אני שאלה

אטיוד5

Active member
אני שאלה

ההסכם שדוסקס כאן הוא של הסתדרות המורים עם הממשלה ובעצם עם משרד האוצר. זה די תמוה בעיני. מדוע ההסכם אינו בין הסתדרות המורים למשרד החינוך? מה רצינו, שמשרד האוצר יתערב בענייניו הפנימיים של משרד החינוך ויפתור לו בעיות מהותיות? רצינו שמשרד האוצר יתן כלים להתמודדות עם ילדים "בעייתיים"? לכל היותר הסכם עם הממשלה/משרד האוצר צריך להתייחס תקציבית לנושאים הללו, וגם זה בספק. ארגוני המורים צריכים לפנות למשרד החינוך, לא לאוצר. ומשרד החינוך אמור לדרוש כספים מהאוצר בעבור העניינים האלו. לא ככה?
 

יוסי ר1

Active member
גם אני רק שאלה (שאלת תם)

הרי המורים לא רוצים שמשרד החינוך ילמד אותם איך ומה ללמד. מה שעל הפרק בד"כ הוא מהיכן הכסף כדי שאפשר יהיה ללמד. אז האם אינו דין שיפנו לגביר, קרי לאוצר? מה למשרד החינוך ולתקציב?!
 

אטיוד5

Active member
הנוהל הוא ...

שכל משרד מארגן לו תכנית ולפי סעיפיה מחשב תקציב ועם החשבון הזה עליו לפנות לממשלה כדי לקבל אישור. כשיש אישור משרד האוצר אמור להעביר את הכספים. משרד החינוך הוא-הוא בדיוק המוסד שבתיאום עם המורים יחליט מה ואיך וכמה מלמדים. מקור הסמכות המקצועית של המורים כפוף למשרד החינוך.
 

אלי ו.

New member
למיטב ידיעתי הנוהל הוא

שמשרד האוצר בתפקידו כמשרד על, מנהל את התקציבים של כל המשרדים למעט משרד הבטחון שזוכה לאוטונומיה תקציבית.
 
ואין ספק שזה מצב רע, כי כך האוצר מתערב

במערך כל שאר המשרדים ולמעשה מעקר אותם.
 
הסיפור הכי טוב שיכול להדגים את דבריך

הוא עיסוק קטנוני למדי של ירון זליכה בכבודו ובעצמו בנעליהם של פקחי המשרד להגנת הסביבה. מאחר והפקחים יוצאים לשטח, ונעליהם נשחקות, הם קיבלו נעלי עבודה מהמשרד. אני מניח שלא מדובר בנעלי טיפוס הרים מגורטקס עם סוליית ויברם. הירון זליכה הכללי של משרד האוצר הוציא מיד הוראה חד משמעית: או שהפקחים הנ"ל ישאירו את נעליהם במשרד לפני שהם הולכים הביתה, או שישלמו מס הכנסה על ההטבה שקיבלו.
 
וכאן נמצא שורש הרע

אם כי, לאור התנהלותו הירחמיאלית, מבזבזת הכספים של משרה"ח מן הראוי שמישהו מבחוץ יבדוק בעשר עיניים מה קורה שם. וישא"ק [ויפה שעה אחת קודם - זכויות המצאה לעמיש]
 
מקור הסמכות המקצועית של המורים

הוא המוסד בו למדו והמקום בו הם מלמדים. רישיון ההוראה ניתן ע"י משרה"ח, והשוואה מינימלית לרשיון עו"ד, רואה חשבון מראה שכל זב חוטם יכול להיות מורה. הרי על זה אני מלין כל הזמן.
 
עם מקור סמכות כזה מה הפלא

המקום שבו "עשיתי שעות" כדי לקבל את התעודה הזאת הוא תמונה עצובה מאוד של המידה שבה משקיעים בתעודה הזאת - המוסד המעניק אותה ואלה המקבלים אותה. וכנראה גם המשרד שאמור לשאוף לאיכות* העומדת מאחורי התעודה הזאת. אם זכרוני אינו מטעני - משרד החינוך הוא המעניק את התעודה הזאת, אז אמורה להיות לו איזו ביקורת על התהליך, לא? או שאני תמימה. זה היה לפני יותר מעשור, אבל אני לא חושבת שמשהו השתנה. *איכות התעודה = מה שנדרש ממי שקיבל אותה לעשות ולהוכיח כדי לקבלה. אין כוונתי שאיכות האדם המחזיק בה היא בהכרח נמוכה. אני לא חושבת את זה על עצמי, וגם לא על הרבה מורים טובים שאני מכירה. הם מורים טובים לא בזכות המוסד שלמדו בו, אלא על אפו.
 
