מותר שיהיה גם טוב
לפעמים אני קוראת את ההודעות ובין השורות אני מרגישה שיש להרבה מאיתנו רגשי אשמה אם אנחנו מרשים לעצמנו לפעמים לחייך או לצחוק על משהו.
אני יודעת שלי זה קורה לפעמים - לעיתים רחוקות, אבל משהו מצחיק אותי ואני מרגישה אשמה אם אני אצחק ואם אני לטלפון ומישהו שואל מה נשמע: מה אני יכולה לומר? אתמול הייתי בנסיעת כייף ביורודיסני?
מישהו לימד אותי פעם את המשפט
fake it until yyou make it בהקשר אחר לגמרי , אבל אולי יש מי שזה מצליח לו/לה.
קל לומר - אבל בתור מי שאיבדה את אמא לפני פחות מארבעה חודשים - אני בקושי לומדת איך לקחת אוויר לריאות, כן, אני ממררת בבכי, ולא רואה אותה וממשיכה לחפש אותה בחדרים והולכת ומחבקת את הקבר. לפעמים אני חושבת שמדי צפוף לה שם, אבל אין שום דבר הגיוני בסיטואציה הזו.
הלוואי שתוכלי כמו כולנו למצוא סוג של חיבוק שיביא קצת הקלה לשנה החדשה.
שנה טובה
הוריקן