אני צופה כבר כמה זמן פה

[שישיר]

אני צופה כבר כמה זמן פה

ולמרות חילופי הדברים הקשים שאני רואה, רציתי לשתף אתכם בהרהורי ומחשבותי לגבי הנישואים שלי... אני נשואה בשנית כבר 7 שנים, יש לי 3 ילדים, אחד מהגרוש ושניים והבעל הנוכחי. ועכשיו, אני עוברת תקופה לא קלה, בעלי הנוכחי מתיחס שונה לילדתי הגדולה, היא בפירוש מרגישה את העובדה שזה לא אבא שלה (דבר שלא היה עד כה). יש לציין שהגרוש שלי חי בחו"ל ולא נמצא בקשר עם הילדה בכלל. אני קרועה, אני אוהבת אותו אבל חשובה לי ביתי ואני לא מוכנה ליחס כזה. שיחות איתו לא הועילו וגם יעוץ מקצועי לא עשה הרבה. הייתי מעונינת בדעתכם - מה עוש אפשר לעשות? תודה ויום טוב!

 

[לא אבא שלה]

לא ברור מה הבעיה....

את מצפה מבעלך הנוכחי להתנהג כאילו הוא האבא הביולוגי, והוא לא ממש מרגיש כזה.על זה את הולכת למלחמה?

 

[שישיר]

קודם כל אני לא הולכת למלחמה!!

אבל מה שקרה הוא שינוי ביחסו לילדה. הוא טוען שהיא ילדה מתבגרת שזקוקה לגבולות ברורים, אבל הוא מאוד קשה איתה. אני מצפה ממנו לרגש מסוים כי הלו היא ביתי ועם הכל הוא ידע שהנישואים - הם עסקת חבילה במובן מסויים, אי אפשר לקבל רק אותי... אז כן, אני מצפה ממנו ליחס טוב והוגן ולא לאפליה לטובת שני ילדנו המשותפים.

 

[לא אבא שלה]

מה זה יחס טוב והוגן?

את מצפה ממנו שיתנהג כמו אבא אבל לא מוכנה שיהיה קצת קשה איתה. את מדברת על אפליה אבל לא ברור למה להציב גבולות למתבגרת זו אפליה. אגב בני כמה האחרים? גם בין אבא ואמא ביולוגיים יש לפעמים חילוקי דעות לגבי דרכי חינוך של הילדים. ולא ענית לי על השאלה הקודמת: האם היא מקבלת אותו כמו אבא? איך היא מדברת איתו באיזה טון? גם אם הוא הבין שאת באה עם הילדה, את לא יכולה לצפות ממנו ליחס שווה ואחיד כלפיכן.בכל זאת הוא רצה להתחתן איתך ולא איתה. ושוב, כשאת מצפה ממנו להיות אבא הוא יודע להיות אבא כזה. לעניות דעתי את סתם מחדדת את המקרה.

 

[אלה_ה]

אבא או לא אבא

שישיר-האם לפני שהתחתנתם עלתה שאלת הבת? האם הוא הצהיר במפורש שהוא לוקח על עצמו להיות לה כאב או שזו היתה הנחה שלך? אולי הוא לא היה מודע לאחריות שכרוכה בכך? וזווית אחרת-אולי הוא כן מתנהג כאב רק עם שיטת חינוך שונה ואז צריך לתקוף את הבעיה מזווית שונה? אולי לך יש רגישות יתר בנושא (ומובן למה) ולכן את חושדת באפליה? אולי אם תבדקי טוב תגלי שאין כאן אפליה?

 

[שישיר]

תראי מה עניתי ל"לא אבא שלה"

יכול להיות שיש כאן סתם ריגשי שלי.... אולי.... אבל אז השאלה היא ממה הוא נובע?... איך פתאום הוא צץ.. ולגבי דיבורים לפני החתונה.. אז חינו יחד הרבה שנים קודם, וזה פשוט ברור שהחיים ממשיכים ככה... עם הילדה.. הרי ברור שלא אתן אותה לאימוץ... אבא שלה לא בקשר... ה"בעיה" התחילה לאחרונה..עם הגיל...ואולי..??

