם מסתכלים ברחמים אומרים מסכנה....רוצה להיות בקבר שלה לבד בלי מבטים מרחמים....בלי לשמוע "איזה מסכנה היא"...מרגישה שאני רוצה יותר מדי אבל אני יסתפק במעט במשהו אחד שיפחית את הכאב...שיעזור במשהו...לא יודעת במה אבל שיעזור לי להרגיש יותר טוב... תודה שיש את הפורום הזה שבו אני יכולה לפרוק את הכל מעליי כי אני לא מדברת על זה עם אף אחד....רוצה להיראות חזקה ליד כולם..אני יודעת שזה טעות לנסות להיראות חזקה ושאפשר לבכות אבל לא יכולה להרגיש את הרחמים באוויר כל כך מעצבן אותי שאנשים לא מבינים שאפשר לבכות, שזה בסדר ולא ישר לרצות לנחם ולרחם.. אביטל

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, אביטל ... ../images/Emo140.gif

הפתיחה שלך מזכירה לי את האימרה של גראוצ'ו מרקס - 'אני לא רוצה להיות שייך לחברה שמוכנה לקבל אחד כמוני' ... ובתרגום אלינו, כמובן שהיינו שמחות לא להשתייך לקהל היעד של הפורום הזה ... אבל מאחר שכך ניגזר, וזה מצבנו, לפחות אנו משתדלות ליצור כאן בית חם ולספק תמיכה וכתף זו לזו. הדברים סיפרת מוכרים פה מן הסתם ללא מעט בנות. לא סיפרת עוד פרטים לגבי מתי אימך נפטרה, אם תרצי לשתף בהמשך את מוזמנת.

סקאלי

 

[איחוד האחת]

שלום לך

גם אני מרגישה מוזר בכל פעם שאני מברכת מישהי חדשה המצטרפת אלינו אך כמובן שהכוונה להצטרפות עצמה ולא על מצבה... הרשי לעצמך להרגיש ובמחיצתנו תוכלי לעשות זאת מבלי להיות שונה או חריגה. תוכלי לשתף ולפרוק ככל שתרצי וככל שיתאים לך. כאן עבורך

 

[expressionsm]

לסקאלי ולאיחוד האחת.....

תודה על קבלת הפנים החמה... אמי נפטרה כשהייתי קטנה מתאונת דרכים וזהו לא ידוע לי עוד עלייה או על מותה.

 

[סְקָאלִי]

האם היית רוצה לדעת יותר?

האם אין קרובי משפחה או חברות של אמא שאפשר לתשאל אותם?

 

[expressionsm]

סקאלי..

כמובן שאני רוצה לדעת איך היא היית נראית תמונה לא מספיקה לי, רוצה לדעת מה היא אהבה, איך היא הייתה, איך הייתה הלידה שלי... יש קרובי משפחה שאני יכולה לשאול אותם אבל לא מרגישה מספיק קרובה כדי לשאול אותם על זה... וחברות של אמא סיפרו לי קצת דברים אבל לא ממש עזר לי אני לא בקשר איתן אביטל

 

[סְקָאלִי]

אני בעד איסוף המידע כמו שגיטה הציעה

אבל אני מבינה שיש לך בעיה עם לפנות לסבתא. את יכולה להגדיר מה הסיבות שבגללן את חוששת לפנות לסבתא? אני יכולה לנחש, אבל חשוב לי שאת תגדירי.

 

[expressionsm]

סבתא..

אני אולי חוששת לפנות לסבתי כי ממש עצוב לה שהיא נזכרת באמי...היא חסרה גם לה...רוב הזמן היא בוכה שהיא נזכרת בה....לא רוצה שהיא תחשוב שקשה לי בלי אמי...לא רוצה להקשות עלייה...מעדיפה שתחשוב שאני מסתדרת גם בלעדי אמי שלא תתעצב בגללי

 

[סְקָאלִי]

בכל זאת ...

אני מבינה את הרגשתך, וזה מאוד רגיש מצידך להתחשב כך בסבתא. מצד שני, אתן הרי לא הולכות לעשות את זה כל יום. שבו באופן מרוכז, פעם, פעמיים, שלוש. ברצף, או בהפסקות - תתאימי את עצמך לסבתא. תסבירי לה למה זה חשוב לך. אני בטוחה שגם סבתא לא הייתה רוצה שתישארי בלי זכרונות מאימא. ואולי זה אפילו, באיזושהי צורה, יעשה לה גם משהו טוב. זיכוך כזה. לדעתי שווה לפחות לנסות.

