אני רוצה לבכות.

[אניסמיילי]

אני רוצה לבכות.

בחיים לא קרה לי דבר כזה....
אתמול היה יום לא ממש טוב מבחינת האוכל... לא ממש אכלתי...
היום היה עוד יותר גרוע...
אבל איפשהו בשעה 8 בערב החלטתי שזה ממש פאתטי והתחלתי לאכול. הכפלתי את הכמות שצרכתי היום והרגשתי די טוב.
יותר מאוחר אכלתי עוד. ושילשתי את הכמות שאכלתי היום.
אוקי, בסדר. קצת יסורי מצפון, קצת אי נוחות בבטן. אבל לא נורא, שכנעתי את עצמי שאני זקוקה לזה.
אבל עכשיו, ממש לפני חמש דקות....
אני... לא יודעת מה קרה...
אכלתי פתאום כלכך הרבה. לא בולמוס... אבל אכלתי בצורה מגעילה. בלי רצון לעצור. אכלתי וזה היה כלכך מתוק והמשכתי לאכול וידעתי שזה מיותר. אבל לא עצרתי. ואכלתי עוד.
ועכשיו יש לי כלכך בחילה. אני כלכך נגעלת מעצמי.
אני כלכך לא רוצה לעשות שום דבר עם האוכל שנמצא אצלי עכשיו בבטן. אני לא רוצה להוציא אותו החוצה בצורות נוראיות כאלה ואחרות.
אבל יש קול מרושע בראש שלי שאומר לי לנסות...
מה יש לי להפסיד?
אני לא רוצה להפסיד את התמימות הזו.
מעולם לא הקאתי ואני גאה בזה.
אני לא רוצה להיכנס למעגל האימה הזה. מספיק רע לי כבר עכשיו.
אז מה אם אכלתי.
אז אכלתי.
נו, ו...?
אעההה אני לא יכולה!!!!!!
שמישו יעזור לי! שמישהו יתפוס אותי ויעצור אותי!!!!
למה דחיתי את האישפוז? טיפשה! פחדנית!
אני אתקשר אליהם ואומר להם שאני אכנס לשם. עוד שבוע אני אבוא.
אני אעלה במשקל בצורה מבוקרת, בריאה. לא בתור זלילה של עוגיות מסריחות ואוזני המן בחצות הלילה!
בלי שתהיה לי אפשרות להילחם עם עצמי אם להקיא או לא.
הלב שלי דופק עכשיו כלכך חזק. נראה לי שזה בגלל הסוכר.
כבר חודש שיש לי סחרחורות, אז הנה, אכלתי, למה הן לא נעלמות?
אני רק רוצה לנקות את עצמי עכשיו.

 

[פנס כחול]

הי

הגוף שלך במצוקה,
וכנראה לכן הוא פועל בצורה לא מאוזנת.
כמו שאת מבינה נכון, בחירה בדרך לא טבעית לרוקן את מה שאכלת לא באמת תפתור את המצוקה, אלא תוסיף למצוקה.
מציעה לך לנשום עמוק, למצוא פעילות קלה ונעימה שתאפשר לך להרגע וללכת לישון.
מחר יום חדש, עם סיכויים חדשים לקבל עזרה ולשמור על עצמך.
לילה טוב ככל האפשר...

 

[אניסמיילי]

תודה רבה לך,

(קצת טריגרי)

הצלחתי איכשהו לרסן את עצמי.
זה קו אדום שהבטחתי לעצמי שלא אחצה לעולם! אני לא אקיא! אני לא אקח משלשלים למניהם! אני אשמור על הכבוד הקטן, על ההישג הקטן והעלוב הזה שלי.
ועברתי את הסרט הזה כלכך הרבה פעמים של עוד-שבריר-שנייה-אני-מקיאה, ותמיד תפסתי את עצמי בזמן. אני לא אשבר עכשיו!
אוהח. אני כלכך מתוסכלת.
אני עדיין מרגישה את הבטן שלי מתהפכת בגלל מה שיש בתוכה. אפילו רק מהמחשבה על מה שיש בתוכה.
כבר הרבה זמן שלא אכלתי כמות כזו של קלוריות ביום שלם! מאז סוכות!
והדבר הכי נוראי- זה אפילו לא מתקרב לכמות הקלוריות שאני אמורה לאכול על פי התפריט שהדיאטנית נתנה לי!
איך אני אשרוד שם באשפוז עם תפריט בגודל כזה??

