אני שפנה אני..

[נמאס להתבחשש]

אני שפנה אני..

הגעתי אליהם היום הביתה. רציתי לדבר..לפרק את האבן, להשלים את תהליך ההתפייסות. שהכל יהיה מונח על השולחן. בלי הסתרות. בלי שקרים קטנים.. לרסק את קליפות הביצים שאנחנו דורכים עליהם בעדינות.. אמרתי להם שאני רוצה לדבר איתם.הקטנים הלכו לישון ואנחנו ישבנו בסלון. סיפרתי להם קצת חוויות מלונדון צחקנו ביחד ושתינו קפה. ואז היבטתי עליהם. על האנשים האהובים אך המרוחקים כל כך. פתאום הם נראו לי כל כך אנושיים, פגיעים,כמעט מעוררי רחמים..האנשים האלה שהערצתי שנפגעתי כל כך מתגובתם החריפה והפוגעת לשאלות האמוניות ולמשברים שעברתי אי שם בסוף שנות העשרה.. נזכרתי בשיחה שלנו לפני 5 שנים כשאמרתי להם שאני עוזבת ת`סמינר והתגובה הקשה שלהם שהובילה לריב כואב ולנתק של שנה וחצי.לא רציתי להוסיף סבל לסבלם.לא רציתי לשחזר את הכאב. לא רציתי לבתק את החבל השברירי שהחל אט אט להתרקם ולגשר בינינו..אז שתקתי...והמועקה מתגבהת..

 

[george washington]

תתחזקי

(זה כל מה שאני יכול לומר, גם לעצמי לא מצאתי משהו מעבר לזה)

 

[uri80]

את לא פחדנית, את פשוט בן אדם

טוב שאכפת לו מהם. יש לך למה למהר? אני מניח שבסתר ליבם הם יודעים מה קורה גם בלי שתגידי להם זאת בצורה מפורשת. לפעמים טוב לטפח את השתיל כדי שיגדל קצת ויתחזק, במקום לפגוע בו כשהוא עדיין חלש, שברירי ומט ליפול. זה יבוא עם הזמן. בינתיים נחזיק לך אצבעות.

 

[respid]

גם דעתי כך, מחזיק לך גם אצבעות

ובינתיים פרקי רגשותייך כאן.. אנחנו פתוחים פה תמיד כמו שאת רואה..

 

[זאב דורסני]

מחזיקים לך אצבעות

כולנו כמו שאת רואה מחזיקים לך אצבעות אני גם בחור חרדי שעדין רק בשלבים פנימים יצאתי בשאלה. עדיין לא ישבתי ודיברתי אם ההורים שלי על זה. אם זה מפחד מה תהיה התגובה ואם זה מתוך שאני מרחם עליהם הם שגידלו אותי שבע עשרה וחצי שנים איך אני יכול לעשות להם את זה. בתקווה שעוד יהיו ימים שלא ניצטרך להחביא מהורינו את השקפתינו.

 

[R a c h e]

כנראה שעשית מה שהיית צריכה לעשות

או יותר נכון: כנראה שלא עשית מה שלא היית צריכה לעשות. תאמיני לי שיהיה לך מספיק זמן בחיים להכאיב להם, אז למה למהר, אם גם לך זה כל-כך כואב...?

 

[מחממנוע]

את לא שפנה ולא משהו אחר

הטעות שאנשים חושבים שקשיים נפשיים פחות חמורים וקשים מקשיים פיזיים. ההפך הוא הנכון, ואף אחד לא אמר שאת חייבת להגיד להם. אני חושב שפשר גם לדבר דרך רגשות, מילים שאינן נאמרות, וגם במסרים עקיפים. תבחרי את הדרך שהכי נוחה לך, וכמו שאמרו אצלנו בשידוכים, כל פגישה מקרבת אותך אל החתונה - כך כל פגישה עם ההורים מקרבת אותם להכרה ולהתפכחות. כך לדעתי, אפילו שגם אצלי זה באמצע בשלב של ההתכחשות

 

[izzyr]

למתבחששת היקרה....

את לא שפנה, ממש לא. ההיפך אני חושב שגילית בגרות. מגיע רגע בחייו של כמעט כל יוצא שהוא מבין כי הוריו לעולם לא יקבלו זאת, גם אם הם מדברים איתו והוא מבקר באופן קבוע, זה לא משנה, את מהות השינוי הם לעולם לא יקבלו. יתרה מכך הם גם לא צריכים לקבל, זכותם להיות מאוכזבים, זכותם להתפלל שנחזור בתשובה. כפי שאנו לא מחויבים למה שהם רוצים, כך הם לא מחויבים למה שאנו רוצים. הכרה בכך ומניעת קונפליקטים איננה פחדנות, איננה "להיות שפן" אלא בגרות, קבלת אחריות על חייך ובאמת הבנה כי חייהם של הוריך אינם חייך וההיפך. כל הכבוד!

 

[admor]

הם באמת לא צריכים לדעת הכל

דיה לצרה בשעתה. הם הרי לא טורדים את מנוחתך בהצעות לשידוכים נכון? הם לא חיים איתך ואת לא חייה איתם. הם יודעים שאת לא בדיוק כמוהם ולאט לאט הם ידעו. אם ע"י בן זוג שתבחרי לחיות איתו או כל דבר אחר. הם יודעים שאת לומדת במסגרת חילונית, לא עלינו? אז הם לא יודעים שאת מחללת שבת בהפרסיה. לא על כל "עברה" צריך להרים טלפון וליידע את ההורים. פעם הבא בלי כותרת כזאת היא עושה אותי רעב.

 

[נמאס להתבחשש]

טודע טודע טודע.מקסימים קטנים שלי...

