איזה סוג תמימות אני. אני חושבת שבכללי אני אדם די תמים. אני נורא רוצה להאמין שכל אחד בעצם טוב בפנים ושכל מה שיש לו זה כוונות טובות, אבל הרבה פעמים אני מקבלת סטירה לפנים בגלל שאני חושבת ככה, אז עכשיו אני יותר זהירה. מה שבסופו של דבר גם פוגע פי כי קשה לי לסמוך על אנשים
להיות כמו שאני, לא להתבייש מלהביך את עצמי, לחייך גם כשנופלת ברחוב בלי סיבה סתם כי אני עקומה, להיות אמיתית עם אנשים ועם עצמי, לא לחסום צדדים שבי מפאת הקונפורמיות החברתית (גם אם זה אומר להיראות קצת מוזרה בעיניי אחרים)... זהו בעיקר, די תמים מצידי הא?
סתם.האמת שיש דברים שאני תמימה בהם.הטאקט שבי.אני יותר מידי בעד להגיד לכולם מה שאני חושבת בשיא התמימות אני חושבת שזה לא יעליב אותם.מאז ומעולם אני כזאת.אני מנסה למתן את עצמי אבל זה לא תמיד מצליח. ומבחינה מינית אני כבר לא תמימה מלפני כמה זמן
כן כן... בתאוריה אני מופקרת.. אני נשואה. התחתנתי עם 3 חברות שלי כמה פעמים והתגרשתי. התחתנתי עם בקבוק קולה. ניהלתי אורגיות בשיחות ועידה.. מעניין מהי תמימות בשבילי. . . .
לדוגמא, יש לי רומן עם אחותי התאומה לכאורה. וגם יש את הקטע הזה שעושים שטויות עם חברים ומשפחות בצחוק ואז זה מתערבב, מכל מיני קבוצות, אז- הבן שלי הוא הדוד של אחותי התאומה, מה שאומר שהוא הבן שלי ושל סבא שלי.. איכס! סבא שלי?~!