אני קצת מיואשת
אתמול נגמרו לי ימי המחלה אחרי הניתוח להוצאת ההריון החוצרחמי. למרות שמרבית הרופאים אמרו לי שעליי לעשות הפסקה כמה חודשים, ביחידה אמר לי הרופא להתקשר כשיגמרו לי ימי המחלה. היום התקשרתי ואמרו לי שאין מה לעשות, רק לחכות. עכשיו אני חושבת שאולי סתם לחצתי על הרופא ההוא שאני רוצה למהר ולחזור לטיפולים, ובגלל זה הוא נתן לי תקוות שווא. אני יודעת מה תגידו לי - תני לגוף שלך מנוחה, זה לטובה, ככה צריך וכו' אבל אני מרגישה שבזבזתי כבר כל כך הרבה זמן. אני בכלל מרגישה מבוזבזת. מאז שיחת הטלפון ההיא, דמעות חונקות את גרוני. אפילו אחרי הניתוח ואחרי שאמרו לי שכרתו לי את החצוצרה לא הרגשתי כל כך נורא. משהו התרוקן לי מבפנים. גם בקריירה שלי אני שוב תקועה, פשוט כי אין לי אנרגיות להתקדם הלאה. אחרי חופשת המחלה הארוכה, קשה לי להשתלט שוב על מקומי. לפני כן עבדתי מכורח האנרציה. עכשיו הכל עצר. אני ממש חסרת אונים. יצא לי נורא דכאוני
, אני מתנצלת, אבל זה כבר שעות חונק אותי, אפילו עוד לא דיברתי עם בעלי מרוב שאין לי מילים.
אתמול נגמרו לי ימי המחלה אחרי הניתוח להוצאת ההריון החוצרחמי. למרות שמרבית הרופאים אמרו לי שעליי לעשות הפסקה כמה חודשים, ביחידה אמר לי הרופא להתקשר כשיגמרו לי ימי המחלה. היום התקשרתי ואמרו לי שאין מה לעשות, רק לחכות. עכשיו אני חושבת שאולי סתם לחצתי על הרופא ההוא שאני רוצה למהר ולחזור לטיפולים, ובגלל זה הוא נתן לי תקוות שווא. אני יודעת מה תגידו לי - תני לגוף שלך מנוחה, זה לטובה, ככה צריך וכו' אבל אני מרגישה שבזבזתי כבר כל כך הרבה זמן. אני בכלל מרגישה מבוזבזת. מאז שיחת הטלפון ההיא, דמעות חונקות את גרוני. אפילו אחרי הניתוח ואחרי שאמרו לי שכרתו לי את החצוצרה לא הרגשתי כל כך נורא. משהו התרוקן לי מבפנים. גם בקריירה שלי אני שוב תקועה, פשוט כי אין לי אנרגיות להתקדם הלאה. אחרי חופשת המחלה הארוכה, קשה לי להשתלט שוב על מקומי. לפני כן עבדתי מכורח האנרציה. עכשיו הכל עצר. אני ממש חסרת אונים. יצא לי נורא דכאוני