אני רוצה לספר לכם על היום שלי

SHIRITA13

New member
אני רוצה לספר לכם על היום שלי../images/Emo7.gif

דוקא התחיל בסדר. הלכתי עם בעלי לפסיכיאטרית חדשה שנתנה תקוה. אמרה שננסה שינוי תרופתי שוב, עד שנמצא את התרופה או הקוקטיל תרופות שיעזרו לילדה להיות רגועה ומרוכזת כדי שתוכל ללמוד משהו. אמרה שקיימות עוד תרופות חוץ ממה שניסינו עד עכשיו. אבל בצהריים.... הילדה הגיעה עם דיווח מהגן שהיתה נסערת.אחרי כשעה סבירה חטפה קריזה רצינית שעברה רק עם כדור הרגעה. חוץ מהצרחות האיומות שלה, והפגיעות בעצמה, היא זרקה בכוח דברים. כשהיינו במטבח, התכופפתי להרים את הגלידה שזרקה, ואז היא הטיחה בי, בעוצמה רבה, סיר עם מים שהיה על השיש. למעשה היא זרקה אותו בעוצמה רבה ישר על הראש לי. הכאב היה עצום,והרגשת חוסר האונים והיאוש גם כן והתחלתי לצעוק ולבכות לא הצלחתי להירגע המון זמן. עד עכשיו, שלוש שעות אחרי המכה כואב לי הראש המכה שקיבלתי היתה מאד חזקה וכואבת הכוח שלה בהתפרצויות האלה הוא כוח לא נורמלי (תרתי משמע) וברגעים כאלה אני שואלת את עצמי מה יהיה? האם יגיע היום בו נצטרך להוציא אותה מהבית? קשה לי להפסיק לבכות אני נורא עצבנית נראה לי שגם אני אקח איזשהו כדור הרגעה כדי להמשיך את היום
 
אוי...

נצבט לי הלב. עלייך, עליה, עליכם... אין לי מושג לגבי טיפול בילדים כל כך קטנים, אני מתארת לעצמי שבגן שלה יודעים על זה הכי טוב. ולגבי האם יגיע היום להוציא אותה מהבית? אני לא יודעת מה להגיד. האם יש איזה מהלך מחלה צפוי שאמרו לך עליו? יש סיכוי שבעתיד זה ישתפר? זה בעיה של חוסר יכולת להגיע לאיזון תרופתי וברגע שבאיזון יושג תוכלו להתחיל לחיות (כמובן עם עליות ומורדות?) ובכל אופן, לגבי הוצאה מהבית, גם בגילאים הרבה יותר מאוחרים הורים מאוד מתקשים להוציא את הילדים להוסטלים (ואני מדברת על גילאי 30, 40 וגם יותר מזה) יש איזו תפיסה שהבית זה המקום הכי טוב וזה נכון. כל עוד הבית יכול לספק את הצרכים של מה שהאדם צריך. ובמקרה של נפגעי נפש, לפעמים מגיע השלב שהבית כבר לא יכול. גם רגשית, אבל גם בכלל, מהבחינה של מהלך החיים התקין שבו הילד עוזב את הבית, מקים משפחה או שלא, אבל בכל אופן נהיה עצמאי, עובד, יוצא לבלות. והדברים הללו קורים. בדרך כלל בהוסטלים ,ולא בבית. והוסטל זה לא סוף הדרך, יש גם מסגרות מוגנות יותר עצמאיות למי שמתאים לזה. אז אולי עוד קצת מוקדם להתכונן לזה, אבל מה שהתכוונתי לומר זה שהמחשבות שיש לך בראש על הוצאה מהבית הם נורא טבעיות, ונורא דואגות לילדה.
 

SHIRITA13

New member
הפסיכיאטרית החדשה

דווקא נתנה לנו היום סיכוי שהמצב ישתפר. היא אומרת שבילדים כ"כ קטנים אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. כמובן שצריך להגיע לאיזשהו איזון תרופתי, והענין הוא שלמחלה יש מהלכים משלה, כך שאותה תרופה באותו מינון שהיתה טובה עד לא מזמן, כנראה כבר לא עושה את העבודה כ"כ טוב. היום ממשיך להיות קשה. עצבים נוראים. כוחות של סופרמן יש לקטנה הזו, כאשר היא עצבנית. עכשיו בעלי שם לה קלטת של שירים, מה שקצת מרגיע אותה. וגם מנסה לארגן קצת את הבית, שאיבד צורה. אני מנסה להסיח את דעתי באינטרנט ולקבל כמה מילות עידוד. עוד מעט אתן לה את התרופה של הערב, מקוה שיעבור היום בשלום.
 

SHIRITA13

New member
ועוד משהו

כשהבת שלי משתגעת (בעלי לא מרשה לי להשתמש בביטוי זה), אני ובעלי גם כן מאבדים את הצפון.כל אחד מצפה מהשני שיעשה משהו ומהר מאד אנחנו מתחילים לצרוח האחד על השני מרוב תסכול וחוסר אונים. אני יודעת שזה נורא. בד"כ אני נמצאת איתה לבד כך שאין לי ממי לצפות לעזרה. אבל בסוף השבוע אני רוצה קצת לנוח וכך גם הוא, ואנחנו מנסים להטיל אחד על השניה את הטיפול בילדה. כל אחד מאשים את השני שהוא לא עוזר לה כשלמעשה אי אפשר לעזור לה. כשאנחנו נרגעים אנחנו מבינים את המצוקה שלנו ולא ממשיכים לריב. האמת היא שאני לא יודעת איך אנחנו מחזיקים מעמד בימים שהם גיהינום, אולי אנחנו באמת אנשים מיוחדים כמו שאומרים לנו.....
 
