אני שבורה (ט')

chenn2004

New member
אני שבורה (ט')

הטיפולים כנראה מתחילים לחלחל אלי.....
אצל הפסיכולוגית אני שותקת ולא מצליחה לעמוד בלאכול בלי להקיא אצל הדיאטנית,
ודווקא בקבוצה המקום שהכי פחדתי ממנו להיפתח ולדבר מול אנשים אני מוצאת את המקום שלי.
וזה ממש תכף נגמר ועצוב לי כמה לא רציתי את זה ורק חיכיתי לסיים עם זה עכשיו שזה הגיע קשה לי, אני מצליחה לדבר שם ועולים לי דברים שאפילו גורמים לי לבכות.
אבל מה יהיה עם המחלה הזאת?!?!אני כל כך לא רוצה לעזוב אותה.
אני שונאת את עצמי ואת המראה שלי אני לא אהיה שוב שמנה וגדולה ובהמה, אבל אני עדין כזאת
שנים שאני מנסה להיעלם למה אני לא מצליחה.... :(
למה אני כזאת מקולקלת ?
חלום אחד אחד להיות רזה !
 

פאנדורה

New member
היי חן

אני יודעת כמה מפחיד לוותר על המחלה. ויודעת איזה מאבק זה.
אני מאמינה שיש לך חלום להיות רזה, אבל בטח יש לך עוד חלומות-
נגיד, להיות אמא. להיות בזוגיות טובה. ללמוד משהו שמעניין אותך. להצליח בכל מיני תחומים. לא? זה הרבה חלומות שלא הולכים ביחד עם הפרעות אכילה. את רואה את זה? שיש חלומות שעומדים בסתירה ל"רק להיות רזה"?

למה זה יותר קשה לדבר אצל הפסיכולוגית מאשר בקבוצה?
 
את לא מקולקלת.

את חולה. זו המחלה ששולטת לך במחשבות, גורמת לך לחשוב רגע ככה ורגע ככה, לרצות דברים סותרים, לא לדעת מה את באמת.
אני מתארת לעצמי שאת החלקים האלו את כן רוצה לעזוב, נכון?
כולנו כאן מכירות את התחושה הזו, שיש בנו שני קולות, שני צדדים, ששניהם במקביל מושכים אותנו. לחולי ולשפיות.
מה מושך אותך לחולי? הרצון להיות רזה? אבל את הרי יודעת שיש עוד דרכים לעשות דיאטה, להיות רזה, דרכים בריאות יותר.
אז מה בכל זאת מושך אותך לשם? מה כיף בלהיות חולה?
[שואלת ברצינות גמורה, לא בציניות]
 
למעלה