אני שבור ומותש....
בוקר טוב, אני די טירון בכל עיניין הפורומים אבל מנסה ואולי אמצא עצה או כיוון . אנחנו זוג בני 33(אני) ו-42 בקשר שנמשך קרוב ל-3 שנים . הכרנו כדרך ההומואים באתר הכרויות התחיל מסקס ונמשך מאז בחודש+ האחרון הקשר מתמוסס הולך וגווע ואנחנו לא מצליחים לעצור את זה. אנחנו גרים ביחד ( פחות או יותר זה בעצם דירה שהוא שונא ולא נהנה להיות בה ). עד לפני תחילת המשבר הקשר היה כמעט קשר טוב מאוד עם מעט מאוד מריבות ( אני כמעט ולא זוכר אם אי פעם רבנו ממש ריב ריב ) זוג יפה עם כלב במרכז תא אוהבים וחברים טובים אחד של השני. קצת לפני חודשיים הוא גילה לי שכל הקשר איתי מבחינתו לא היה מונואגמי ונהנה מחברתם של עוד אחרים ( מבחינתי הקשר היה מונוגמי לחלוטין ). הוא גילה לי את זה לאחר שקרה משהו אחר שלא הותיר מקום לספקות והייתי מגלה בכל מצב. אני חייב להיות גלוי ולאמר שכל הקשר ידעתי שזה קורה, היתה לי תחושה ברורה מאוד אבל כל עוד לא תפסתי אז גם לא חקרתי ולא רציתי לגלות, היה לי ברור שמונוגמיה קשה לו ( בגלל עברו ). לפני כחודש למרות שכבר גילה לי התחילו להגיע סמס-ים מכל מיני זיונים מזדמנים הסקס ביננו חדל לחלוטין והכאב כאב רב מאוד. אנחנו מדברים המון שקשה לי לשבת בבית ולחכות בידיעה שמישהו אחר בועל לי את הבעל שמישהו נוגע בו וכו. הוא טוען שזה רק סקס אני ניסיתי גם ואני לא מסוגל לא רוצה לענג גבר אחר לא רוצה לגעת באחר. לא רוצה להפוך את הקשר הזה לקשר נטול אינטימיות זוגית ולהפוך להיות "שותף לדירה שלו" ושנשב לחפש סטוצים ולהעביר חוויות. אתמול ניהלנו שיחה נוספת כואבת מאוד שמוטטה אותי, שנינו אוהבים אחד את השני מאוד, אני מאוד בטוח באהבה שלו אלי אני יודע שהוא דואג וחושב עלי ואוהב אותי ומתגעגע אלי כשאנחנו לא יחד. החיים שלנו ממש שזורים אחד בשני בכל התקופה הזו וכמו שציינתי הוא גם החבר הכי טוב שלי כיום. אני פשוט רואה איך לאט לאט אני נמחק בקשר הזה, ואז במהלך השיחה אתמול הגיע סמס מאיזה בחור וזהו כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי החלו נהרות של בכי לזרום התחיל הכאב והתחושה שהלב מתפוצץ ולזנק החוצה. הוא התמצל ואמר שהוא יודע כמה זה כואב לי. הוא הכיר בעובדה שמשהו לא בסדר אצלו, שהוא כמו מכור ושזה יצא מפרופורציות - ורווח לי קצת שהוא הכיר בזה. לא ישנתי כל הלילה רק חשבתי איך הולכים ומתקרבים לקצה החיים המשותפים אני לא אוכל לסבול עוד הרבה והוא לא ירצה לחיות כמו גנב במחתרת. דיברנו על זה שהוא יתחיל טיפול אצל פסיכולוג שיסביר לו מאיפה נובע הצורך הזה ואולי איך לשלוט בזה. הוא כל הזמן חזר ואמר שהוא לא רואה את החיים שלו בלעדי, בלעדינו, אם הוא חשב שלהפרד ממני זה ממש לגדוע את יד ימין שלו הוא מבין עכשיו שזה ממש כמו לעשות לו ניתוח לב בלי הרדמה. הוא חזר ואמר שאני הדבר ביותר שקרה לו בחיים. הוא הבטיח שנהפוך כל אבן על מנת שנצליח לתקן "אותנו". חשוב לי להדגיש שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, יש לנו את הצחוקים שלנו את הדברים האישיים של שנינו ואנחנו חברים טובים מאוד. האם טיפול זוגי + טיפול אישי של שנינו יכול לעזור במצבים האלו ? אנחנו לא רוצים לפרק את הקן שבנינו, האם כבר נחתם הגולל? סליחה כל הכתיבה המבולגנת הכל נכתב בסערת רגשות ותשישות נפשית . תודה
