אני שונא.

אני שונא.



אני שונא חלומות מטומטמים. כלומר, אנשים קטנטנים שרוצים להיות סופרים גדולים. images_and-words כתבה כאןשהיא זכתה מקופ ראשון בתחרות ביקורי יצירה שזו לדעתי אחת התחרויות החשובות שיש לכתיבה בארץ. אחד הדברים שהיא לא יודעת היא שהתחרות הזאת חשובה כי תמיד הרבה כותבים מעולים איכשהו מצליחים להשתחל שם למקומות שלישי מדי פעם. לכן שבא לי לקרוא משהו ברמה אני מדפדף למקומות השלישיים ונהנה מכתיבה טובה. שנית איך זה אפשרי שזכית עוד לפני שהתחרות התחילה רשמית? האם התחרות מכורה? זה יכול להסביר כמה דברים איך סיפורים כל כך מחורבנים יכולים לקחת מקום ראשון. תסלחי לי , ליאורה,ף אם זה שמך. הסיפור שלך נוראי. כלומר, לא טוב, לא חביב. נוראי. מבחינה ספרותית הוא חלש. האקספוזיציה נוראית.זה נראה כאילו את מספרת על תוכנית טלוויזה שראית בערוץ הילדים על סמים. אני יכול ולהמשיך ולהסביר לך למה לא אהבתי את זה ולמה זה בכלליות גרוע ולא מעניין. אבל כנראה שנעל ימחוק את זה. סקיצור הנקודה שלי היא. חלומות הם חלומות. כדי להפכם למציאות צריך לעבוד קשה. לכתוב הרבה, להשתפר. עורך עיתון הסיפרות של הארץ מנפק כל שבוע מדור מעניין ומצחיק. כשהוא היה בגילך הוא התחיל לכתוב והוא היה כותה מחורבן. לאחר כמות רצינית של ספרים. שירים. וכתיבה. הוא נהפך לכותב שנון ומצחיק. עבודה קשה כבר אמרתי? תקשיבי לי! תשתפרי. תעבדי קשה. אל תעזבי את החלום. תתמודדי עם ביקורת. יש מעטים שנולדים עם הכישרון. ולהם זה יותר קל, אבל גם הם עובדים. ערן. תגיבו.
 
אתה יודע מה...



מצידי אל תאהב את הסיפור שלי אבל לקטול?! אתה בכוונה רוצה להוסיף על החרא שאני גם ככה מרגישה אתה יכול לעשות את זה בדרך ביקורתית להגי מה לא אהבת אני תמיד מקבלת ביקורת אלא אם היא קטלנית כמו הביקורת שלך.... וכן ליאורה זה השם שלי וכן אני יודעת כי מבחינת בית ספרי זה הסתיים ואני לא אמרתי שזכיתי בעירוני ואולי אתה לא אוהב את מה שכתבתי אבל גם הרבה אנשים לא אוהבים את מה שאתגר קרת כותב או עוזי וויל או כל מיני אחרים ואני יודעת שרוב הטובים זוכים מקום שני ושלישי אז פעם בחיים מותר גם לי לזכות מקום ראשון ושזה יחמם לי את הלב...ואני עובדת קשה על הכתיבה שלי תמיד מנסה לשפר...ויש לי זכות לחלום כי בלי חלומוץת איפה היינו?!!?!?!!?!? (אידיוט!!!!!!!!!!)
 
יפה. את רוצה סיבות?



הכתיבה שלך חסרת יחוד. לא מלוטשת. אני לא אוהב את אתגר קרת- אבל מעריך אותו. את עוזילה אני מאוד מאוד אוהב. וגם את גבי ניצן. למורת שזה שאת מכירה את עוזילה כבר מעלה אותך כמה רמות אצלי. אולי תתני לנו את הלינק לאתר שלך? כדי שאולי נמצא דברים שאנחנו כן אוהבים?
 
זה בבמה חדשה



ביוצרים יש אותי... ליאורה שפרמן... לא יודעת את הלינק המדויק קישור פה:
 
ליאורה, תשמעי



גן אני, בתור ילדה שיוצרת, ואני מפרסמת בבמה כבר די הרבה זמן- קיבלתי לא מעט תגובות. את צריכה לקבל את הכל בהבנה. זכותו שלו לחשוב אתכל מה שהוא רוצה על הסיפור שלך, כי אם אני לא טועה- את ביקשת חוות דעת. זה קטלני, ותתרגלי לזה (וכאן אני אצודד בנעל-)- כי אם יקרה ותהיי סופרת מפורסמת, את תקבלי גם את זה בין השאר...סביר להניח. כולם מתחילים מאפס. אבל את זה אנילא הראשונה להגיד.
 

נעל

New member
אל תקחי ללב



אחרי הכל, זאת רק ביקורת של מישהו אחד. יש לך עוד הרבה מאוד אפשרויות להשתפר, ולכן חשוב לא לוותר ולהפסיק לכתוב. אחרי הכל, הסיפור שלך נבחד (בין אם בשלב הבית ספרי, העירוני או הארצי) מתוך כמה עשרות (או מאות או אלפי) סיפורים. גם אם זה לא זהב, כסף או ארד, זה משהו. ומר ערן תמיד אוהב להקצין את מה שהוא חושב ולשפוך את זה בפני אנשים באופן בוטה (ואולי זה באמת מה שהוא חושב?), חומר גולמי נפלא למבקר גדול בעתיד. בכל מקרה, צריך להתרגל לזה. אפשר גם להעריך אותו מאוד משום שאפשר להסיק מכך שהוא באמת כותב את מה שהוא חושב, ולא מתנהג בצביעות. גם לדעתה של נעל בסיפור הזה חסרים הרבה דברים. נעל תוכל לסכם את זה בכך שקשה מאוד לכתוב סיפור קצר כל כך שיהיה באמת טוב. על מנת ליצור דמויות מעניינות, עלילה מיוחדת, ובעיקר - לתת לאופי הכתיבה שלך חופש, יש צורך בהרחבה יתרה, ביריעה ארוכה יותר. צריך לבנות סיפור (וזה לא אומר שצריך פשוט להאריך בדברים בלי מטרה, זה נוגד את עקרונות הסיפור הקצר. בסיפור הקצר כל מילה, כל הברה אפילו חשובה, ואין כל אפשרות לוותר עליה ולהשאיר את הסיפור שלם). זו אומנות מאוד מסובכת ועדינה, הדורשת לא רק כשרון, אלא גם הרבה מאוד ניסיון ואימון. כמו שערן אמר, מתחילים מלמטה, ומשתפרים. נעל ;-)
 

נעל

New member
למה לעזאזל ההודעה שלך עדיין כאן



אחרי מחיקות ומחיקות ומחיקות לנעל די נמאס למחוק. היא סיימה כבר לזרוק את כל הזבל לפח (נעל לא בשביתה, משתדלת לאסוף יום יום את הזבל), וניגשה לקרוא את ההודעות ה``ראויות``, ולצערה גילתה שאין כל כך הרבה מה לקרוא אחרי הפינוי המתיש. לכן, בגלל שההודעה הזאת אחת מהמעטות שעוד נותרו לה לקרוא, ובגלל שהשוואה לשקית הזבל היומית היא ניתנת לקריאה, היא תשאר. אבל בפעם הבאה תפרסם כתגובה לסיפור. אתה מכיר את התקנון כבר (ואת החולשות של נעל...). ``לעת זקנה...`` נעל ;-)
 
למעלה