אני שבורה!

[עינב22]

אני שבורה!

כבר כמעט שנה שאני לא עובדת יותר נכון לא מצאתי עבודה כי אין לי את מה שדורשים. אבא שלי צועק עלי כל יום שהוא לא חיב בי יותר ושהוא יעיף אותי מהבית ואמא שלי שותקת. הוא קורא לי זקנה ופרצוף ת... אני בחורה מאוד רגישה ומנסה הכל כדי למצוא עבודה בתחום המזכירות אך אני הולכת לראיונות וללא תוצאות. ראוי להדגיש שעבדתי בעבר. אני שבורה ושונאת את אבא שלי שמסתכל עלי כעל הבת הלא מוצלחת. אני סגורה בחדר וכשהוא יורד עלי אני בוכה. אני לא יודעת מה לעשות. אני שבורה נפשית. מה לעשות?

 

[אודליייעעע]

כנסי../images/Emo70.gif../images/Emo26.gif

אני יכולה לשמוע מבן מילותייך,עד כמה זה קשה שאבא ככה מדבר אלייך ואין הגנה מצד אמא שלך.. כמה זה פוגע בך שהוא לא מבין שאת מתאמצת מלחפש עבודה ומציב לך אולטימטומים,זה או שאת עובדת,או שיעיף אותך מהבית.. תראי,אין הרבה מה לעשות חוץ מלשוחח עמו על הדברים.. שאת כרגע לא מוצאת עבודה,ומבקשת שהוא יבין אותך,ולא יציב לך אולטימטומים ושלא ילחיץ אותך.. תנסי את זה מתוקה,ותעדכני איך הוא הגיב.

 

[טל קר]

לדעתי יש כאן (לפחות) שתי בעיות -

א. העדר מציאת העבודה. מה זה אותו דבר שאין לך ודורשים? אולי יש אפשרות לנצל את הזמן שאת לא עובדת ללימוד אותו משהו? מה עם מציאת עבודה אחרת שאיננה מזכירות ולו לבינתיים? (שירות לקוחות? מוכרת בחנות?). אפילו עבודות זמניות וחלקיות (שיעורים פרטיים? נקיון חדרי מדרגות? בייביסיטר?) יתנו לך כמה גרושים שיאפשרו לך קצת יותר עם לקחת פחות מההורים. אולי כדאי לבדוק מה משתבש בראיונות? (אם היית אומרת שאפילו לא מזמנים אותך לראיונות הייתי מציעה לבדוק מה השתבש עוד בשלב ניסוח קורות החיים). ידעת את כולם שאת מחפשת עבודה? אני בכלל מציעה שבזמן שאת מחפשת לא תשארי בבית אלא תעשי דברים אחרים. למשל תתנדבי במשהו שקרוב אליך, אפילו ב"מישרה" חלקית. ככה חוץ מהשגת ערך עצמי שאת באמת עושה משהו, את יכולה גם להכיר אנשים (ולידע אותם שאת מחפשת עבודה, ואז אולי מישהי מכירה מישהו שמכיר מישהי שבדיוק התפנתה משרדה וכו') וגם לרכוש כל מיני מיומנויות שישרתו אותך אחר כך, וגם דברים לדבר עליהם בראיון. מבחינת מעביד נראה לי יותר אטרקטיבי מאשר לומר "בשנה האחרונה לא עשיתי כלום, ישבתי בבית" לומר "עשיתי המון דברים, הייתי בצוות מארגן של אירוע התרמה ל... / רכשתי נסיון רב בעבודה משרדית/ רכשתי נסיון רב בעבודה מול קהל" וכו' וכו'. ב. הדינמיקה אצלך בבית. אבא שלך אלים מילולית ונפשית. אם כל המשפחה תהיה מעונינת, יש טיפולים משפחתיים לשינוי דינמיקות כאלו. אבל אם זה המצב, ואין אפשרות לשינוי, תתכנני לעזוב בהזדמנות הטובה הראשונה שתקרה לך. (קודם כל כשתהיי יציבה כלכלית אז עם שותפים, אבל אולי יש קרובת משפחה שאת יכולה לעבור אליה? יצא לי להתקל בכמה מודעות דרושים שבהן נשים מבוגרות מציעות מגורים תמורת זה שתהיה מישהי שתישן אצלן בלילה) ובינתיים תנסי לצמצם (ואם את לא מצליחה לבד אז לפנות לעזרה חיצונית) את המגע שלך איתו ואת ההשפעה והכח שאת נותנת לדברים שלו (כלומר אם את זקנה, למה זה הופך את אבא שלך, ואת מראה פניך קיבלת מהוריך) אולי בכלל בפעם הבאה שהוא צועק תגידי לו, שבמקום לצעוק שיעזור לך למצוא עבודה?