לא מדוייק

משרד החינוך לא יכול "ללמד איך ללמד", אלא אם כן משרד החינוך יפתח מכללה לחינוך שהוא משרה"ח המנהל, המורה שלה. אתה רואה את אבואב כמלמד מורים? אני לא ממש. הקושיה היא על תכנים, ותמיד רק על תכנים. כי תכני הוראה = פוליטיקה.
 
היה ראיון עם ירום אריאב [שימו לב לשם]

מנכ"ל האוצר והוא הודה שמשרד האוצר הצליח לסרס את כל המשרדים האחרים בשל שליטתו המוחלטת בתקציב, אשר קובעת את תכני העבודה. שאלתך מוצדקת ביותר. אבל כיוון שמשרד החינוך פשט אצת הרגל גם מבחינה מקצועית, אז מה זה משנה בעצם עם מי מדברים? אז מדברים עם מי שנותן כסף.
 
יש לזה שני מרכיבים, ושיעור בכלכלה

התקציב נקבע על ידי האוצר עד הפרט הכי זעיר. בכל משרד יש חשב , שאינו כפוף לשר או למנכ"ל המשרד אלא לחשב הכללי שממנו הוא מקבל משכורת, קידום, ושכל הוצאה, ולו הזעירה ביותר, חייבת להיות מאושרת על ידו. חשב המשרד נמדד אך ורק על פי יכולתו למנוע ולעכב הוצאת כספים, גם אם הם אושרו בתקציב המשרד. הוא רואה את יעודו בחיים למנוע הוצאה על בריאות, חינוך, תיירות או תשתיות. קרוב משפחתי עצמי ובשרי היה סגן חשב משרד הפנים, ואני יודע מפי הסוס איך תקעו את הרשויות המקומיות והביאו אותם למשבר פיננסי קשה כדי להכריח אותם "להתיעל". ה"התיעלות" (שם נפלא נכון - כולם בעד התיעלות) היא שם קוד לשירותים דלים וגרועים, לכיתות צפופות, לרחובות משובשים, לחוסר בתאורה בלילה להעדר גנים ציבוריים ולדלות. בממשלה הנוכחית אין כרגע שר אוצר וראש הממשלה מתנדנד, לכן יש בשבועות האחרונים סדקים במדיניות הממשלתית כמו ההסכם עם המורים. דרך אגב קראו בבקשה מה ההיו תוצאות ה"רפורמה" בנמלים. השלב הבא הוא הפרטת החשמל זה יקרה ככה פחות או יותר. זה יביא לירידה דרסטית בשכר העובדים ובכמותם - הציבור יהיה מרוצה, סוף סוף שברו אותם במקום עובדים מקצועיים וגאים בעבודתם יהיו עובדי קבלן מפוחדים בשכר מינימום חברת החשמל תופרט ותימכר ויהיה "הישג" במילארדי השקלים שיכנסו לאוצר המדינה. אלה ינוצלו להורדת מיסים. הציבור יהיה שמח ומרוצה למרות שמר ישראלי ירוויח מזה 40 שקל לחודש והאחים עופר מיליון שקל לחודש חברת החשמל החדשה תצטרך להחזיר את ההשקעה לבעלים מהר. את זה עושים על ידי "התיעלות" התיעלות משיגים על ידי פיטורי עובדים, הורדת איכות השירות, העלאת תעריפי החשמל, ועל ידי קיצוץ בהשקעות. את רווחי הענק שנוצרים מעבירים כדיבידנד לבעלים החדשים - משפחת דנקנר או גאידמק אן עופר או אריסון או מי שלא יהיו. בקמפיין פרסומי יואשם הציבור במצב אספקת החשמל. הדירקטוריון יתכנס לחגוג את ההתיעלות ואת הזינוק חסר התקדים ברווחים. מננות חברת החשמל יעלו בבורסה. ה"ציבור" יהיה מרוצה. את ההישגים יחגגו המנהלים באישור בונוסים ואופציות לעצמם בסך מאות מיליוני שקלים. אינני נגד הפרטה. הפרטה של שירות שאינו שירות חיוני, ושיש בו תחרות רבת משתתפים, היא טובה ומועילה. הפרטה של שירות מונופוליסטי או קרטל מביאה אך ורק לרווחי יתר לטייקונים על חשבון עובדיהם המפוטרים ועל חשבון הציבור. הסתכלו מה קורה בבזק, בבתי הזיקוק, בבנקים, בחברות הכבלים, בטלוויזיה, ולאיזה כיוון הולכים הנמלים, ותראו שאני צודק
 