 

[ברונטית]

שיר

אתייחס לשתי נקודות: האחת - אם היחסים היו בסדר, ורק לאחרונה השתנו, זה אומר שקרה משהו... גיל ההתבגרות עליו האריכו פה בדיבור הוא בעל משקל רב, ומשום מה נראה לי שאת ממהרת להטיל את האשמה בבעלך, מבלי לבדוק באובייקטיביות שמא אצל בתך השתנו כמה דברים... הנקודה השניה אליה אתייחס אלה חילוקי הדיעות בין בעלך ובינך. אני מבינה את הרגשות האימהיים המפעפעים בתוכך, אך לא משנה מה את מרגישה או חושבת - בעומדכם מול הילדה אתם חייבים להיות תמימי דעים ! את ההחלטות על דרך זו או אחרת עליכם לקבל ביחד, ולהגיע להסכמה, בחזית אחת. במילים אחרות - לדעתי אסור לבתך להרגיש ולו לרגע, שאת "תופסת צד". היא חייבת לדעת שהוא בעלך, הוא זה שגידל אותה,והוא למעשה היה לה לאבא, ואת חייבת לעמוד על כך שעליה לתת לו כבוד כפי שנותנים לאבא. ובנוגע לבעלך - הרגיעי אותו. יש לכם עוד שני ילדים שיגיעו לגיל הזה... לפחות תהיו בעלי נסיון

 

[שישיר]

אולי אתה צודק...

ואולי לא... שני הקטנים הם בני 3 ו- 7 הגדולה בת 12..וכן יש לה את הקריזות של גיל ההתבגרות. היא מקבלת אותו כאבא,למרות שהרבה פעמים היא באה להתלונן עליו ש...X לא מרשה לי - אבל אני מאמינה שזה היה נעשה גם אם הוא היה אבא שלה. היא איתו כבר הרבה שנים לא זוכרת בכלל את האבא האמיתי שלה. וההתנהגות שלו... כועס עליה, לפעמים גם כשלי זה נראה מיותר.. לא מרשה לה דברים - שגם זה נראה לי מוגזם... ועוד כל מיני תקלים יום יומיים... ואולי, אתה צודק וזו רק פארנויה שלי - אם אכן זה כך, אז למה יש לי אותה? למה אני מרגישה שעם הקטנים הוא משחק, נותן צומת לב, שואל וכו...אבל איתה - רק כועס כל הזמן, ומותח ביקורת...

 

[אלה_ה]

אולי כי היחס לילד מתבגר שונה

מהיחס לילד קטן? לי אין ילדים בגיל ההתבגרות אבל אני רואה אצל אחרים. עם הקטנים משחקים, מחבקים, מנשקים. עם הגדולים-ריבים לא פוסקים והרבה פעמים כעס ומתח. וניסיתם יעוץ משפחתי? יחד איתה?

 

[המוסקיטר האחרון]

