דוגמא עכשווית - איך פועל האוצר
הממשלה אשרה כבר לפני זמן רב תקציבים למיגון שדרות וישובי עוטף עזה. התקציבים לא מנוצלים. למה? האוצר מקווה שירגעו העניינים ואז זה יהיה כסף שבוזבז לשווא. איך הממשלה תוקעת את הענין? קראו את המאמר הראשי בהארץ: אחרי הוויכוח הארוך והגדול מי יממן את חדרי הביטחון בעוטף עזה ובשדרות, הממשלה או ארקדי גאידמק, די מביך לגלות שאף אחד מהם לא מסוגל לעשות זאת בשבועות - ואולי גם לא בחודשים - הקרובים. בישיבת ועדת הפנים של הכנסת, שדנה ביום שני שעבר בחוק לזירוז הליכי תכנון של חדרי ביטחון, התברר, שגם על פי ההליכים המזורזים ניתן יהיה להתחיל לבנות את חדרי הביטחון לכל המוקדם בסתיו. המדינה לא יכולה להקים על פי החוק הנוכחי את חדרי הביטחון בשבועות הקרובים. גם גאידמק, שדיבר על תחילת הבנייה בתוך שבועיים, לא היה יכול. בישיבת ועדת הפנים ביקר יו"ר הוועדה, אופיר פינס ממפלגת העבודה, בחריפות את הממשלה על שלא הגישה הצעת חוק מטעמה לזירוז הליכים, ולכן הכנסת נאלצת לדון בהצעת חוק פרטית של כמה ח"כים בראשות יעקב כהן מיהדות התורה. במסגרת הצעת החוק הזאת, דנה הוועדה בנושאים כמו ביטול היטל השבחה על בניית חדרי ביטחון, הגדלת החדרים שמאפשר החוק לבנות מחמישה לתשעה מטרים, וכן אישור הבנייה בהסכמה של 50% מהשכנים בלבד, לא 75% כנהוג היום. אלא שגם על פי החוק לזירוז הליכים, אישור התוכניות יארך 60 יום. אם מביאים בחשבון את פרקי הזמן הדרושים לאישור החוק בכנסת, פרסומו ברשומות, הכנת התוכניות, הגשתן, אישורן והוצאת ההיתרים, מגיעים לארבעה חודשים במקרה הטוב. לא רק ההווה נראה בסיפור הזה כמו מחדל של ביורוקרטיה ואטימות. גם העבר והעתיד נראים כך. כבר בפברואר הבטיחה הממשלה לזרז את הליכי הרישוי והבנייה של חדרי הביטחון. בפועל מדווחת כתבת "הארץ" בדרום מיכל גרינברג, שרק בשבועות האחרונים הוחל בביצוע אחרי הוויכוח הארוך והגדול מי יממן את חדרי הביטחון בעוטף עזה ובשדרות, הממשלה או ארקדי גאידמק, די מביך לגלות שאף אחד מהם לא מסוגל לעשות זאת בשבועות - ואולי גם לא בחודשים - הקרובים. בישיבת ועדת הפנים של הכנסת, שדנה ביום שני שעבר בחוק לזירוז הליכי תכנון של חדרי ביטחון, התברר, שגם על פי ההליכים המזורזים ניתן יהיה להתחיל לבנות את חדרי הביטחון לכל המוקדם בסתיו. המדינה לא יכולה להקים על פי החוק הנוכחי את חדרי הביטחון בשבועות הקרובים. גם גאידמק, שדיבר על תחילת הבנייה בתוך שבועיים, לא היה יכול. בישיבת ועדת הפנים ביקר יו"ר הוועדה, אופיר פינס ממפלגת העבודה, בחריפות את הממשלה על שלא הגישה הצעת חוק מטעמה לזירוז הליכים, ולכן הכנסת נאלצת לדון בהצעת חוק פרטית של כמה ח"כים בראשות יעקב כהן מיהדות התורה. במסגרת הצעת החוק הזאת, דנה הוועדה בנושאים כמו ביטול היטל השבחה על בניית חדרי ביטחון, הגדלת החדרים שמאפשר החוק לבנות מחמישה לתשעה מטרים, וכן אישור הבנייה בהסכמה של 50% מהשכנים בלבד, לא 75% כנהוג היום. אלא שגם על פי החוק לזירוז הליכים, אישור התוכניות יארך 60 יום. אם מביאים בחשבון את פרקי הזמן הדרושים לאישור החוק בכנסת, פרסומו ברשומות, הכנת התוכניות, הגשתן, אישורן והוצאת ההיתרים, מגיעים לארבעה חודשים במקרה הטוב. לא רק ההווה נראה בסיפור הזה כמו מחדל של ביורוקרטיה ואטימות. גם העבר והעתיד נראים כך. כבר בפברואר הבטיחה הממשלה לזרז את הליכי הרישוי והבנייה של חדרי הביטחון. בפועל מדווחת כתבת "הארץ" בדרום מיכל גרינברג, שרק בשבועות האחרונים הוחל בביצוע סקר של הצרכים. ומה לגבי העתיד? גרינברג מדווחת שתוכנית הממשלה להקמת חדרי הביטחון מתבססת על קצב של 200 חדרים בחודש. בעוטף עזה דרושים, על פי הערכות גורמי הביטחון, בין 5,000 ל-7,000 חדרים. בקצב בנייה של 200 חדרים, שדרות ויישובי עוטף עזה יהיו ממוגנים במקרה הטוב ב-2010. ח"כ יצחק לוי, תושב עוטף עזה, אומר שרק חוק עוקף הליכי תכנון, כמו זה שהונהג בשיא גל העלייה מחבר המדינות, יכול לסייע כאן. חוק חירום כזה יאפשר להעביר את תוכניות הבנייה בתוך ימים או שבועות. סביר להניח שגם השרים ובכירי משרד הפנים והאוצר יודעים שזה הפתרון המיידי היחיד. כמובן, שזירוז הליכים לא יספיק. יש צורך גם בהזרמת תקציבים בהיקף שיאפשר להקים את כל חדרי הביטחון הדרושים בטווח של חודשים, לא של שנים. כדאי שתוכנית החירום תכיל מראש גם את האפשרות להרחיבה ליישובים נוספים. כך יימנע הצורך להעביר תוכנית חירום מיוחדת לאשקלון. כל זמן שהממשלה אינה מאשרת ומעבירה בכנסת תוכנית חירום כזאת, המשמעות היא שאין רצון אמיתי להעניק מיגון לעוטף עזה. ואת זה קשה מאוד להבין. . .