אבל בעצם זה לא פייר- כי אכלתי את כל זה בזמן קצר יחסית, והמאכלים נבחרו שלא מתוך שיקול דעת כי דחקתי את עצמי לקצה. אז ברור שאני ארגיש רגשות אשם ושתכאב לי הבטן. מטופשת שכמותי!

אבל זה לא בדיוק מה שקרה שם כשאכלתי את זה...
זה לא היה לגמרי מחוסר שליטה. הייתה שם מלחמה בין הקול הבריא לחולה... והקול ה"בריא" ממש עף על עצמו... הוא אמר שזה בסדר ושמותר לי, ושלא אכלתי מספיק היום ושזה טוב לי.
אבל הוא שיקר. הוא שיקר.
שקרן!!
לא הייתי רעבה! וה"אוכל" שאכלתי גם ככה לא היה מזין אותי!
הוא ניסה לגרום לי לרגשות אשם. לאכול סתם ואז להקיא.
חתיכת שטן.
אבל לא נפלתי בפח שלו.
*ניצחון קטן 3: *

 

[פנס כחול]

מעריכה את הניצחון.

כל ניצחון הוא גדול. כל הדרך היא צעדים קטנטנים - עצומים כאלו.
והנצחון הגדול הוא לעצור ולשים לב. ולהגיד אני מצליחה. לא אפול.
(שימי לב שעל פי התקנון אין להזכיר שמות של מאכלים כמו בהודעה הראשית שלך)
מעריכה ומחזקת.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[אניסמיילי]

תודה רבה לך,

(קצת טריגרי)

הצלחתי איכשהו לרסן את עצמי.
זה קו אדום שהבטחתי לעצמי שלא אחצה לעולם! אני לא אקיא! אני לא אקח משלשלים למניהם! אני אשמור על הכבוד הקטן, על ההישג הקטן והעלוב הזה שלי.
ועברתי את הסרט הזה כלכך הרבה פעמים של עוד-שבריר-שנייה-אני-מקיאה, ותמיד תפסתי את עצמי בזמן. אני לא אשבר עכשיו!
אוהח. אני כלכך מתוסכלת.
אני עדיין מרגישה את הבטן שלי מתהפכת בגלל מה שיש בתוכה. אפילו רק מהמחשבה על מה שיש בתוכה.
כבר הרבה זמן שלא אכלתי כמות כזו של קלוריות ביום שלם! מאז סוכות!
והדבר הכי נוראי- זה אפילו לא מתקרב לכמות הקלוריות שאני אמורה לאכול על פי התפריט שהדיאטנית נתנה לי!
איך אני אשרוד שם באשפוז עם תפריט בגודל כזה??

אבל בעצם זה לא פייר- כי אכלתי את כל זה בזמן קצר יחסית, והמאכלים נבחרו שלא מתוך שיקול דעת כי דחקתי את עצמי לקצה. אז ברור שאני ארגיש רגשות אשם ושתכאב לי הבטן. מטופשת שכמותי!

אבל זה לא בדיוק מה שקרה שם כשאכלתי את זה...
זה לא היה לגמרי מחוסר שליטה. הייתה שם מלחמה בין הקול הבריא לחולה... והקול ה"בריא" ממש עף על עצמו... הוא אמר שזה בסדר ושמותר לי, ושלא אכלתי מספיק היום ושזה טוב לי.
אבל הוא שיקר. הוא שיקר.
שקרן!!
לא הייתי רעבה! וה"אוכל" שאכלתי גם ככה לא היה מזין אותי!
הוא ניסה לגרום לי לרגשות אשם. לאכול סתם ואז להקיא.
חתיכת שטן.
אבל לא נפלתי בפח שלו.
*ניצחון קטן 3: *

 

[מ140672]

