אני

[wish2]

מה שאני אוהבת בך וגם לא אוהבת בך

זה את האופי זה פשוט לעשות מה שנראה לך נכון ולהגיד מה שנראה לך נכון מבלי לעשות רגע חשבון , מי עומד מולי . זה מצד אחד עושה אותך אחד האנשים הכי אמיתיים שהכרתי ומצד שני זה עושה אותך קצת אכזרית לפעמים. את פצצת אנרגיה . שמעצבנים אותי אני אומרת"אל תדליק אותי הדם עולה לי לראש". שמעצבנים אותך את פשוט בועטת לכל הכיוונים . התגובות שלך מהירות וחדות ופוגעות בדיוק איפה שכואב . התגובות שלי איטיות יותר ומטושטשות יותר , אני אולי סוג של מתישה . אבל התוצאה אותה תוצאה , שני האנשים שמולינו יפגעו . את בעצם הבחורה שיצא לי להכיר שהגיעה למערכת היחסים הכי שיוויונית שיכולה להיות ועל זה אני מצדיעה לך . כל אחד רוצה להתפרק ולהוציא זעם ותסכול באמצעות מכות . עכשיו בא לי לפוצץ מישהו גם אם זה אומר שאני אשאר עם חבלות . זה שאני לא בסדר עם הבחור זה יכול להיות אבל עדיין כוס אמא שלך מה אתה דוחף אותי , פשוט עוף לי מהבית וצא לי מהחיים כדי שאני אוכל להמשיך אותם.

 

[משקולת נייר גלקטית]

אני תמיד אומרת..

"החדות והלשון זו המתנה הכי גדולה שלי והמכה הכי גדולה שלי". זה יכול להביא אותי רחוק ובאותה מידה יכול לחבל לי בכל קשר חברתי ולחרב כל קשר עיסקי שיהיו לי. פעם התלוו לזה גם כעס ושנאה ובכלל הייתי פצצה מתקתקת, היום אני הרבה יותר רגועה ומתונה (יחסית אליי) אבל עדיין קשה לי למצוא את הפילטר שיש לרוב האנשים ובזמן הנכון מאותת להם "זה ניסוח קשה מדי".. כמו שזה נראה בזוית שלי - ככה אני אומרת את זה. הכי חשוב שתדעי, ונראה לי שאת יודעת, שאין לי כוונה נטו להכאיב.. זה באמת איך שהתמונה מצטיירת לי וככה אני מתארת אותה. ווישה יש כמה רמות של עצבים, הפתיל שלי כבר לא כ"כ קצר. למדתי כמה שיטות וכמה דרכים להתמודד עם תסכול שנבנה אצלי מול מישהו אחר, לפעמים אני אומרת "תודה ושלום" ומתרחקת קצת עד יעבור בי זעם, לפעמים אני מסוגלת לעשות שיפט ובשניה לגרום לכל הסיטואציה לחלוף כלא הייתה ואפילו להוציא מזה צחוקים וחיוכים.. אבל זה לא ממש קשור. אני מבינה מה את אומרת, אני מאוד אקטיב-אגרסיב ואת יותר פאסיב-אגרסיב ובסופו של דבר התוצאה דומה או זהה. אולי זה לא יהיה הכי בריא אבל למה שלא תתני לעצמך להתפרק לשם שינוי? כמו שאני רואה את זה את אוגרת ושומרת מבליגה שוב ושוב הרבה חוויות והרבה מחשבות שאוכלות אותך, נראה לי שכבר אמרתי לך פעם שהמחשבות יטריפו אותך. למה את לא נותנת לעצמך פעם אחת להתפוצץ עד רמה של חירפון? זה מאוד מנקה ואח"כ את מרגישה "מרוקנת".. זה גם נראה לי נורא טבעי לחטוף את הג'ננה פעם ב ואת הרווחת את זה. אני לא מייעצת לך חלילה להסתובב ברחובות ולהחטיף אגרופים לכל אדם שעובר, אבל קיבינימאט - אם בא לך לצרוח על הדפוק הזה שיעוף לך מהבית ויעוף לך מהחיים ושאת לא רוצה ושהוא חונק ומעיק ודי כבר ונגמר - אז תעשי את זה!! (עם קצת קשר וקצת בלי, ככה במאמר מוסגר, אני מאמינה שיש דברים בחיים שצריך לסגור לחתום ולזרוק לים. זה לא משנה לאן הגעתם וגם לא "אשמה" של מי, את פשוט לא יכולה להתקדם ולשים את זה מאחורייך כל עוד הוא עוד שם. אולי הוא רצה בעצם לחצות את הגבול שלך כדי שחד וחלק תיגמר האינטראקציה הזו בינכם? אולי גם לו נמאס והוא חנוק וזו הדרך שלו להביא אותך לקצה ושתקיאו את זה כבר? לא יודעת, תחשבי על זה. מה שבטוח כדאי לך לשים אותו ואת זה מאחורייך, גם בשבילך וגם בשבילו.. זה טעון מדי וזה מת סופית). בהצלחה חומד, מתה עליך

