אני צריך עזרה...
נכון שזה לא מקובל (מדובר בבקשה שונה ומיוחדת) ... וזו לא הדרך לחפש , וזה לא כזה אטרקטיבי, אבל כשמיואשים ובמצוקה גדולה פחות חושבים כבר על הכל ... אני בחור כבר בן 30 ... בחור שפוי ,צלול, לפחות בעבר . (בעבר נחמד וחמוד... כבר פחות), נפלה עליי צרה בריאותית קשה וכבר עוד מעט כמעט שנתיים כשהדבר המרכזי בה היא כאבים קשים יום ולילה רצוף (לא , לא מחלה סופנית. תודה ששאלתם את הקלישאה), מתרוצץ המון בין רופאים שלא יודעים כל כך לעזור.. נותנים לי תרופות כבדות לכאבים שלאחרונה ממש מטשטשות אותי, לגמרי. זה מכניס אותי ליותר פחדים ,של חוסר שליטה בגוף שלי, בנפש. אני צריך עזרה חברית. אין לי חברים . מישהו אחד באמת להתקשר אליו שיהיה איתי בכל זה וגם אח"כ. כל כך צריך את זה. אני צריך תמיכה (לא כספית, שלא יובן), מאוד גדולה , מישהו שיהיה איתי, אבל ממש כבר לא מסוגל לסוע לבד ברכב, לכל הרופאים. אני כבר לא מקרין חיות, או שנינויות, או טוב כמו בעבר, נראה די זומבי . לא מסוגל אפילו לראות את חוסר האונים והאדישות של ההורים שלי. יש לי דירה משלי, אבל כרגע בשל החולשה חזרתי לגור אצל ההורים. צריך עזרה , אנושית, ולא יודע איך לבקש. זה לא עניין של רפואה, או תמיכה פסיכולוגית...בקושי מתפקד אחרי שנתיים של כאבים יום ולילה, מבחור נחמד שיכול לדבר, כבר לא מסוגל ממש לדבר לא מסוגל לראות את הסביבה שלא מבינה. רוצה לצאת מהבית של ההורים אבל פוחד לחזור להיות לבד, בצורה פיזית הגוף חלש מכדי לסחוב את עצמו. פוחד להיות לבד בדירה. זה מין מעגל כזה, במצב שבו אני הכי צריך להכיר אנשים , בצורה "נורמלית" , עם כל החיוכים והשנינויות ההתחלתיות - אין לי את זה, אני זומבי, כבוי , באפיסת כוחות, ודווקא במצב הזה הכי צריך מישהו שיהיה מוכן . כבר שנתיים ככה וזה לא מראה סימני שיפור. מפרסם את זה עם הרבה היסוסים .. ונראה
נכון שזה לא מקובל (מדובר בבקשה שונה ומיוחדת) ... וזו לא הדרך לחפש , וזה לא כזה אטרקטיבי, אבל כשמיואשים ובמצוקה גדולה פחות חושבים כבר על הכל ... אני בחור כבר בן 30 ... בחור שפוי ,צלול, לפחות בעבר . (בעבר נחמד וחמוד... כבר פחות), נפלה עליי צרה בריאותית קשה וכבר עוד מעט כמעט שנתיים כשהדבר המרכזי בה היא כאבים קשים יום ולילה רצוף (לא , לא מחלה סופנית. תודה ששאלתם את הקלישאה), מתרוצץ המון בין רופאים שלא יודעים כל כך לעזור.. נותנים לי תרופות כבדות לכאבים שלאחרונה ממש מטשטשות אותי, לגמרי. זה מכניס אותי ליותר פחדים ,של חוסר שליטה בגוף שלי, בנפש. אני צריך עזרה חברית. אין לי חברים . מישהו אחד באמת להתקשר אליו שיהיה איתי בכל זה וגם אח"כ. כל כך צריך את זה. אני צריך תמיכה (לא כספית, שלא יובן), מאוד גדולה , מישהו שיהיה איתי, אבל ממש כבר לא מסוגל לסוע לבד ברכב, לכל הרופאים. אני כבר לא מקרין חיות, או שנינויות, או טוב כמו בעבר, נראה די זומבי . לא מסוגל אפילו לראות את חוסר האונים והאדישות של ההורים שלי. יש לי דירה משלי, אבל כרגע בשל החולשה חזרתי לגור אצל ההורים. צריך עזרה , אנושית, ולא יודע איך לבקש. זה לא עניין של רפואה, או תמיכה פסיכולוגית...בקושי מתפקד אחרי שנתיים של כאבים יום ולילה, מבחור נחמד שיכול לדבר, כבר לא מסוגל ממש לדבר לא מסוגל לראות את הסביבה שלא מבינה. רוצה לצאת מהבית של ההורים אבל פוחד לחזור להיות לבד, בצורה פיזית הגוף חלש מכדי לסחוב את עצמו. פוחד להיות לבד בדירה. זה מין מעגל כזה, במצב שבו אני הכי צריך להכיר אנשים , בצורה "נורמלית" , עם כל החיוכים והשנינויות ההתחלתיות - אין לי את זה, אני זומבי, כבוי , באפיסת כוחות, ודווקא במצב הזה הכי צריך מישהו שיהיה מוכן . כבר שנתיים ככה וזה לא מראה סימני שיפור. מפרסם את זה עם הרבה היסוסים .. ונראה