ילד בגיל ההתבגרות זה עולם אחר

כהורה לילדה בת 14, אני יכול להעיד, שההתמודדות עם גידול ילד בגיל ההתבגרות שונה לחלוטין מגידול ילד בגיל יותר צעיר קודם כל, לילד בגיל ההתבגרות יש צרכים שונים, גבולות שונים, דרך מחשבה עצמאית ושונה וגם נסיון וחוכמה רבה. בנוסף לכך קיימים הויכוחים הרגילים בין ההורים על הדרך הנכונה לגדל ילד בגיל ההתבגרות. היכן להציב את הגבולות, מה מותר ומה אסור. ילד בגיל ההתבגרות (ובעצם, כל ילד) מחפש את קרבתו של ההורה הפשרן, ההורה הנותן לו יותר חופש פעולה, ההורה המאפשר למתוח את הגבולות לכיוון הרצוי. קיימים הרבה מקרים, שבהם ילד בגיל ההתבגרות לא מקבל את הסמכות ההורית הוא מתמרד ועושה את המוות למי שמנסה להציב לו גבולות. מקריאת דברייך, אני מבין כי בעלך הוא הקפדן יותר ביניכם. לדעתי, העובדה שהוא לא האבא הביולוגי של הילדה, נותן לבת שלך "פתח" למרדנות כלפיו. יתכן ונמאס לו להתמודד עם המצב שהוא ה"איש הרע" בבית, מה עוד שהיא לא הילדה שלו, ומשתמע מדברייך כי את דווקא תומכת בבת שלך. הוא בהחלט נמצא במצב לא קל. הוא מנסה לשים גבולות לבת שלך (לפי הבנתו) וכך הוא מצטייר כאיש הרע בעיניה של הילדה ובעיניך... הרי את חושבת שהוא קשוח מדי עם הילדה אני בהחלט מבין אותו. הוא פשוט מצא פתרון ע"י הרמת ידיים ולתת לך להתמודד לבד עם הבת. לדעתי, הדרך לפתור את הבעיה פשוטה את צריכה לתמוך בו כאשר הוא מתמודד עם הבת. לתמוך, עם כל הלב. ואם משהו לא נראה לך, לדבר איתו על הנושא, בלילה כאשר כולם כבר ישנים.

 

[נשואהעליזה]

אולי לדבר אתו - אבל לדעתי הוא נשמע

אני חושבת שלכל אחד יש גבולות מסוימים שבני טיפשעשרה יכולים לעורר, וגם אבא ביולוגי יכול לכעס ואז זה היה נראה בסדר? אתם צריכים להסכים ביניכם על מותר ואסור ולהבהיר זאת ביחד לבתכם

 

[מיכללב]

כדאי ששניכם תגדירו כהורים

מה הציפיות שלכם ממנה..בשיחה בינכם.ואח"כ כדאי בשיחה משותפת איתה לברר מה מציק לה ומה היא חושבת על כל המצב..ילדים בגיל ההתבגרות זקוקים לחום ולאהבה לא פחות מאשר הקטנים שאיתם משחקים ומחבקים כל הזמן..רק שנורא קשה להגיד פתאם...בטוח שלא קל לה ואתם,תפקידכם לעזור לה

 

[ליידילי]