 

[wish2]

טוב תקשיבי מה אני עושה כשאני מתחילה להתעצבן

אני הולכת לצד ומקללת בשקט . לפני כמה זמן הייתי בסיטואציה מאוד קשה , הייתי צריכה משהו מאיזה פקידה ממשלתית שקשור למישהו מהמשפחה שלי שחולה וכל הזמן צריך לעבור עוד ועוד דברים בירוקרטיים .הבת זונה התישה אותי ותיסכלה .היא אמרה איזה משהו שכבר ראיתי תסריט של היד שלי מעיפה לה את כל מה שיש לה על השולחן .כבר ראיתי את עצמי עושה את זה .את בטח מכירה את שלב ההתחממות . אני מרגישה דפיקות לב כאלה והפנים שלי נהיות חמות ונהיה לי עיקצוצים כאלה שאפילו החזיה מתחילה לחנוק אותי . ואז עשיתי משהו שמלמדים בסדנאות לניתוב כעסים . נשמתי עמוק , הלכתי לפינה ודפקתי לה קללות בשקט , אין קללה שאני מכירה שלא אמרתי .כמה דקות וחזרתי לשם וניסיתי שנית לקבל את מה שרציתי .וזה עבד .היא נשארה בת זונה אבל השגתי מה שרציתי וגם לא השתוללתי . תנסי את זה בפעם הבאה . לגבי ההמשך של מה שכתבת , יום אחד כשאני אגיע מהביבים של תל אביב לצפון החשוך אני אזמין אותך לקפה ואספר לך איך הכמה משפטים אחרונים שלך שינו לי משהו בתפיסה .

 

[משקולת נייר גלקטית]

מחכה לקפה המובטח ../images/Emo24.gif

 

[חולמת על אווזים]

אהבתי את מה שכתבת בסוף.

וגם את רוב מה שכתבת בהתחלה

 

[חולמת על אווזים]

../images/Emo45.gif איתך בכל מילה... רק תיקון קטן...

לא כולם עושים דברים כדי להכאיב ולבדוק. לפעמים, יש אנשים שהם מספיק בטוחים בעצמם, מספיק אוהבים את עצמם- כדי לא להזדקק לחיזוקים האלו על חשבון האחר, והם מספיק רגישים ובתשומת לב כדי לא לעשות את זה במקרה. פעם גם אני הייתי קצת כמוך, זה נכון, מעולם לא הלכתי מכות ברמות שאת מתארת, אבל הייתי מאד אגרסיבית ועצבנית, יכולתי לשבור חלונות בצעקותיי. לקח לי זמן ודרך ארוכה- אבל היום אני לא מתקרבת למקומות האלו, לא כי אני נמנעת- אני פשוט לא בכיוון הזה, אני מבינה לפני שזה בכלל מתקרב שזה זמן טוב להתרחק ולשאוף אוויר, להרגע ולקחת אחריות. כך גם לגבי הצורך לעצבן את האחר או לפגוע בו.

