אני רק תהייה קטנה...

black scar1

New member
אני רק תהייה קטנה...

אני יכולה להגיד שאני דיי בהלך אחד עם רוב הדעות פה בפורום לגבי כל היחס כלפי סיגריות בכלל, לגבי התפיסה לגבי המלכודת הפסיכולוגית. הנקודה היחידה שאני לא לחלוטין מסכימה ב-100 אחוז היא הנושא- של סיגריה אחת פעם ב.. (ושוב, זה לא שאני בהכרח לא מסכימה איתכם שאסור פעם ב.., אלא שאני פשוט לא בטוחה עדיין, לא הגעתי לדעה נחרצת בנושא). אבל דבר אחד שקצת מפריע לי וחשבתי להעלות אותו לדיון. אתם כל הזמן חוזרים ואומרים- תזכרו- אסור אפילו סיגריה אחת! המשפט הזה בשבילי כ"כ מאיים ומפחיד, ומבעית שהוא ישר גורם לי לרצות סיגריה. אני לא מתווכחת על היכולת לעשן סיגריה פעם ב.. אולי אתם צודקים- ואולי באמת אי אפשר סיגריה פעם ב.. ואם מישהו החליט שהוא לא נוגע יותר בחיים בסיגריה אני בוודאי לא אגיד לו כן לנסות פעם ב.. אבל יש לי משהו במשפט הזה שמפחיד אותי. אתה מכירים את הגמילה מאלכוהול? ומכירים את השיטה של לעבור כל יום בפני עצמו. כלומר- כל יום לא לחשוב- אני בחיים לא אשתה- אלא היום אני לא אשתה. וכך כל יום להסתכל רק על אותו יום, לא על העתיד הרחוק, לא על עוד שנים. המחשבה הזאת ספציפית יותר מרגיעה אותי- אפילו אם החלטתי לא לעשן יותר אפילו סיגריה אחת בחיים, כשאני אומרת- אסור אף פעם, זה עושה חונק בגרום ותחושת איימים. כשאני אומרת- היום אני לא אעשן- כולה היום. זה כבר יותר קל להתמודד. (וככה לעשות כל יום וכן הלאה). מה אתם אומרים? זו נקודה למחשבה.
 

Mr RK

New member
כל יום בנפרד!

אני חושב שזה כלל חשוב ביותר. זה הכלל השני הכי חשוב בהתמכרות מכל חומר כלשהו. אני חושב שזה מנהג טוב (שאני לא מקיים), כל ערב לשבך את עצמך על ההישג שהשגת וכל בוקר לקום בתחושה שגם היום אני לא יעשן סיגריה. בהחלט אסור לתת לעצמנו להסתחרר מאופק שלא ניתן לראות אותו. אבל, הנוקשות בנקודת האיסור לעשן, היא לא סתמית, היא לא כי אני רוצה לגרום למישהו אחר לפול למלכודת מחדש. האיסור נובע מההשלכות הקטסטרופליות של עישון חוזר. אנשים שהפסיקו לעשן לתקופות מרשימות של מספר שנים5-10 שנים, ורק פעם אחת, ברגע של חוסר צומת לב, וחוסר הבנה של הכח הממכר של הניקוטין עישנו סיגריה אחת. אחרי זה מסלול ההדרדרות לעישון מלא, יומיומי ואינטנסיבי הוא קצר מאוד. את צריכה אולי להדגיש אצלך יותר את האלמט של כל יום בפני עצמו. אבל גם במאמר מוסגר, זה מסמל שאת עדיין מרגישה שאת מפסידה משהו בעצם זה שאת לא מעשנת. מה שאת מתארת זאת תחושת אבל על אובדן, קשה לך לחשוב שלעולם לא תעשני יותר, תשאלי את עצמי למה זה אמרה כל כך קשה עבורך, על מה את מוותרת כשאת לא מעשנת סיגריה? זאת צריכה להיות שאלה אמיתית שאת שואלת את עצמך, וכל תשובה שתעלה, היא תשובה כנה ואמיתית לשאלה עבורך. זה לא חוכמה לומר משפטי מחץ כמו "הסיגריה היא לא החברה שלך, היא האויבת שלך" (למרות שהם נכונים מאוד) אם את לא מצליחה להזדהות עם המשפטים הללו. .
 

