אני פוחדת

[זוהרה האחרת]

חברה אהובה שלי

הלוואי והייתי יכולה ליטול ממך את הפחד, ולומר לך שהכל יהיה בסדר, שהפעם זו הפעם. מבינה את הפחד המשתק, מבינה את הנוחות שבהפסקה, שמאפשרת להתנהל במים רגועים ללא דאגה. ההפסקה נוחה, אבל תחושת המועקה התמידית שמלווה אותנו, החוסר הזה בלב, הרעב שלא מרפה. אני לא יכולה להבטיח כלום, רק דבר אחד. אני כאן לתת לך כוח להמשיך ולנסות, לתת לך יד ברגעים קשים, וגם כתף להניח עליה ראש עייף ממעמסת הדרך. אני כאן בשבילך, לעבור רגעי המתנה מורטי עצבים. אני גם אהיה כאן בשבילך לשמוח ולצהול כשתבשרי על לידת אוצרכם. חיבוקים ענקיים

 

[hyb]

../images/Emo24.gifגדול

זה מדהים איך כולנו חשות בדיוק את אותו הדבר, אני כ"כ מבינה אותך (אעפ"י שאני רק עכשיו עולה כיתה מהזרעות לIVF). גם אני אחרי הפסקה ארוכה יחסית ולא מוצאת את הכוחות לחזור, מחזיקה לך אצבעות שתמצאי את הכוחות ותחזרי בגדול מחזיקה לך אצבעות שזה הטיפול האחרון

ומחזיקה לך אצבעות שהטיפול יביא בעוד 9 חודשים את האוצר המיוחל...

 

[לי מ ו ר]

אוי נטוש כל כך מוכר

את הivf השלישי שלי התחלתי עם אותה הרגשה. הרגשתי שהגוף שלי חזק, ואני מסוגלת לעשות כל מה שמתחשק לי, וממש לא התחשק לי להיחלש שוב מכל ההורמונים. בעלי היה צריך לצאת למילואים חודש אחרי, ולא רציתי לעשות טיפול עם זה שצריך לשלוף אותו מהמילואים, ובין כל שאר הזמן להיות לבד. קיטרתי על המכשפה שבאה (טוב זה ברור לא?!

), כל זריקה קיטרתי שבעתיים, וכל us קיללתי ובכיתי לאיש. לשאיבה הגעתי עם פרצוף,,,, ולהחזרה עוד יותר, הרופא שלי לא הבין מה פשר הפרצופים. בסופו של דבר הריון לא יצא, אבל לראשונה היו מוקפאים. עליתי מ-9 ביציות ל-23 ביציות. כנראה משהו באנטי הכללי, גרם לגוף שלי להגיב טוב יותר. נטוש, אני אהיה אופטימית בשבילך. בינתיים מותר לפחד, ולכאוב, הדרך שלנו לא קלה וגם לא קצרה. אם לא היית פוחדת, זה היה נראה לי לא הגיוני. שולחת לך

הכי חזק שאפשר.

 

[עוד לא אמא]

רוצה להוסיף גם ../images/Emo24.gif ממני

 

[Yosepha]

לנטע

נטע - הראיתי מה שכתבת לבעלי. ואמרתי לו שזה בדיוק מה שגם אני מרגישה - וגם אני בדיוק באותו מקום. אז כל מה שאני יכולה לעשות זה לאחל לך שהטיפול יעבור כמה שאפשר יותר בקלות, שתקחי נשימה...ואולי השנה...ושיהיה בהצלחה! יוספה

 

[שמחה על התמיכה]

נטוש, בדיוק כשאני צריכה לצאת ../images/Emo4.gif

אבל הספקתי מעט לקרוא את הודעתך.... רוצה לאחל המון המון בהצלחה!!!! זה יהיה הטיפול האחרון!!!!!!!

 

[קינמוני]

טוב, אז להסיר את פחדייך קצת קשה

לי אמנם (כמו שאת יודעת ממקור ראשון -גם אני כל הזמן פוחדת

) אבל... טיפול אחד זה בדיוק כל מה שאת צריכה בשביל להפוך לאמא מאושרת אז מה זה קצת פחד עבור תינוק מקסים שיקרא לך בקרוב אמא

אז יאללה צאי לדרך כי כבר לא נשאר לך הרבה בשביל להגיע לקו הגמר (אני אומרת לך, חלמתי עלייך

) שולחת לך

הכי גדול שיש אוהבת אותך אני

 

[זקיקית]

אני במצב דומה

טוב, כמעט. כי אני עדיין בשלב ההזרעות, ולפני חודשיים עברתי גרידה אחרי הריון שלישייה שלא שרד (אחרי כמעט שנה של טיפולים), ואני עדיין בבירורים ובחופשה עד המחזור הבא, שאז אני אמורה להתחיל את הכל מחדש, ואנישבורה ושבוזה, והיום התבשרתי שבגלל בעיה של קרישיות יתר בדם, אני צריכה לקחת כדורים ולהזריק לעצמי זריקות כל יום מרגע שנודע דבר ההריון, וזה כמובן בנוסף לכל הזריקות של הטיפולים (מנוגון, כוריגון). בקיצור, הולכים לחורר אותי כמו מסננת. ואין לי כוח לקום ב-6:30 בבוקר כדי להגיע בזמן ל-US זקיקים, ולבדיקות הדם כל יומיים, ואין לי כוח לכל המרעין בישין האלה - אבל אני רוצה ילד! עכשיו! ולמרות הכל, אני אעשה את זה. אז איזרי כוחות, שנסי מותניים, מותר לבכות, אבל במקביל פשוט להיכנס חזרה לרוטינה הזאת. מי יודע, אולי הפעם זו הפעם... חיבוקים והמון בהצלחה.