וואי זה כייף.. לו הייתי מצ`ייגנת לפאונדים את תחושת התמיכה והעידור שאני חווה מפורום קדוש זה, הייתי ממזמן בעלת חווה קטנה בערבות אוסטרליה מכורתי המאומצת.. אוהבתותכם..

 

[דער רעבעצן]

עד היום לא דיברתי

עם ההורים שלי את השיחה הזו, למרות שעזבתי לפני כ-7 או 8 שנים. אנחנו (גם אני וגם ההורים שלי) לא מדברים על זה. ולדעתי זה לא כזה נורא שאנחנו מתעלמים באלגנטיות מהנושא. להם זה יכאב לשמוע עניינים מפורשים ולי זה לא כ"כ משנה כי הם יודעים איך אני חיה (פגשתי פעם את אבא שלי ברחוב והייתי עם מכנסיים כמובן וגם כשאמא שלי פגשה את מי שעתיד להיות האיש שלי ונפגשנו בבית קפה הייתי עם מכנסיים והוא בלי כיפה). אז אל תרגישי רגשי אשם (למה, זה לא יפתור לך משהו, נכון?)

 

[אבזץ]

גמני גרמתי להם להבין, בלי מלים.

להבין! ללא צל של ספק. בכלל, לדעתי, שיחות נפש רצוי לנהל עם הפסיכולוג ולא עם ההורים. פסוקו של יום: מִשְׁלֵי שְׁלֹמה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח-אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ: ופירש רש"י (משלי פרק י פסוק א): משלי שלמה בן חכם ישמח אב. זה הקב"ה, ד"א אביו ממש: ובן כסיל תוגת אמו. תמיד הוא עם אמו בבית ורואה את שטותו ומצירה, ולפי המשל בן כסיל כמו ירבע' בן נבט:

 

[גלוש24]

אין צורך!

לא כל דבר חייב להיות במסגרת. אם הם לא יודעים שלא ידעו.. למה להכאיב? את חיה איך שטוב לך וזה העיקר

 

[idonknow]

../images/Emo4.gif

גם אני,בכת השפן. אבל,לפעמים עדיף לשתוק,כי אחרת יכול להיות שתצטער יותר. (כתבת בעצמך,שהפעם האחרונה שבה אמרת הכל,הובילה לנתק של שנה וחצי..) יומטוב שיהיה לך

 

[rigoletto111]

ביטוי חמוד "כת השפן"

תראו, פשוט לא צריך לדבר על נושאים מהעולם החילוני. כמעט כל מוצאי שבת כשאני מתקשר הביתה שואלים אותי "איך היה בשבת?" ואני כהרגלי עונה: "קראתי, אכלתי ונחתי". (להגיד שהלכתי לסרט ולפאב? בשביל מה? למה זה טוב?)

 

[tzvitzi]

יש פה מישהו שמרגיש דולפין/קיפוד ../images/Emo8.gif

 

[לי קאו0בלי השור]

קשה להיות דולפין-קיפוד

קשה בתור קיפוד, שעל גבו סנפיר, נקבות לועגות, כאילו אתה אוויר. קשה בתור דולפין, עם חוטם כה קטון, חוששתני שקוצים, הורסים לי ת'פאסון. שוחה גלמוד,בדד,לבד, לא כיף להיות מיוחד, ודולפינים דגים קשים, אותו דבר עם קיפודים. אך פתע רגע אז אביט, פיספוס חבוי אחר חבית, דוגמת נמר של אור וצל, משהו זז ומתפתל. קול מלחשש לו באוזניי, ריח בושם בנחירי, (אנשובי אם נהיה כנים, בים נחשב ניחוח אלים, ואף הכרתי מספר גברים, שבדיעה זו אוחזים), פונה,זורם,מתפתל, מצטנף ומשתבלל, תחושות מוזרות עוברות בעורקי, מקשיחות את סנפירי מרטיטות את קוציי, משהו בי ניצת בוער, כי לפני תמנון-נמר! גופו חלק,זרועותיו חזקות, מבט מסוכן בעיניו הנוקבות, אני מתקרב,דורבניי מזדקפים, אבל כאן נחתוך את הסיפור ילדים, את ההמשך ודאי תוכלו לנחש, הדולפין-קיפוד כבר לא מתכחש, ועל כן מוסר השכל ילדים, אל תלעגו לדולפינים-קיפודים.

 

[tzvitzi]

../images/Emo163.gif יש'ך את זה תמשיך לכתוב...

 

[לי קאו0בלי השור]

ציניות זה כואב

וגם לדולפין-קיפוד יש לב.

 

[respid]

ההמשך הבלתי מצונזר..

דולפין קיפוד, חם כמו אש! מצייץ לו קוד, של שוקו בוחש. תמנון נמר ששוחה ליד, חושש לגשת לברנש מיד, אך דולפין קיפוד מנסה שנית, ותמנון נמר קורץ בעינית. דולפין קיפוד מתלהב, ולתמנון מאחור מתגנב. תמנון תמנון איה אתה? אך פתאום אויה! חש בבעתה! תמנון חטף לו קוץ! ואת דולפין העיף לבוץ.. שוב התעצב דולפין קיפוד, אפילו התמנון כמו הערוד. וכן על קוצי לועגות, כמעט כל הנקבות! שוב חשב לו עמוקות אולי אאסוף תרומות! אעשה ניתוח לשינוי המין, כי עלי קלו כל הקיצין! הו! אז ירדו קוצי, ואתחיל מחדש את חיי. ולבנתיים אשפוך שכבה, כי בראשי רק תאווה. ומוסר השכל הוא חברי, אותו לכם אתן כשי, כמאמר חכמינו ז"ל, אף פעם לא לחשוש משז"ל.