דוגמא עכשווית - איך פועל האוצר

הממשלה אשרה כבר לפני זמן רב תקציבים למיגון שדרות וישובי עוטף עזה. התקציבים לא מנוצלים. למה? האוצר מקווה שירגעו העניינים ואז זה יהיה כסף שבוזבז לשווא. איך הממשלה תוקעת את הענין? קראו את המאמר הראשי בהארץ: אחרי הוויכוח הארוך והגדול מי יממן את חדרי הביטחון בעוטף עזה ובשדרות, הממשלה או ארקדי גאידמק, די מביך לגלות שאף אחד מהם לא מסוגל לעשות זאת בשבועות - ואולי גם לא בחודשים - הקרובים. בישיבת ועדת הפנים של הכנסת, שדנה ביום שני שעבר בחוק לזירוז הליכי תכנון של חדרי ביטחון, התברר, שגם על פי ההליכים המזורזים ניתן יהיה להתחיל לבנות את חדרי הביטחון לכל המוקדם בסתיו. המדינה לא יכולה להקים על פי החוק הנוכחי את חדרי הביטחון בשבועות הקרובים. גם גאידמק, שדיבר על תחילת הבנייה בתוך שבועיים, לא היה יכול. בישיבת ועדת הפנים ביקר יו"ר הוועדה, אופיר פינס ממפלגת העבודה, בחריפות את הממשלה על שלא הגישה הצעת חוק מטעמה לזירוז הליכים, ולכן הכנסת נאלצת לדון בהצעת חוק פרטית של כמה ח"כים בראשות יעקב כהן מיהדות התורה. במסגרת הצעת החוק הזאת, דנה הוועדה בנושאים כמו ביטול היטל השבחה על בניית חדרי ביטחון, הגדלת החדרים שמאפשר החוק לבנות מחמישה לתשעה מטרים, וכן אישור הבנייה בהסכמה של 50% מהשכנים בלבד, לא 75% כנהוג היום. אלא שגם על פי החוק לזירוז הליכים, אישור התוכניות יארך 60 יום. אם מביאים בחשבון את פרקי הזמן הדרושים לאישור החוק בכנסת, פרסומו ברשומות, הכנת התוכניות, הגשתן, אישורן והוצאת ההיתרים, מגיעים לארבעה חודשים במקרה הטוב. לא רק ההווה נראה בסיפור הזה כמו מחדל של ביורוקרטיה ואטימות. גם העבר והעתיד נראים כך. כבר בפברואר הבטיחה הממשלה לזרז את הליכי הרישוי והבנייה של חדרי הביטחון. בפועל מדווחת כתבת "הארץ" בדרום מיכל גרינברג, שרק בשבועות האחרונים הוחל בביצוע אחרי הוויכוח הארוך והגדול מי יממן את חדרי הביטחון בעוטף עזה ובשדרות, הממשלה או ארקדי גאידמק, די מביך לגלות שאף אחד מהם לא מסוגל לעשות זאת בשבועות - ואולי גם לא בחודשים - הקרובים. בישיבת ועדת הפנים של הכנסת, שדנה ביום שני שעבר בחוק לזירוז הליכי תכנון של חדרי ביטחון, התברר, שגם על פי ההליכים המזורזים ניתן יהיה להתחיל לבנות את חדרי הביטחון לכל המוקדם בסתיו. המדינה לא יכולה להקים על פי החוק הנוכחי את חדרי הביטחון בשבועות הקרובים. גם גאידמק, שדיבר על תחילת הבנייה בתוך שבועיים, לא היה יכול. בישיבת ועדת הפנים ביקר יו"ר הוועדה, אופיר פינס ממפלגת העבודה, בחריפות את הממשלה על שלא הגישה הצעת חוק מטעמה לזירוז הליכים, ולכן הכנסת נאלצת לדון בהצעת חוק פרטית של כמה ח"כים בראשות יעקב כהן מיהדות התורה. במסגרת הצעת החוק הזאת, דנה הוועדה בנושאים כמו ביטול היטל השבחה על בניית חדרי ביטחון, הגדלת החדרים שמאפשר החוק לבנות מחמישה לתשעה מטרים, וכן אישור הבנייה בהסכמה של 50% מהשכנים בלבד, לא 75% כנהוג היום. אלא שגם על פי החוק לזירוז הליכים, אישור התוכניות יארך 60 יום. אם מביאים בחשבון את פרקי הזמן הדרושים לאישור החוק בכנסת, פרסומו ברשומות, הכנת התוכניות, הגשתן, אישורן והוצאת ההיתרים, מגיעים לארבעה חודשים במקרה הטוב. לא רק ההווה נראה בסיפור הזה כמו מחדל של ביורוקרטיה ואטימות. גם העבר והעתיד נראים כך. כבר בפברואר הבטיחה הממשלה לזרז את הליכי הרישוי והבנייה של חדרי הביטחון. בפועל מדווחת כתבת "הארץ" בדרום מיכל גרינברג, שרק בשבועות האחרונים הוחל בביצוע סקר של הצרכים. ומה לגבי העתיד? גרינברג מדווחת שתוכנית הממשלה להקמת חדרי הביטחון מתבססת על קצב של 200 חדרים בחודש. בעוטף עזה דרושים, על פי הערכות גורמי הביטחון, בין 5,000 ל-7,000 חדרים. בקצב בנייה של 200 חדרים, שדרות ויישובי עוטף עזה יהיו ממוגנים במקרה הטוב ב-2010. ח"כ יצחק לוי, תושב עוטף עזה, אומר שרק חוק עוקף הליכי תכנון, כמו זה שהונהג בשיא גל העלייה מחבר המדינות, יכול לסייע כאן. חוק חירום כזה יאפשר להעביר את תוכניות הבנייה בתוך ימים או שבועות. סביר להניח שגם השרים ובכירי משרד הפנים והאוצר יודעים שזה הפתרון המיידי היחיד. כמובן, שזירוז הליכים לא יספיק. יש צורך גם בהזרמת תקציבים בהיקף שיאפשר להקים את כל חדרי הביטחון הדרושים בטווח של חודשים, לא של שנים. כדאי שתוכנית החירום תכיל מראש גם את האפשרות להרחיבה ליישובים נוספים. כך יימנע הצורך להעביר תוכנית חירום מיוחדת לאשקלון. כל זמן שהממשלה אינה מאשרת ומעבירה בכנסת תוכנית חירום כזאת, המשמעות היא שאין רצון אמיתי להעניק מיגון לעוטף עזה. ואת זה קשה מאוד להבין. . .
 