 

[דנדוש החדשה]

נכון זה קשה

כשנכנסים למין תרדמת כזאת בהפסקה בין הטיפולים קשה נורא לחזור. אני זוכרת את עצמי אפילו כותבת הודעה כזאת לפני שנה בערך ,משהו בסגנון"תזרקו לי חבל..." אני לא זוכרת איך אבל איך שהוא יצאתי מזה. אני יודעת מה הכי קשה , הפחד לכאוב , שהנסיון המר של השלילי יחזור על עצמו , כי סך הכל כל הטיפול זה די חוויה תסתכלי על זה ככה , לראות את הזקיקים מתפתחים (זקיקים שאחד מהם אולי יהיה הילד שלך) , לשמוע על ההפריות והווצרות העוברים- חיים חדשים אולי פרי אהבה שלך ושל בן זוגך

, לראות את העוברים לעבור שבועיים של תחושה נעימה בסך הכל שבתוכך אולי מתחילים חיים חדשים ,ושאלו שבועיים שאנחנו מרשות לעצמנו בעצם "להיות בהריון" ...ומי יודע אולי הפעם החלק האחרון , המאכזב של השלילי לא יגיע בכלל , מי אמר שהחלק הזה תמיד צריך להופיע? תחליף אותו הודעת "מזל טוב נטע את בהריון" של האחות בטלפון . יש לנו תמיד את הזכרון המר והצורב הזה של הודעת השלילי , אבל יש לנו תמיד את התקווה שהפעם זה יסתיים אחרת

.

 

[עוד לא אמא]

לכל מה שאמרת לי נותר להגיד אמן../images/Emo70.gif|

 

[הרמוניה]

אומרים שנשיקה זה מצוין נגד פחדים

אז אני שולחת לך הרבה עם עוד הרבה יותר איחולים להצלחה הרמוניה

 

[Blue velvet]

מבינה אותך

אני אחרי הפסקה של ארבעה חודשים. הייתי צריכה את הזמן הזה כדי לנסוע לחו"ל, להתקדם בפרויקט ממושך ול-נ-ו-ח מההליך המטורף הזה, שמנוגד בתכלית לטבע. חזרתי החודש לעניין. התכנית כוללת לקיחת הורמונים בכדורים (דרשתי למצות שלב זה לפני הבא אחריו). האמיני לי, כשהייתי צריכה לקחת את הכדור הראשון, החזקתי את החפיסה ביד, מהססת אם לקחת או לא, וכך להמשיך את ההפסקה הארוכה. לקחתי בסוף. אני יודעת, שכנראה, לא נצליח להביא ילד בלעדי זה. ניסיתי בכל זאת לקוות שלא כך הוא, אבל המציאות חזרה וטפחה על פניי. עצתי לך, אם עדיין קשה לך, קחי את הזמן שלך: עוד חודש, עוד חודשיים, נוחי עוד ואחר כך תחזרי לזה.

 

[ronylew]

לנטע החברה הכי הכי../images/Emo24.gif

מחזיקה לך אצבעות חזק חזק חיבוק ענק ממני אוהבת אותך מאוד רוני

 

[פיצקית]

../images/Emo140.gifשולחת לך אופטימיות וירטואלית

אמנם לא מכירה את סיפורך אך מזדהה עם החששות והפחדים ומאחלת לך מכל הלב המון ה צ ל ח ה, שהטיפול הזה יהיה האחרון והמנצח!!!

 

[אבוקדוים]

כמה מפחיד הקושי הזה

כשמתרגלים להפסקה ולחופש זה נראה כמו עולם אחר לגמרי. בהפסקה שוכחים בכלל מה זה שכל הזמן כואבת הבטן ונפוחה. אני שכחתי בכלל שיש לי בטן. ולחשוב על להיכנס לתוך הדבר הזה שוב, זה ממש מפחיד. וכל השלבים שבדרך, אלפי לחצים קטנים ומיותרים, אם שוב אני לא אמצא חניה, אם שוב האחיות יעשו לי קונצים ולא ישחררו אמפולות לסופשבוע, אם שוב אני אצטרך להילחם על הטופס 17, אם בעלי שוב יהיה עצוב, אם שוב אני אפקפק ברופא, ואם ואם ואם, והכי גרוע: אם אני אצפה ושוב אתאכזב? ובהתחלה (או לפני ההתחלה) של הטיפול זה בכלל לא נראה כאילו יכול לצאת מזה משהו, רק כשדברים מתחילים להתקדם אז המחשבות הטובות (והמסוכנות) מחלחלות, ואז יש עוד ממה לפחד. אבל אין לנו ברירה. רק לבכות ולהמשיך לפחד ולהמשיך ללכת. לקרוא מדי פעם הודעה של מישהי שהצליחה פתאום ממש פתאום, אחרי כ"כ הרבה כשלונות, והנה זה הצליח לה. סימן שיש כזה דבר. אז אולי בכ"ז יש סיכוי הפעם? נטע, כל הכבוד על האומץ להתחיל. מקווה שאיך שתקבלי מרשמים כבר תיכנסי לשוונג ומבפנים זה הרי פחות נורא מאיך שזה נראה מהחופש בחוץ. ובכל מקרה עוד חודש בערך זה מאחורייך, והלואי שהפעם את תהיי זו שמראה לנו שזה פתאום קורה! שולחת לך חיבוק חזק ומאחלת בהצלחה בדרך!