אני צריכה עזרה

[א נ י2]

אני צריכה עזרה

אני בת 15, ויש לי בעיה גדולה. מי שיוכל לייעץ לי, שיבורך. ההורים שלי נשואים ביחד כבר 22 שנים בערך, 22 שנים של סבל. אבא שלי הוא בנאדם לא יציב, אני לא יודעת איך לקרוא לזה- תקופה הוא שמח ופתאום הוא נהיה רע וצועק כל הזמן. אתם בטח חושבים שאלו סתם קפריזות של ילדה מתבגרת אבל אלו לא. הוא ככה גם לאמא שלי. אמא שלי כבר שונאת אותו. היא לא מתגרשת ממנו בגלל שהוא מאיים עליה כל פעם שהיא מעלה את הנושא. הוא אומר שהוא יפוצץ או ישרוף את הבית ולא אכפת לו מי ימות ועוד "פנינים" כאלה. אתמול הם רבו ריב קטן (הוא מתעצבן מכל דבר עכשיו, שהוא בתקופה הרעה שלו) והוא אמר שהוא יתקע לה כדור בראש. עכשיו תבינו, אבא שלי לא אדם אלים, הוא דווקא אדם טוב מאוד, אבל כשהוא נכנס לתקופות הרעות האלה שלו...הוא משתנה. זה נמשך כל חיי הנישואין שלהם, עוד לפני שנולדתי. אני לא יודעת מה לעשות, וגם אמא שלי לא. לפעמים אני חושבת שאין פתרון ואני נשברת, כי אני לא רוצה שאמא שלי תמשיך לחיות ככה. עליי לא אכפת, עוד 3 שנים צבא. אבל אמא... אז החלטתי לבקש מכם עזרה. אני לא יודעת לאן עוד לפנות. בבקשה תעזרו לי.

 

[seeyou]

את לא רוצה שאמא תמשיך לחיות ככה?

חמודה בדרך כלל אסור לילדים להתערב בין ההוריים-ולא חשוב בגילם! אבל,לצורך העיניין: את כותבת "זה נמשך כל חיי הנישואין שלהם, עוד לפני שנולדתי." אמא שלך "הסכימה" למצב הזה 22 שנה?! האם הוא נגש לרופא לבדוק סיבת "התקופות הרעות האלה "?? ייתכן שהוא בבעיה רצינית ורק אנשים בעלי ידע+יכולת יוכלו לעזור,לו,לך,לאמא שלך...

 

[ענת זו אני]

מתוקה

אני בטוחה שהמצב קשה לך מאוד את אומרת עצמי לא אכפת לי רק על אמא את כל כך בוגרת ואם זה לא יכולה באמת לעזור אלה אם כן ההורים שלך ירצו לעזור לעצמם את בעצמך חייבת לבקש מאמא שלך אפילו לא לעשות את זה בבית לצאת איתה ולדבר איתה ולבקש מימנה שתיפנה לקבל עזרה מקצועית אם היא לא תרצה את באמת לא יכולה לעזור לה אבל יכולה לעזור לעצמך כי לחיות בבית שיש בו מתח וכל דבר גורם להקפיץ ולפחוד (כי מצב מתמשך כזה יכול לגרום להמון משקעים) תפני את לקבל עזרה מגורמים מקצועים אני באמת לא מומחית ולא מכירה הרבה גופים אבל יש את ערן וכו' אולי הם יוכלו להפנות אותך לאנשים הנכונים שיוכלו אפילו להדריך אותך איך לגרום לאמא שלך להקשיב לך בהצלחה מתוקה והמון המון

 

[א נ י2]

לשתי המגיבות מלמעלה

תודה רבה לכן. אמא שלי לא אוהבת את הדרכים האלה- פסיכולוג וכו', ואבא שלי פחות. אבא שלי בכלל לא מודה שיש לו בעיה! איך אני אגרום לה ללכת ליועצת אם היא לא רוצה? ולמגיבה הראשונה- אני יודעת שלא צריך להתערב, אבל שמעתי על יותר מדיי מקרים שזה התחיל מאיומים קטנים והגיע לרצח. לא רוצה שזה יקרה גם לי חס וחלילה.

 

[seeyou]

את צודקת-יש סכנות-אבל...

אם ניקח בחשבון שהתהליך נמשך הרבה שנים ונשאר בתחום המילולי עדיין יש תקווה שלא יגלוש מעבר לזה מצד שני-יש אופציה לגשת למשטרה ולספר את המצב רק שתביני איך ה"גדולים-מבוגרים" משחקים... ברגע שזה יוצא מהבית שלך אין דרך חזרה... המשטרה תכניס אותו למעצר או תרחיק אותו מהבית עד המשפט אני לא מתכוון לתת לך עצה מה הדרך הנונה-אמא שלך חייבת להחליט ולא אף אחד אחר... כאשר יוצאים למלחמה יודעים איך ומתאי... אך לא יודעים איך זה נגמר ומתאי...באיזה מחיר... נץב: אני בן ולא בת...