בוקר טוב, אני די טירון בכל עיניין הפורומים אבל מנסה ואולי אמצא עצה או כיוון . אנחנו זוג בני 33(אני) ו-42 בקשר שנמשך קרוב ל-3 שנים . הכרנו כדרך ההומואים באתר הכרויות התחיל מסקס ונמשך מאז בחודש+ האחרון הקשר מתמוסס הולך וגווע ואנחנו לא מצליחים לעצור את זה. אנחנו גרים ביחד ( פחות או יותר זה בעצם דירה שהוא שונא ולא נהנה להיות בה ). עד לפני תחילת המשבר הקשר היה כמעט קשר טוב מאוד עם מעט מאוד מריבות ( אני כמעט ולא זוכר אם אי פעם רבנו ממש ריב ריב ) זוג יפה עם כלב במרכז תא אוהבים וחברים טובים אחד של השני. קצת לפני חודשיים הוא גילה לי שכל הקשר איתי מבחינתו לא היה מונואגמי ונהנה מחברתם של עוד אחרים ( מבחינתי הקשר היה מונוגמי לחלוטין ). הוא גילה לי את זה לאחר שקרה משהו אחר שלא הותיר מקום לספקות והייתי מגלה בכל מצב. אני חייב להיות גלוי ולאמר שכל הקשר ידעתי שזה קורה, היתה לי תחושה ברורה מאוד אבל כל עוד לא תפסתי אז גם לא חקרתי ולא רציתי לגלות, היה לי ברור שמונוגמיה קשה לו ( בגלל עברו ). לפני כחודש למרות שכבר גילה לי התחילו להגיע סמס-ים מכל מיני זיונים מזדמנים הסקס ביננו חדל לחלוטין והכאב כאב רב מאוד. אנחנו מדברים המון שקשה לי לשבת בבית ולחכות בידיעה שמישהו אחר בועל לי את הבעל שמישהו נוגע בו וכו. הוא טוען שזה רק סקס אני ניסיתי גם ואני לא מסוגל לא רוצה לענג גבר אחר לא רוצה לגעת באחר. לא רוצה להפוך את הקשר הזה לקשר נטול אינטימיות זוגית ולהפוך להיות "שותף לדירה שלו" ושנשב לחפש סטוצים ולהעביר חוויות. אתמול ניהלנו שיחה נוספת כואבת מאוד שמוטטה אותי, שנינו אוהבים אחד את השני מאוד, אני מאוד בטוח באהבה שלו אלי אני יודע שהוא דואג וחושב עלי ואוהב אותי ומתגעגע אלי כשאנחנו לא יחד. החיים שלנו ממש שזורים אחד בשני בכל התקופה הזו וכמו שציינתי הוא גם החבר הכי טוב שלי כיום. אני פשוט רואה איך לאט לאט אני נמחק בקשר הזה, ואז במהלך השיחה אתמול הגיע סמס מאיזה בחור וזהו כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי החלו נהרות של בכי לזרום התחיל הכאב והתחושה שהלב מתפוצץ ולזנק החוצה. הוא התמצל ואמר שהוא יודע כמה זה כואב לי. הוא הכיר בעובדה שמשהו לא בסדר אצלו, שהוא כמו מכור ושזה יצא מפרופורציות - ורווח לי קצת שהוא הכיר בזה. לא ישנתי כל הלילה רק חשבתי איך הולכים ומתקרבים לקצה החיים המשותפים אני לא אוכל לסבול עוד הרבה והוא לא ירצה לחיות כמו גנב במחתרת. דיברנו על זה שהוא יתחיל טיפול אצל פסיכולוג שיסביר לו מאיפה נובע הצורך הזה ואולי איך לשלוט בזה. הוא כל הזמן חזר ואמר שהוא לא רואה את החיים שלו בלעדי, בלעדינו, אם הוא חשב שלהפרד ממני זה ממש לגדוע את יד ימין שלו הוא מבין עכשיו שזה ממש כמו לעשות לו ניתוח לב בלי הרדמה. הוא חזר ואמר שאני הדבר ביותר שקרה לו בחיים. הוא הבטיח שנהפוך כל אבן על מנת שנצליח לתקן "אותנו". חשוב לי להדגיש שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, יש לנו את הצחוקים שלנו את הדברים האישיים של שנינו ואנחנו חברים טובים מאוד. האם טיפול זוגי + טיפול אישי של שנינו יכול לעזור במצבים האלו ? אנחנו לא רוצים לפרק את הקן שבנינו, האם כבר נחתם הגולל? סליחה כל הכתיבה המבולגנת הכל נכתב בסערת רגשות ותשישות נפשית . תודה
