קודם כל גופינו החביב
יודע לייצר כמויות עצומות של כאבים וחוסר-נוחות מסוגים שונים
וברור לי שאני לא חולה במחלה מסויימת למרות שלפעמים הכאבים כאלו שכל אדם שפוי אחר היה הולך לרופא ומנסה למצוא שם לבעיה
אבל עובדה שזה בא בפתאומיות בקשר ישיר לשיחה שלנו
וזה לא פעם ראשונה שזה קורה לי, כאילו שכשמשהו משתחרר בתפישה שלי לגבי עצמי, כל כך הרבה אנרגיה חוזרת מהמחשבות לגוף וזה עצמו מסוגל לגרום לכאב (זאת תיאוריה, לא יודע באמת, אולי אפילו המיינד החביב שלי משתמש בגוף כי הוא יודע שכאב פיזי יעצור את התהליך הרוחני? הרי סביב הכאב מיד נוצר "אני" עקשן שמנסה להמנע מהכאב והמיינד או מה שזה לא יהיה, מעדיף אפילו "אני" כואב ומסכן ואומלל העיקר לא להיעלם לגמרי)
ויש גם פחד מאוד בסיסי, לא יודע אם זה פחד ממוות או פחד מהחיים, מבאמת לפקוח עיניים ולהבין שאני חי? או שאני לא חי? שאני קיים? ומה זה בכלל? כאילו WTF כמו שאומרים...
מה לעשות שאני ישן כל כך הרבה שנים שאפילו שכחתי שאני חי
גם זה רק סיפור?
אז מה אני אגיד לך, כאב פיזי ופחד וההתנגדות מלקבל אותם שיוצרת תחושה כבדה וקשה שנקראת סבל וכל זה מעורבב עם עוד דברים כשאני מנסה לתאר את זה זה נשמע מאוד פשוט וברור אבל בכלל המילים כאב ופחד וסבל מה הן כבר אומרות? האם באמת הם מצביעות אצלי כרגע על משהו שאני יכול להכניס לקטגוריות של כאב ופחד וסבל? ואז אתה תנסה להתאים אותם למשהו שאתה מכיר ככאב ופחד וסבל ותנסה לדמיין מה אני מרגיש?
זה הרי לעשות צחוק מעצמנו אם אנחנו מדמיינים שבאמת השפה מאפשרת הבנה כל כך עמוקה של המבנים האנרגטיים-רוחיים הפנימיים האלו, זה כמו לראות משהו תלת מימדי מורכב כמו בנייני עזריאלי ולתאר אותו במילים "עיגול, משולש וריבוע" ...