אני צריכה

[the Girl of Love]

אני צריכה ../images/Emo24.gif

בסך הכל

.

 

[noosh]

אני בכיף אשרשר לכאן חיבוקים

וירטואליים, אבל זה ירגיש לי די חלול. אם בא לך לשתף קצת, אולי זה יקל עלייך בדרך אחרת.

 

[the Girl of Love]

../images/Emo51.gif

להקל עליי?, מרוב שאני מדחיקה- כשאני מספרת אני מצטערת על זה. אתמול חברה שלי הבינה שאני במצב ממש רע ורוצה .... [נוותר על ההמשך של המשפט] והתקשרה אליי ולא עזבה אותי עד שסיפרתי לה הכל.

ואז סיכמנו משהו, היא אמרה לי "תזכרי בתקופות הטובות", אז אמרתי לה "זאת הבעיה, להזכר= הן היו" ואז היא אמרה:"יופי, וגם התקופות הרעות האלו יעברו". ואז חשבתי על כמה צדק יש במה שהיא אמרה לי וזה המשפט שקצת גרם לי לשינוי קטן. ממש קצת מכל מה שעובר: געגועים לסבא ז"ל, געגועים לאחי, אחרי שנה וחצי שלא ראיתי ולא התגעגעתי נזכרתי להתגעגע..[הוא גר בח"ול], אמא תעבור בקרוב ניתוח, ספתא לא מרגישה הכי טוב בחודשים האחרונים וזה מתחיל להלחיץ אותי כי אני רואה שזה לא עובר, -כל- מה שציפיתי ורציתי היה הפוך, פשוט הכל. חלום שרציתי שיתגשם הלך לעזאזל, כל האמונות הלכו לעזאזל, אני איבדתי את עצמי [אבל זה כבר קרה לפני בערך חודש], אין לי ממש כוחות, אני צריכה לאסוף אותם... כל האנשים שהאמנתי שיהיו לצדי בזמנים הקשים- כמו שאני הייתי ועזרתי להם- אפחד לא היה שם. ואני חושבת שכתבתי מספיק...

 

[noosh]