black scar1

New member
אני חייבת לציין שאיתגרת אותי

מה סיגריה נותנת לי? הייתי צריכה באמת לחשוב על זה- אני חושבת ש- 1. תעסוקה כשמשעמם-משהו להעסיק איתו את הידיים. משהו לעשות כשמחכים, בכל מקום בכל מצב. 2. לפעמים בריחה. כשיש משהו שלא בא לי לעשות, שאני נעמדת מול סיטואציה שקשה לי להתמודד איתה, אז קל ללכת לעשן ולא להתמודד (את הצורך הזה קל לי לעקוף- כשאני נזכרת שזה לוקח בדיוק 5 דקות ואז כבר מה זה 5 דקות יותר או פחות-גם אם מעשנים קופסה רצוף, זה חייב להיגמר מתישהו) 3. תדמית- ושוב אני יודעת בראש שזה מטומטם, אבל ריגשי כניראה משהו קוסם לי בתדמית של המעשן (כשבהדרגה אני באמת מתחילה לראות את התדמית הזו כפחות ופחות חיובית, בעיקר תודות לפורום הזה, אבל כניראה משהו בה עדיין קוסם לי) 4. אני אוהבת את שיאפת העשן יחד עם תחושה של שיכרות, זה כאילו מעצים את תחושת הטישטוש ועושה היי נעים כזה. וזה מה שהצלחתי לחשוב עליו
 

Mr RK

New member
לגבי תעסוקה בידיים...

את יכולה לשחק עם סיגריה ביד בלי להדליק אותה פשוט...זה גם יחסוך לך הרבה מאוד כסף נוסף על הבריאות... לגבי עישון עם אלכוהול, האמת אני מזדהה. אחת הסיבות שהתחלתי לעשן זה כי אהבתי את השילוב בין שני הסמים הללו. העיניין הוא שרק בהתחלה באמת זאת היתה הסיבה. כמה חודשים אחריי, זה פשוט היה לעשן כדי לעשן, אם זה בפאב או בכל מקום אחר...
 
עכשיו איתגרת אותי!!!

וכשמאתגרים אותי... אני בא! כל הסעיפים שלך מבטאים דבר אחד: מניפולציה של המוח שלך כדי לקבל עוד ניקוטין!!! נתחיל ב 4 : את באמת חושבת שיש ערך מוסף לשאיפת עשן, להחנקות? " זה כאילו מעצים את תחושת הטישטוש" וזה כל הסיפור לא? -כאילו- אבל תחלס זה רק החיבור של המוח לדברים שאת נהנת מהם לניקטין! אין שום סיבה לא לעשות את אותם דברים, ההתנתקות, בריחה, רק בלי הסגריות! גם נושא התדמית קשור להתמכרות: את באמת חושבת שבחורה שמשקיעה זמן וכסף באיפור ומייד אחרי כן מדליקה סיגריה שידוע שפוגעת בעור הפנים, היא מושא לתדמית חיובית? לגבי בריחה: חשוב לראות מתי את רוצה לברוח, זה יכול להסביר לך כמה דברים על עצמך. אני גיליתי שאני בורח לסיגריה במקום לשחק עם הילדים שלי (מכל מיני סיבות - עיפות עצבים) עכשיו אני אשכרה משחק עם הילדים שלי כשאני יורד איתם לגינה במקום לברוח הצידה לעשן!!! בוב
 
טוב נו...גם אני לא מצליחה להתאפק ולומר

שכל התרוצים הם בהחלט צפויים ומאוד מקובלים בקרב קהילת המעשנים (והלא מעשנים). ויחד עם זאת השאלה היא אחרת, האם אני באמת מוכן/ה בעבור כל אותם תרוצים (שקרים קטנים) להרוג את עצמי ולהביא על עצמי את כל הזבל שכרוך בעישון. זוהי שאלה שמזמינה לשינוי, לתהליך פנימי. בכל מקרה אני גם יכולה להבטיח לכם, (בטוחה שאתם גם יודעים את זה) שגם אחרי שמפסיקים אפשר לברוח, להשתכר, ולהיות מגניבים
 
האמת שאפשר פעם ב...

מאז שהפסקתי לעשן לפני 5 שנים יצא לי לעשן פה ושם כמה פעמים, ותמיד זה היה ליום אחד ולא המשכתי אחר כך, אבל העניין הוא שבשנים האחרונות, כשבאמת באמת כבר הוצאתי את הסיגריות מכל מערך המחשבות שלי (לא יודעת איך עשיתי את זה, אבל זה קרה איכשהו) גם אם תשלמי לי אני לא אעשן סיגריה אחת אפילו, למרות שברור לי שזה לא יגרום לי לחזור לזה, פשוט נראה לי נורא שוב להרוס את הגרון ולהכניס את כל הרעל הזה לגוף, ועוד רק בשביל סיגריה אחת... בעעע
 
למעלה