אני שמחה שהגעתי לפורום הזה
רוצה לספר כמה קשה לי. נורא נורא. אני חיה עם בן זוג שמזה כ-5 שנים שרוי בדיכאון עקשני עם נסיונות אובדנות. עברנו כבר את כל אפשרויות הטיפול. החל מטיפול נפשי, דרך תרופות ולאחרונה אשפוז בביה"ח במחלקה פסיכיאטרית. תחילה חשבו שיטופל בנזעי חשמל, אך האבחנה של סגן מנהל המחלקה (שטיפל בו) היתה שהדיכאון הוא נסיבתי, וששינוי בתנאי חייו של בן זוגי ישפרו את מצבו. (כלומר: שימצא עבודה וכיו"ב) מלבד כדורים שעוזרים לו לישון טוב יותר, הוא כרגע אינו מטופל באף תרופה. העניין הוא שאני חשה תשישות גדולה, ומרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך לסחוב. השלמתי עם העובדה שאיבדתי אותו, אך, בניגוד לפרידה ממשית אני חיה כאן איתו ועוברת כל יום גהנום (וזה בהמעטה...) מה עושים? איך ממשיכים לעבור את התקופה הזו? מאין שואבים כוחות? תודה
רוצה לספר כמה קשה לי. נורא נורא. אני חיה עם בן זוג שמזה כ-5 שנים שרוי בדיכאון עקשני עם נסיונות אובדנות. עברנו כבר את כל אפשרויות הטיפול. החל מטיפול נפשי, דרך תרופות ולאחרונה אשפוז בביה"ח במחלקה פסיכיאטרית. תחילה חשבו שיטופל בנזעי חשמל, אך האבחנה של סגן מנהל המחלקה (שטיפל בו) היתה שהדיכאון הוא נסיבתי, וששינוי בתנאי חייו של בן זוגי ישפרו את מצבו. (כלומר: שימצא עבודה וכיו"ב) מלבד כדורים שעוזרים לו לישון טוב יותר, הוא כרגע אינו מטופל באף תרופה. העניין הוא שאני חשה תשישות גדולה, ומרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך לסחוב. השלמתי עם העובדה שאיבדתי אותו, אך, בניגוד לפרידה ממשית אני חיה כאן איתו ועוברת כל יום גהנום (וזה בהמעטה...) מה עושים? איך ממשיכים לעבור את התקופה הזו? מאין שואבים כוחות? תודה