היי שיריתה

מקווה שהמצב אצלך ישתפר. בקשר אליך ואל בעלך, אולי תלכו גם אתם לטיפול? במקומות שהכרתי בדר"כ היו קבוצות הורים אחת לשבועיים או דברים כאלה, וטיפול גם כן. זה קשה להתמודד לבד. מחזקת את ידך
. *בקשר להוסטלים. בביה"ח הפסיכיאטרי שראיתי, ילדים קטנים תמיד היו ממש בוכים להכנס לשם. לא רצו לעזוב את ההורים שלהם.
 

smile2life

New member
נשמע כמו עצה טובה

אני פגוע ראש (TBI) כבר שמונה שנים ובחמש-שש שנים האחרונות אני מטופל בטיפול משפחתי (אין לי בת זוג אבל עם המשפחה הקרובה: אמא, בעלה, אחים קטנים) בטיפול משפחתי אצל הפסיכולוג והפסיכיאטר.
 

ל ו ל י ת

New member
הי שיריתה

כבר כמה ימים אני קוראת שוב ושוב את ההודעה הזו. מנסה לחוש בדמיוני איך זה מרגיש כשפוגע סיר מלא מיים - בראש. ולא יכולה להמשיך הלאה. מתקשה למצא את המילים גם כעת. רוצה לומר לך "קחי חיבוק" ומרגישה איך שהוא שאולי חיבוק יתגמד לאור מה שעובר עליך. אולי את זקוקה ליותר מזה. רק שאני כרגע לא יודעת מה לומר. כרגיל מצאתי מפלט בשאלותיי. פסיכאטרית חדשה-מה קרה לרופא/ה הקודמ/ת? שינוי תרופתי-היתה איזו עלייה לטובה עד האירוע עם הסיר או שאני טועה? מקרים דומים? יש בגן שהיא נמצאת בו? או בכלל? הרופאים מכירים משהו דומה? כל כך קשה לי להיות במקום חסר אונים אבל אני מניחה שלך קשה פי אלף. אז אני כאן וגם האחרים- שלך
 

SHIRITA13

New member
הי לולית - עכשיו כבר יותר טוב

באמת חיכיתי לתגובה ממך. אפילו שאין מה לומר, אני יודעת. הטירוף משתולל ואנחנו חסרי אונים. אבל לשפוך את הלב זה עוזר, אני מקטרת ומקטרת ומוציאה את הלכלוך החוצה מה שאני לא עושה בחיי היומיום עם אנשים שמכירים אותי. לא נעים לי לקטר על הבת שלי איזו מין אמא אני. אבל כאן,בחסות האנונימיות אני מרשה לעצמי לספר הכל. בשבת הילדה היתה הרבה יותר רגועה ועכשיו, כשהיא חוזרת לגן , ואחה"צ אני מעסיקה בייביסיטר לכמה שעות הרבה יותר קל לי. אתמול הייתי מאד מדוכאת אבל היום אני מרגישה הרבה יותר טוב. בעלי לקח היום יום חופש בלתי צפוי (קשה לו מאד לתפקד בעבודה) ואני מניחה שהוא יעזור לי עם הילדים והיום הזה יעבור ביתר קלות. בקשר לשאלות שלך: הלכתי לפסיכיאטרית מקופ"ח כי הילדה עומדת לעזוב את מסגרת בי"ח, ובמסגרת בי"ס אין מעקב פסיכיאטרי (אפילו שזה הכרחי-איזה אבסורד) אז העדפתי להתחיל עם מישהי חדשה כבר עכשיו ולא לחכות לרגע האחרון שהיא מסיימת את הגן שזה עוד חודש. בקשר לתרופה, יש עלייה גדולה לטובה אבל ישנם פה ושם קריזות. והרופאים כן מכירים משהו דומה, חולים קשים, בד"כ מאושפזים. אין הרבה ילדים במצב כזה קשה, זה בטוח. ויש ילדים שפשוט אי אפשר להחזיק אותם יותר בבית, ואז הם נמצאים בבי"ח בנס ציונה. המקרה עם הסיר עורר בי מחשבות ופחדים איומים מה היה קורה אם סיר כזה היה פוגע בראש של הילד בן הארבע?????????????????? אני מחוייבת להגן גם עליו!!!!!!!!!!!!!1 (דרך אגב, המכה עדיין כואבת). בקיצור, קשה אני שורדת מיום ליום, ומקוה לטוב, אני לא טיפוס אופטימי מטבעי, אבל אני מרגישה שאין לי ברירה , ושאני חייבת לגייס את כל האופטימיות שבעולם וכן, אני גם נעזרת בכדורים נגד דיכאון. אין לי ברירה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 להתראות תכתבי לי שאני אדע שאת איתי אני נאחזת בתמיכה כמו אדם טובע..........
 

ל ו ל י ת

New member
כאן - איתך

אני כאן קראתי את התגובה שלך, ואני כאן איתך. אגב הלכתי כעת לבקר בחוות בראשית. כבר אפתח שרשור חדש בקשר לזה.
 
למעלה