נקודה לתשומת לב

גיל ההתבגרות פרובלמטי מעצם טבעו. להיות בת להורה חורג פרובלמטי לא פחות. מכאן שלהיות בת בגיל ההתבגרות להורה חורג מהמין הנגדי הינו פרובלמטי בריבוע. הנושא המיני הינו מרכזי מאד אצל כל המתבגרים. בת בהתבגרותה מודדת עצמה לא פעם מול אביה - שגם כך תופס מקום מאד מרכזי בחייה אך לפתע יש משמעות גם לעובדת היותו גבר. - ולא סתם גבר אלא ה"גבר "המשמעותי בחייה. את תוכלי לומר לה שלושים אלף פעם שהיא יפה/נאה/נבונה /מוצלחת ועדיין לא יהא לזה אותו אפקט כמחמאה אחת מפיו. בכל מקרה קיימת מתיחות מינית. בדרך כלל, החלק המכריע של ההורים/ האבות ובנותיהן, נהנה מאיזשהו "חוסן" המוקנה מעובדת היות הבת "בתי" - וההתפעלות מנשיותה מתועלת למחמאה /אהדה,/אזהרה מפני "עובדות החיים" אך גם מתורגמת לא פעם למגבלות/השגחה מופרזת/בקורת קשוחה וכד´. לעתים, כשמדובר בהורה חורג, נעדר החוסן הזה... וישנו אולי פקפוק - אשר גורם להקשחה נוספת. גם את - כאם, לא מחוסנת מפני הפקפוק. - גם אם לעתים הוא כל כך תת הכרתי - עד כי אמירתי עלולה להשמע לך מזעזעת וחסרת בסיס. לרוע המזל, גם אם ההורה החורג חף מעוון, (ואני ממש לא מבקשת להחריד אותך - ובכל זאת עליך כאם לפקוח עיין - וגם אם שום דבר בדברייך לא מרמז לכיוון כזה, עדיין אני מוצאת לנכון להזכיר שיש הרבה יותר מקרי טראומה מכפי שהיינו רוצים לדעת אפילו - ועדיף להיות זהירים מאשר להצטער אח"כ). עדיין בתפיסה הסובייקטיבית של הנערה עלולה להיווצר פגיעה. אני מבקשת להציע לך לדובב את הילדה ככל האפשר , ובהחלט רצוי ה עזרת יועצ/ת. עם זאת את חייבת להימנע מלאפשר לה לתמרן בינכם - דבר שמתבגרים עושים גם מבלי דעת. - ורק משום שהאפשרות קיימת. ברוני הזכירה צורך בחזית אחידה בינך לבין בעלך כלפי הבת . למעשה היא דברה על תאום עמדות והסכמה מראש בינכם - דבר שהינו אוטופי באותה מידה בה הינו אידאלי. -בלתי אפשרי ולא חייבת להיות להיות בינכם הסכמה מוחלטת. כן אפשרי לצמצם ככל האפשר את מרחב התמרון של הבת בינכם - דבר זה ניתן להיעשות על ידי מתן גב זה לאמירתו של זה - וברור הנושאים שבמחלוקת - בשלב מאוחר יותר ושלא בנוכחותה. ובאשר לכך שהבת חשה ומדגישה שזה אינו אביה הטבעי - לדברייך - זה שינוי שחל לאחרונה- ואם כל היתר כשורה, (נחוץ לוודא !) אזי יש רגליים להשערה שהיא פשוט משתמשת בעובדה כדי לזכות בחסותך נגדו - ו"מעוררת את הגזרה". זו דרך לא רצויה בה היא מקבלת תשומת לב, ואולי זוכה לרווחים נוספים... (רשות לעשות דבר שאולי במצב אחר לא היתה מקבלת?). דומה שבעלך אכן נדרש להתמודד מול שתיכן... אולי אין זה מפליא שהוא מתקשח? אין לי את כל התשובות - רק הערות לתשומת לב... ו... אני מתנצלת שהארכתי כל כך - ומקווה שהועלתי במשהו.

 

[dave41]

תרופת הפלא

לא..אין תרופת פלא.. אבל לדעתי הבעיה היא אצלך בלבד.משהוא בזוגיות שלך לא שלם. וזה מתבטא בנושא ביתך.תבדקי עם עצמך..מה השתנה בזוגיות,ממה אני כבר לא נהנת כלכך?מה מפריע לי אצלו? השסתום לחוסר הרצון שלך להשלים עם בעיה, מתבטא בדאגה לבת..

 

[שישיר]

חבר´ה תודה רבה..

תודה רבה שנתתם לי חומר למחשבה.. קראתי בעיון רב את כל מה שכתבתם לי, ואני מסכימה עם העובדה שגיל ההתבגרות הוא גיל קשה, אני מסכימה עם העובדה שקשה לי "לאכול" אותו ועל אחת כמה וכמה לבעלי (כנראה). אתמול, אחרי שקראתי חלק גדול מהדברים שלכם, ישבנו ושוחחנו בעלי ואני ארוכות, וכן בעצם גם לו יש בעיה כי הוא קצת חסר אונים ב"איך" להתמודד איתה ועושה כמיטב הבנתו שהיא לא תמיד תואמת את הבנתי שלי.. סיכמנו דברים, דיברנו המון, והאמת, יכולתי לדבר ולדובב אותו כי ידעתי להצביע על הבעיה (בעזרתכם כמובן!). הדבר הכי חשוב בהחלטנו עליו, שכל מה שמוחלט על ידי או על ידיו - מקובל על שנינו, כלומר הילדה לא תראה חילוקי דיעות, שזה הדבר שגורם אלצה ליותר מרדנות וסערת רגשות.... תקופה קשה, ואין מה לעשות כמו כל תקופה קשה זה משליך גם על הזוגיות.. אבל אני מקווה שאנחנו בכיוון הנכון.. אז בהחלט תודה לכם חברה, ממש כיף לקרוא עוד דיעות של אנשים - לפעמים...זה מאיר את הדברים באור שונה לחלוטין....