masorti

New member
רק אל תשכח את הצד השני של המטבע...

הממשלה מאשרת את "חוק בניית חדרי בטחון בשעת חירום - התשס"ז (2007)" שמאפשר לבנות הכול תוך שבועות. ברור מאליו שהחוק גם פוטר את המדינה מחובת מכרז, שהרי תהליך המכרז יתקע את הכול לחודשים רבים. השלב הבא הוא מסירת הזכיון לקבלן חבר מרכז קדימה שהוא גם בן דוד שני של סמנכ"ל משרד התשתיות. (או לחילופין, חלוקת הזכיון בין כמה קבלנים בעלי "כישורים" כמפורט לעיל) השלב השלישי הוא בנייה מזורזת של אלפי מקלטים וחדרי בטחון סוג ז' במחירים מופקעים סוג א'-א' על חשבון קופת הציבור. והשלב הרביעי הוא ועדת החקירה שתקום בעוד שנתיים כשחדרי הבטחון יתפוררו בגלל רמת הבנייה הירודה. (וזה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב חדרי הבטחון יקרסו תחת הקסאמצ'יק הראשון ויקברו חיים את המסתתרים בהם.) נ.ב. לכל הנ"ל יש מקבילות במציאות שקרו בעבר. החל מבניית קו ברלב וכלה באתרי הקרווילות למפוני גוף קטיף.
 
גם אתה צודק, אבל אבל...

בזמן המלחמה האחרונה, היה צורך במזגנים במקלטים. החשב הכללי התעקש על נקיון כפיים וחוק המכרזים. התוצאה - הממשלה היתה משותקת. הסוכנות רכשה מזגנים בלי מכרז מרומות. ראש עיר צפוני אחד, דווקא לא מקדימה, מכר משאית מזגנים ולקח לעצמו את הכסף. יש מצבי חירום שבהם יש צורך להקל בנהלי הבקרה, כדי לפתור בעיה אמיתית. בשבוע שעבר בקרתי את בני בקיבוץ סופה בעוטף עזה. נפלו שם קסאמים. חוץ מכיתת הפעוטון לא היה שם שום בית ממוגן. דרך אגב הקראוילות למפוני גוש קטיף נראות דווקא מצויין, גם שם עברתי בשבוע שעבר לבקר חבר
 

masorti

New member
המזגנים הם ענין קטן...

ואני לא בקי בפרטים. אבל בניית חדרי בטחון או מקלטים או בכלל בנייה מסיבית ללא פיקוח מסודר היא מתכון בדוק לעשיית מיליארדים ע"י מקורבים ולרמת ביצוע ירודה. ולגבי קיבוץ סופה, אין לי אלא לומר.... קיבוצי עוטף עזה תמכו בהתלהבות בהתנתקות?... תמכו. אז במקורותינו נאמר: "הכורה בור - בו ייפול". ואם כל כך טוב בקראוילות, למה שלא תנסה לחיות שבוע בקראוילה? ממה שאני שמעתי בתקשורת - מדובר על סיוט אמיתי.
 
הנה יוצא ממך הרשע הצפוי..

קיבוצי עוטף עזה ספגו קסאמים גם לפני ההנתקות ושמחתך המרושעת על הפגיעה בהם מוציאה ממך את הרשע החבוי בך ברגע שמגיעים לענייני ימין ושמאל.
 
למעלה