 

[epona1]

אני אגיד את זה ככה

ברור שלגעת לאדם (לא משנה מי) בנקודה רגישה מתוך כוונת תחילה לפגוע בו זה לא בסדר ופסול. אני לא יודעת במה מדובר והאם נגעת לו בנקודה רגישה בכוונה או לא אבל זה בכלל לא משנה כי בכל מקרה אין להצדיק את התקיפה הפיזית שלו כלפיך. זה היה דוחה לקרוא את התגובות פה שכאילו מנסות להצדיק אותו.

 

[wish2]

זו ההרגשה שלי

אם היית שומעת על תקיפה פיזית של בחורה את חבר שלה גם היית חושבת ככה ?

 

[epona1]

כן

תקראי למעלה את המשפט האחרון בתגובה לפנומן.

 

[חולמת על אווזים]

מה הקשר לגברים\נשים?!

לכל בן אדם יש את הגבולות שלו, גם אישה יכולה לצאת מכליה, להיות אלימה, אם היא לא בתקשורת טובה עם עצמה ומרשה לעצמה לפרוק עול. זה נכון לכל אחד. לא כל אחד יפרוק עול ברמה אגרסיבית- אבל זה תלוי בכמה שליטה יש לו על עצמו, וכמה הוא רגוע בטבעי. אבל אני מדגישה וחוזרת- גם נשים יכולות להיות אגרסיביות, גם לנשים יש גבולות, ולא רק גבולות של אלימות. גבולות זה דבר חשוב, והסגת גבולות יכולה לעורר התנהגויות ברמות שונות של אגרסיביות אצל אנשים שונים- וטוב שכך. המירה על הגבולות האישיים שלנו זה דבר חשוב מאד. סתם לצורך הדוגמא, ילדים שחוטפים מכות מתקשים לקבוע מהו הגבול הנכון של אנשים זרים בבואם לגעת בגופם, וזה יכול לגרום לדברים מאד רעים. שמירת הגבול שלך היתה, למשל, שאם הוא היה עושה עוד משהו- את היית מפוצצת לו ת'ראש עם מה שנמצא לידך. שמירת הגבול שלי, במקרה דומה, למשל, היתה יכולה להיות שמהשניה הראשונה שהוא היה מתקרב כדי לגעת בי, הייתי בורחת כל עוד נפשי בי, ולא נותנת לו יותר הזדמנות אפילו להסביר. מישהו אחר היה שומר על הגבול שלו בכך שהוא היה מחטיף בעיטה כזו שהיתה משאירה אותו חסר אויר. וכך הלאה. אז דיברנו על גבול אחד- הטבעי ביותר- הפיזי. יש גם גבולות אחרים שאנחנו מציבים- איך אני מוכנה שידברו אלי, ואילו מילים יגרמו לי להרגיש שהבן אדם מולי לא מכבד את הגבולות שלי, מה הגבולות הרגשיים שלי ואלו נושאים אני לא מוכנה שיועלו לפני השטח... וכו'. גם הדרך להצבת הגבול במקרה הזה יכולה להיות רגשית- התעלמות, הסתגרות, זלזול בנאמר, מילולית- מענה בדברים קשים שמעמידים במקום, פיזית- שתיקה, התעלמות, הליכה מהמקום, או במקרה הגרוע- אלימות אז הבחור שלך קצת התבלבל- בתגובה להסגת גבול רגשי (את אמרת משהו שפגע בו) הוא הגיב באלימות, שהסיגה את הגבול הפיזי שלך... אני אומרת- הכי טוב לשמור על הגבולות של האחר, ולא לפגוע בהם. זו המהות של כבוד הדדי, שמן הראוי שיהיה בין בני זוג.