אניסמיילי שלום לך

בתור בולמית המון שנים,אני מקשיבה לך ומכירה כל מה שתיארת..מה שאני לא מכירה,זו השליטה בהקאה שאת מתארת..ועל כך=שאפו ענקי! את שיקפת את המחלה במדוייק.מצד אחד איבדת שליטה וזללת ללא הכר,ומנגד,שלטת באוכל שנכנס והתעקשת לא להקיאו שזה מעיד על כוחות עצומים. ציינת את אופציית האישפוז..אני חושבת שהמחשבה שלך יפה ונבונה, שנכון יהיה להתאשפז ולטפל בזה בהדרגה,עם תמיכה נפשית וחיזוק פיזי ונפשי בו זמנית.אני לצערי לא עשיתי זאת ומקיאה מגיל 18 (תיכף בת 43) תקופות יותר תקופות פחות,תלוי מה קורה בחיי... כל הכבוד לך שהצבת קו אדם.ואני מאחלת לך שהקו האדום יתעבה,ותציבי אותו בעודש מקומות הקשורים באוכל (שזה בעצם רק סימפטום..,) בהצלחה רבה ותתגאי בעצמך,אבל המשיכי לכיוון ריפוי..

 

[levshavur]

אכן...הישג משמעותי...

סמיילי שלום,
אני שמחה שאת מנסה להקשיב יותר לקול הבריא שבתוכך.
אני שמחה שיכולת גם לעצור את עצמך בזמן ולא להתחיל להקיא.
מצטערת שלא יכולתי להגיב לך קודם כי אני עוברת ימים סוערים מאוד (לטוב ולרע)
ואם יש לך אפשרות תראי אם עדיין את יכולה לקבל את מועד האשפוז שרצו לתת לך...
לבשה.

 

[CBT Israel]

שלום לך

היי לך,
ישנן דרכים נוספות שאת יכולה לטפל בבעיה למעט אשפוז.
אני ממליצה לך לבדוק על טיפול CBT, טיפול קוגנטיבי התנהגותי. הטיפול מבוסס על הרעיון של ליצור שינוי אצל המטופל, שינוי תפיסת המציאות לצד
צורך בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות ולמעשה ליצור שינוי בדפוסי החשיבה במקביל לשינוי דרך הפעולה.
בהצלחה,
צוות מכון CBT

 

[מ140672]

cbt שלום

עושה רושם שאתם פה למטרת שיווק ונראה לי שלא לזה התכוון המשורר.זה משאיר תחושה לא נעימה

 

[levshavur]

מ טוב שהגבת להם!!!...

מ שלום,
כבר המון פעמים מחקתי תגובות של CBT . כן, הם מנסים לפרסם את עצמם...כבר מספר פעמים כשתבתי להם שיפסיקו לכתוב פה...

אני חושבת שאדווח על זה להנהלת 'תפוז'...אני בטוחה שיש דרך לחסום אותם, אני רק לא בטוחה איך עושים את זה... זה ממש מעצבן...
לבשה.

 

[אלומת האור]

את המנהלת. את יכולה לחסום אותם.

 

[TinaBa]

אני אענה גם פה-

להציע את הטיפול שלכם לבחורה שהומלץ לה ע"י צוות מומחה להפרעות אכילה להתאשפז ממש מעיד על כך שמה שחשוב לכם הוא הכיס שלכם ולא טובתה של אניסמיילי.
לכו מפה!
אתם רק עושים לעצמכם שם רע!

 

[אלומת האור]

המפגרים האלה

שאין לי מושג למה לבשה מרשה להם לעבור את הניטור, הגיבו לי פעם שנראה שאני סובלת מדיכאון (כתבתי בפורום דיכאון, הלוווו) ושמודעות היא הצעד הראשון לפתרון הבעיה, וכדאי לי ללכת לטיפול

 

[מ140672]

לצערי,לא חסרים שרלטנים,

שמחפשית נקודות חולשה כדי לשווק עצמם! אז מה שבטוח שדבר אחד למדו פה..לכולנו יש הפרעות אכילה,אבל כולנו לא אהבלים ויודעים לזהות שטיקים שיווקיים! טמבלים!