 

[inbal76]

מחזקת את דברי טל קר (ארוך)

יש לי חברה ב-ד-י-ו-ק במצב שלך. מובטלת כבר כשנתיים, יושבת "נמקה" (כהגדרתה) בבית, אצל ההורים שכל הזמן כועסים עליה ומורידים לה את הבטחון. וכל זה כי היא מתעקשת לחפש עבודה רק במקצוע שלה ולא מוכנה להתפשר על פחות. אותה אני לא מצליחה לשכנע בהגיון אז אולי אותך אני אצליח. להיות מובטל תקופה ארוכה זה קשה לכל אחד. זה מדכא, זה מוריד את הבטחון והדימוי העצמי, זה מייאש ומבייש. הייתי שם. לא יכולתי למצוא עבודה במקצוע שלמדתי בגלל המצב בשוק וחוסר נסיון. אז התפשרתי ומצאתי עבודה פחותה מכישורי, לא במקצוע שלי, במשכורת נמוכה ותנאים לא מי יודע מה... אבל!!! יש לי משכורת ואני גרה לא אצל ההורים ומשלמת את שכר הדירה וההוצאות שלי בעצמי - וזה הדבר הכי חשוב! אני לא נטל על אף אחד, אף אחד לא יכול לבוא אלי בטענות, ומרגע שיש עבודה - הדימוי העצמי והבטחון העצמי השתפרו פלאים. נכון, זה לא קל, והמצב בשוק מייאש, אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזו עבודה זמנית וממשיכה לחפש עבודה טובה יותר. ובינתיים אני לא צריכה להתבייש בשום דבר כי אני עובדת למחייתי. תעשי כמוני ואני מבטיחה לך שתרגישי טוב יותר. תמצאי עבודה במקצוע אחר. יש מספיק עבודות שלא דורשות נסיון קודם או הכשרה. תראי בזה עבודה זמנית ותמשיכי לחפש תוך כדי. העיקר שזה יאפשר לך לצאת מהבית, אפילו לשכור עם שותפים/ות - והעיקר להתרחק מהאבא המדכא ולהיות חופשיה ועצמאית. הדבר הכי גרוע זה לשבת בבית, "להנמק" ולשקוע בדכאון. אפילו אם לא יהיה לך מספיק בשביל לעבור דירה, עצם העובדה ש- א.תצאי כל יום לעבודה ולא תשבי בבית בחוסר מעש, ו-ב. תוכלי לשלם על ההוצאות של עצמך מכספך - שני הדברים האלה יעלו את ערכך בעיני הורייך, וחשוב יותר - בעיני עצמך, יפחיתו את החיכוך איתם, וישפרו לך מאוד מאוד את הבטחון ואת מצב הרוח. מקווה שתחשבי על זה וזה יזיז אותך לפעולה ולשינוי חיובי. בהצלחה!!!

 

[SARITA22]

אל תתיאשי

בשנה האחרונה גם אני ישבתי בבית והייתי בדיכאון סופני בדיוק כמוך כי לא עבדתי וחיפשתי וכלום........ אפילו נסעתי לאילת לבד עם תיק כדאי לחפש עבודה דבר שלא הייתי עושה אם לא הייתי נואשה באמת .... גם עליי כולם פתאום הסתכלו כלא מוצלחת ....בהמה שלא עושה כלום וזה היה קשה מאד כי אני יודעת שאני לא כזו מה גם שנכנסתי לדיכאון והייתי רוב היום לבד .... בסופו של דבר התפשרתי על ארקפה עבדתי שם חודש וחצי כמפנה צלחות עבודה קשה ולא הרבה כסף אבל לפחות ראיתי אנשים והרווחתי כסף היום אני עובדת בויזה כאל ( טפו טפו טפו ) חתומה ומתחילה ללמוד .... אני מאד מבינה אותך תשתדלי לא להפסיק להאמין בעצמך כי לי ממש ירד הביטחון העצמי בתקופה ההיא והכל היה ללא משמעות וגם לא היה לי כסף ... תזכרי שהעולם גלגל .... ואל תתיאשי .... אני מקווה שעזרתי עד כמה שיכולתי בהצלחה אני כאן אם את צריכה עידוד ....