 

[charlila]

האפשרות היחידה שאני רואה למוצא מן

המצב - לא קל, לא מהיר, אבל אולי מוצא - זה אם תפסיקי לעשות את החשבון של אמך ותתחילי לעשות את שלך. כי את לא יכולה להחליט בשבילה - אין לך שום סמכות לעשות זאת. היא גדולה. את לא אמא שלה, היא אמא שלך. והיא לא רוצה "לעשות גלים", לעשות משהו בוטה שיביא שינוי, אם זה נמשך כך כבר הרבה שנים. אבל יש לך סמכות להחליט בשביל עצמך. את יכולה לא להסכים להמשיך כך. לבקש, למשל, לצאת לפנימייה, או פתרון אחר שיוציא אותך מהבית. (קרובים? חברים? משפחה אומנת?) כשאת אומרת "לא נורא, עוד שלוש שנים צבא", את תומכת בקיפאון של אמך. האם לדעתך את עושה לה שרות טוב? בגיל חמש זה היה כל מה שיכולת לעשות, לומר "לא נורא", וזה היה אצילי. עכשיו את כבר בתיפה. עכשיו את בכרפה. ויפהוווווויפה. עכשיו איותר. ויפה. עכשיו את בת 15, את יכולה יותר. שימי לב: את רוצה להעיר את אמא שלך - לא לפגוע בה. ופעולה חסרת זהירות עלולה לפוצץ דברים. אז היי זהירה ומדויקת. תתחילי מזה שתמצאי רגע נכון (כשאתן רגועות, וממש אין חשק להעיר את השדים... ) ותדברי אתה. הבהירי לה שאת לא רוצה לחיות בשנאה ובפחד, שזה מכסח לך את הנעורים וההתפתחות. בקשי את עזרתה לצאת מן הבית. גלי אסרטיביות (כלומר - אל תוותרי, בלי לאבד את נעימות השיחה ובלי להיסחף לכלום.) משם זה יכול להתפתח לכמה כיוונים: אולי היא תחליט לפעול בעצמה לכיוון פרידה מאביך (מה שלא נראה לי) אולי היא תסכים שתיעזרי בעובדת סוציאלית לצורך יציאה מהבית - ואם תגיע מישהי מבינה עניין, אולי היא תעזור גם לה. אבל כבדי את רצון אמך. אם היא נחושה לא לפנות למטפל זה או אחר או לאף אחד כדי לבקש עזרה לעצמה, כל שתוכלי לעשות הוא להתעקש לקבל עזרה עבורך. ועל זה תתעקשי! אם שום דבר לא יילך, תוכלי תמיד לפנות בעצמך לרווחה. אבל אין לי ספק שאמך תתמול בך כשתשתכנע שאת רצינית. זה כבר ישנה את הדינמיקה, לטובה או לרעה, וכל שינוי מכוון, לדעתי, עדיף על המשך הקיפאון. ובחני קצת את המטפלת לפני שתחליטי לתת בה אמון. יהיו לך הזדמנויות לבחור, למרות ש"רסמית" הבחירה לא בידך. אל תהססי לצאת מהבית - אינך יכולה להגן על אמך; ושבירת הקיפאון תשפיע לטובה גם עליה, בדרך הקלה או הקשה, זה כבר תלוי רק בה. בהצלחה!

 

[charlila]

תיקונים: "זה היה אצילי ויפה. עכשיו

את כבר בת 15, את יכולה יותר." תתמול בך=תתמוך בך

 

[s h o o s h a]

להיות על תקן מתווכת

בגיל 15, כמו בשום גיל אחר, אין זה מתפקידו של ילד לתווך בין הוריו או לנסות להעבירו חינוך מחדש. אמך חיה עמו 22 שנים. היא מכירה אותו מלפני ומלפנים. באביך יש שני צדדים-האחד הוא האיש נעים ההליכות, הרגוע והיציב והשני-ההפך הגמור. ועם איש זה על אמך להחליט, כפי שעשתה במשך 22 השנים האחרונות, אם היא רוצה להמשיך לחיות. לך אין כל זכות להתערב בקורה ביניהם. מעבר לזה-זהו לא תפקידך לקחת צד בענין אם בכל זאת את רוצה לעזור, פני ליועצת ביה"ס ושתפי אותה בקורה בביתך. התייעצי עמה לגבי את מי יש/אפשר/צריך לערב ומי מוסמך לעשות זאת. ולא שאת תעשי זאת, כאמור. בגיל 15, צאי עם חברים וחברות השקיעי בלימודים לקראת בגרויות ובעוד 3 שנים, אכן, תתגייסי לצבא. "אני לא רוצה שאמא שלי תמשיך לחיות ככה." נכון, לא חושבת שיש ילד שהיה רוצה שהוריו יחיו כך. אולם, כאמור, זו בחירתה וזו החלטתה ולך אין שום דבר לעשות בענין. לך יש את האפשרות להחליט ולבחור שחייך יהיו בעתיד אחרים ולא יהיו דומים לאלו שבצלם את גדלה. מאחלת לך ילדה להיות חזקה וחכמה התייעצי, כאמור, עם יועצת ביה"ס ונסי לעזור לעצמך להתגבר על ה'חוויות' של הבית. ואם יש צורך בהתערבות חיצונית, לכי את לפסיכולוג כדי שייתן לך את הכלים הנכונים להתמודד.

 

[המשכינה שלום]

פניה לעזרה

הבעיה שאת מתארת אינה חדשה ועד היום את אינך יודעת מה לעשות. אביך אדם טוב מטבעו אך לפי הבנתי את התיאור שלך,הוא חולה ולכן הוא מתפרץ מפעם לפעם. יש אפשרות שאביך יקבל עזרה מקצועית ותמיכה ממטפל. אך יתכן שהוא לא יסכים כי קשה לו להודות שהבעיה היא שלו ושהוא צריך את העזרה. לכן כדאי אולי שאת ואמך תחשובנה על קבלת עזרה ותמיכה מאיש מקצוע. יחד עם זה כדאי לידע את הגורמים המתאימים על האיומים שאביך משמיע. בהצלחה ובשורות טובות.