 

[gitta]

../images/Emo141.gif אביטל, ברוכה הבאה ../images/Emo141.gif

בגלל גילך הצעיר ברור שעדיין לא גילית מה יעזור לך להרגיש יותר טוב, ויפחית את הכאב... מה יעזור במשהו. היכן מוצאים חום, אהבה ותמיכה, כדברייך, כשאמא איננה עוד. אולי אוכל להציע לך את השיטה שלי, "לזמן" אלי את עצמי מתקופה אחרת, יותר חזקה או יותר חכמה ממה שאני באותו רגע. את יכולה לתאר לך את עצמך בת שלושים, בוגרת, אולי כבר עם ילד ושניים, ולחוש באמצעות הדמיון מה מקרינה אלייך הדמות העתידית שלך. זה יביא לך הרבה נחמה ורגיעה. אולי גם תחשבי איך תעזרי לילדים שיהיו לך, כשיתבקשו בכיתה ז' לכתוב את ספר המשפחה... לכן עכשיו תקחי כל מי שנמצא בסביבה, ובעיקר את סבתך, להוציא מהם כל פיסת מידע שתהיי זקוקה לה בעתיד, בייחוד על אימך, למען הילדים, למרות שאת בעצמך עדיין נערה. אם לא תאספי מידע עכשיו, איך תגיעי אליו בעוד מספר שנים? וככל שאת מתקדמת בכתיבת הביוגרפיה המשפחתית, תמלאי גם את הצורך שלך עצמך במידע יקר ערך זה. כתבי לי מה דעתך על רעיון זה. שבת שלום, מגיטה.

 

[expressionsm]

לגיטה...

נכון אני צריכה לדעת על אמי ואם אני לא ישאל עכשיו את סבתי זה יהיה קשה בעתיד לספר לילדיי על סבתם אך יודעת שיהיה לי קשה לשאול את סבתי את כל השאלות שאני רוצה לשאול, את כל הדברים שהייתי רוצה לדעת... ורעיון נורא נחמד לדמיין אותי בגיל שלושים כאשר אני בעצמי יהיה אמא מחכה לרגע הזה שבו תהיה לי משפחה שאצטרך לדאוג לה, ילדים שאני יפנק, בעל שיהיה לצדי ויתמוך בי....

 

[gitta]

מה דעתך

לבקש מסבתך לכתוב בעצמה את זכרונותיה, או מעין יומן, היא בוודאי תשמח לעשות זאת. ולא חשוב פחות זה לרכז מכתבים ישנים ותצלומים ככל שתוכלי למצוא. ככל שהזמן עובר, יש לתמונות הללו יותר חשיבות בשבילנו.

 

[expressionsm]

גיטה

סבתי לא יודעת לכתוב בעברית אז ככה שזה בעיה... ותמונות של אמי יש לי אני שומרת אותן במקום מיוחד, בביתי נשארו בגדים של אמי לא יודעת למה אבל אף אחד לא מזיז אותם לארון אחר, הם נשארו שם כמו שהיא השאירה אותם...אבי לא הזיז אותם וגם אני מרגישה שאין לי זכות להזיז אותם משם

 

[gitta]

ילדה יקרה

אי ידיעת השפה העברית היא ממש לא סיבה לאי כתיבה. תני לה לכתוב באיזו שפה שהיא יכולה, ובלבד שהמידע שלה יישמר! הרי תמיד תוכלי למצוא מי שיתרגם לך את הכתוב, אם אינך קוראת את השפה שלה. בקשר לבגדים של אמא, יש כאן כמה בנות שסיפרו אותו דבר. גם לי יש כמה פריטים של אמא למרות שעבר זמן רב מאז פטירתה. זה נותן לי הרגשה חמימה, מזכרת מוחשית ממנה שאפשר לדעת בה, משהו ללטף ולהחזיק. תלכי עם הרגש שלך, ותחשבי גם על הרגשות שיהיו לך בעתיד. למשל, כדאי לשמור את התמונות גם במחשב ובעיקר במיני דיסק עם זיכרון חיצוני, כי תמונות עלולות לדהות וללכת לאיבוד, ומחשבים עלולים "להימחק". שבת שלום, מגיטה.

 

[expressionsm]

צודקת

אני יעביר את התמונות של אמי למחשב וישמור אותם בדיסקט כי אני כל כך חוששת שיום אחד יאבדו לי התמונות ואז מה ישאר לי כי אני אפילו לא יודעת איך אמי נראית מכירה אותה רק לפי התמונות... וזה רעיון טוב לתת לסבתי לכתוב על אמי בשפה שהיא רוצה למרות שאני צריכה לאסוף קצת אומץ כדי לבקש ממנה דבר כזה..... אביטל