טוב, רגע

התחלת בדברים ספציפיים, ופתאום זה עבר לא "כל מה שציפיתי", "כל האמונות", בכלליות - "כל". אז נתחיל בספציפיים: געגועים. געגועים הם דבר נוראי, מי כמוני יודע. במיוחד כשזה למישהו שנפטר. וזה גם חוסר אונים שכזה, כי אי אפשר באמת לדבר איתו שוב, או לראות אותו שוב, אפשר רק להזכר. ונכון, זה קשה. אבל בחיים שלנו אנחנו צריכים גם להתמודד עם מוות. ולדעת שיש תקופה של געגועים, ויש תקופה של להמשיך הלאה. של זכרונות. זה תוקף אותנו מדי פעם, זה נכון, אבל אסור לנו לשקוע בזה. אנחנו צריכים לדעת להמשיך הלאה יחד עם זה, ולהשתמש בזכרונות כשצריך. שלא כך עם אח שלך. אח שלך גר בחו"ל, ואת לא רואה אותו. גם אח שלי, לפני כמה שנים, נסע לו לטיול לדרום אמריקה, כמו כל ישראלי טוב, ללא תאריך חזרה ידוע. והוא טייל וטייל, והופס! הנה כפר בוליביאני שכוח-אל, בואו נשתקע!! אז אח שלי גר חמישה חודשים בכפר בוליביאני שכוח-אל, ללא טלפון או אינטנרנט, מרחק 12 שעות נסיעה מהעיר הקרובה שכן יש בה טלפון או אינטרנט, ובקיצור - בלי לדבר איתנו יותר מדי. אני הייתי אז בכיתה ט', או י' (או שניהם, כי הטיול שלו ארך שנה וחצי), וכמובן שהתגעגעתי. ביני ובין אח שלי יש קשר מאוד מיוחד ומאוד הדוק, והנה הוא, האח הגדול שלי, זה שתמיד היה שם, שתמיד סמכתי עליו שיבוא לכל ההופעות שלי ויהיה בכל שלבים בחיים שלי, פתאום הוא לא כאן. ואני מסיימת חטיבה, ואינ עולה לתיכון, ועוברת דברים משמעותיים בחיים שלי, והקשר היחיד שלי אליו הוא טלפון פעם בחודש. אז נכון שהוא נסע רק לשנה וחצי (למרות שהוא נסע אח"כ שוב, והוא גם בטח ייסע עוד, ויש גם סיכוי שהוא יגור בחו"ל), אבל התגעגעתי. עם אח שלך, אני משערת, את יכולה לדבר. יש לי הרגשה שהוא לא גר במקום ללא אמצעי תקשורת, ושטלפון או אינטרנט יש לו. אז נכון שזה לא לראות אותו, ונכון שזה לא להיות מסוגלת לגשת אליו או לנסוע אליו בכל פעם שאת צריכה אותו, ונכון שלפעמים גם רחוק מהעין - רחוק מהלב, אבל על תקשורת אפשר לשמור. קשרים הם דבר שדורש תחזוק וטיפול תמידי - אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שאם אתם קשורים בקשר דם, או אפילו סתם עם חברים טובים, הקשר יישמרר מעצמו. קשר דורש אנרגיות ורצון משותף של שני הצדדים, ולכן הוא גם דורש זמן ומחשבה. למה את לא יכולה להרים לו טלפון? כי הוא בעבודה? כי הוא עסוק? אני בטוחה שיש לו חצי שעה פנויה במהלך היום. הפרשי שעות? תמיד יש שעות חופפות. ואיך זה ששנה וחצי לא התגעגעת ופתאום את כן? מה גורם לך פתאום להרגיש בריקנות הזאת? משהו ספציפי? סתם נזכרת בו? בעיות בריאותיות של בני המשפחה זה גם משהו שלא קל להתמודד איתו. לרוב גם בני המשפחה החולים נכנסים למצב לחוץ ומשפיעים על שאר הבית. למה אמא עוברת ניתוח (או שאת לא רוצה לפרט), והאם זה ניתוח מסובך? מה ההשלכות שלו - היא תצטרך להשאר מרותקת למיטה הרבה זמן? אני משערת שעצם העובדה שהיא לא במצב בריאותי טוב כבר משפיעה על כמות העזרה שאת צריכה להשקיע בבית ועל היחסים בין המשפחה. אבל דבר ראשון - תמיד אפשר לשבת ולדבר ולהגיע לפשרות והחלטות, ודבר שני - אל תתביישי להגיד שקשה לך או משהו. אני משערת שבין בני המשפחה יש רמה של פתיחות מסויימת, ושאת יכולה לבוא ולדבר איתם. באמת שלדבר, עד כמה שזה לא נראה כמו משהו שפותר בעיות, זה לפחות מקל. תדברי עם אבא / אמא / אחים, תגידי מה מפריע לך. תתפלאי, אולי גם להם מפריע בדיוק אותו הדבר? אולי אתם יכולים לעזור אחד לשני? גם הסבתות שלי לא במצב הכי טוב עכשיו, ואני משערת שאין הרבה שאנחנו יכולות לעשות מלבלות איתן כמה שיותר ולנצל איתן את הזמן. חוצמזה, שדברים תמיד יכולים להשתפר. לפני שנה סבתא שלי קיבלה אירוע מוחי, והייתה משותקת בכל צד שמאל של הגוף. אינ זוכרת איך אמא שלי הייתה עצובה, והייתה אומרת שזהו - יותר לא יהיו עוגות של סבתא כל יום שישי, וצריך מעלית לבית שלה, ומה נעשה. ועובדה שהיא יצאה מזה. זה היה נראה חסר סיכוי לחלוטין - אבל עכשיו היא הולכת ומדברת ואופה מלא עוגות. ונכון שהיא צריכה להעזר במקל ונכון שיש לה פיליפינית, אבל מי היה מאמין, לפני שנה, שהיא תעלה במדרגות לבית שלנו, או לבית שלה? אז להאמין תמיד עוזר, וגם להקדיש לה זמן ותשומת לב. תכל'ס, זה מה שהיא הכי צריכה עכשיו. ועכשיו הגענו לחלקים הכלליים שלך - כל מה שציפית היה הפוך, כל החלומות לא התגשמו, כל האמונות הלכו לעזאזל, איבדת את עצמך... למה ציפית? דברים שתלויים בך, או דברים שתלויים באנשים אחרים ללא קשר אלייך? והחלום שלך, הוא היה באמת בר הגשמה? חלומות, מעצם היותם חלומות, לא תמיד מתגשמים. זה נורא נחמד כשהם כן, אבל קחי בחשבון שהם חלומות. והאמונות שלך, למה הן הלכו לעזאזל? במה האמנת שאת לא יכולה להאמין בו עוד? אמונות באנשים, ביכולות שלך, במה? ואין קרה שאיבדת את עצמך? מה היית צריכה לעשות כדי שלא תמצאי את עצמך יותר? מה זה בכלל "לאבד את עצמך" בשבילך? אני יודעת שזו ממש חקירה משטרתית ושכתבתי כאן המון, אבל את הכוחות שחסרים לך אפשר לאסוף. זה פשוט דורש ממך מוטיבציה, והם כבר יגיעו. באמת שזה אפשרי. כוחות זה משהו שיש בנו כל הזמן, אנחנו פשוט צריכים להסתכל מעבר לדברים הרעים שאנחנו חושבים שקורים לנו, ולפרק את הכל לדברים קטנטנים, ולדעת להגדיר מה חסר לנו, או מה יש לנו, או מה אנחנו רוצים לשנות. אבל לדעת להגדיר, לא לזרוק דברים כלליים לחלל האויר ולחשוב שזה יפתור או לא יפתור את הכל. אנחנו צריכים לדעת לקחת את הדברים שבשליטתנו, ולשנות אותם כמו שאנחנו רוצים. אבל גם להכיר בזה שדברים שלא בשליטתנו אנחנו לא יכולים לשנות, ולכן אין ממש טעם לכעוס עליהם, רק לנסות להסתגל. והכי חשוב, זה דורש סבלנות וכוח, וזה לא משהו חד-פעמי, זה משהו שעושים כל יום, בשוטף. זהו, אני אפסיק לטחון לך בשכל את כל השטויות שלי. בהצלחה

 

[the Girl of Love]

בכלל לא דיברת שטויות..

כל כך תודה לך על התגובה. בהתחלה ראיתי אותה והייתי המומה מההלם, הייתי בטוחה שיקח לי לפחות עשר דקות לקרוא אותה, בסוף נראה לי שקראתי אותה בכ2 דקות...

את צודקת המון. *כתבתי לך תגובה ארוכה, והחלטתי לא לשלוח אותה פה.. אני אשלח לך במסר.*

 

[the Girl of Love]

**מהאורך** ../images/Emo122.gif