אני פוחדת

[neta2]

אני פוחדת../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif

אמורה להתקשר לרופאי ולקבוע תור לקביעת פרוטוקול לטיפול הרביעי, ואני פוחדת. אחרי מנוחה בת חודשיים, שבהן עשיתי כל העולה על רוחי, התחלתי ללמוד וליצור והייתי מאושרת ולא חשבתי בכלל על זקיקים, שאיבה ועוברים

וכעת שנותר לי טיפול אחד אחרון לפני שהשנה נסגרת - אני פוחדת. אני פוחדת מהשפעת ההורמונים אני פוחדת מכמה זקיקים יהיו אני פוחדת מכמה ישאבו אני פוחדת מכמה יחזירו ומה יהיה מצבם אני פוחדת משבועיים המתנה קשה מנשוא אני פוחדת לכאוב שוב אני פוחדת כל-כך

 

[אפרסקה]

מבינה אותך כל כך ../images/Emo24.gif

כל מה שאת מרגישה זה נורמאלי וטבעי. גם אני חזרתי לפני חודש מחודשיים הפסקה והיה לי מאוד קשה להתחיל שוב. ואני בסה"כ לפני גונל אף והזרעה ומתה מפחד... זה באמת מפחיד מרגיז מעצבן נמאס ודי

אבל כנראה שזהו הטבע שלנו, אנחנו מוכנות לעבור הרבה בשביל לחבוק תינוק משלנו. אז תרשי לעצמך להיות קצת מפוחדת, אולי תפנקי את עצמך במשהו שאת מאוד רוצה (סרט, ספר עוגה טעימה) וכולנו מחזיקות לך אצבעות שזה יהיה הטיפול המנצח! ואני אצטט את פונג כשאמרה לי פעם "אחרי הכדור הראשון את תשכחי שאי פעם היית בהפסקה" (זה היה כשאני התבכיינתי שלא בא לי לחזור לטיפולים). מה אני אגיד לך- באמת כבר שכחתי!

 

[ענת אום יפתח]

אחותי - עומדות לי דמעות בעיניים.

את כל כך צודקת - החופש , האיוורור של הנפש , כל אלה מסתיימים. אבל , נשמתי - שנני לך כל הזמן בעבור מה. בעבור זה שהטיפול יצליח ואת תיכנסי להריון הכה מיוחל - ואז , כל תחושת האושר שבחופש שלקחת לך מהטיפולים - תתגמד לעומת תחושת ההצלחה. הלוואי והייתי יכולה להיות לידך כשאת מתקשרת ולעשות לך נעים בגב...

. תתקשרי , חמודה , זהו הצעד הראשון בדרך להצלחה על אף המכאובים. ענת.

 

[עמית@]

נטוש, אוף.

לפעמים הרבה יותר קל לא לעשות בכלל, לא נופלים ולא מתאכזבים. אבל ברגע שמתחילים- שוב אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר ולא מבינים איך יכלת בכלל לנוח

אני מקווה שהפחד ישיא הפעם תוצאות, אבל אם את רואה שאת לא מסוגלת- אז תדחי את הטיפול הנוסף. אני אישית הייתי קופצת שוב למים, עם כל הפחד. (ואולי מה שעשית בחודשיים האלו- והלימודים והיצירה, יעזרו לך לעבור את הימים המורטים האלו

)

 

[פּוֹנְג]

../images/Emo24.gif כי את מדברת מתוך ביטני

את כתבת דברים שאני לא מעיזה לחשוב עליהם אפילו אבל הם הרעידו לי את כל נימי נפשי. אני מאמינה שברגע שיש מקום לפחד הזה, אז נהייה קצת יותר קל. מותר לך לפחד. את צריכה לפחד כי אחרת לא היית אנושית. ויחד עם זה אני בטוחה שאת תתגברי על הפחד הזה ותעשי הכל בשביל להגשים את החלום.

 

[רומי 007]

ועם זאת

יש לך גם את הידיעה, שברגע שתארגני את הטפסים ותקני את התרופות יכנס לך כזה מן חשק מוזר להתחיל כבר את הטיפול.... אני חושבת שמה שאת מתארת מאוד נורמלי. יש משהו בהפסקות שמכניס לאשליה מתוקה של שגרה (כן, של אשה נורמלית, כזו שמתכננת את ההריונות שלה). נורא נורא קשה לחזור מהפסקה. יותר קשה אפילו מלהחליט שיוצאים להפסקה. קצת מזכיר את ימי בית הספר: הצלצלו להכנס לכיתה - מי סובל אותו? אבל אני יודעת שברגע שתהיי בראשיתו של הטיפול תראי גם את הצדדים הטובים שלו והאופטימיים שלו. ועוד מחשבה: הטיפול הרביעי הוא אצל נשים רבות סוג של משבר. לא יודעת איך להסביר את זה. כמו שהכשלון בIVF ראשון הוא כשלון קשה במיוחד (הציפיה... הציפיה... מה\ אפילו בUVF אני לא מצליחה?) כך יש משהו משברי בטיול 4 (וגם בטיפול 8). אני לא אומרת את זה על סמך מחקרים אמפיריים, רק על סמך עדויות של הרבה בנות מסביבי. אז אנא, נטע, אל תשברי, תתניעי ותצליחי. ובשבועיים המתנה - מבטיחה לסדר לך מצב רוח טוב.

 

[מרב.]

../images/Emo24.gif נטושי שלי

שהפחד (הלגיטימי כ"כ) לא ישתק אותך- שיהפוך לציפיה ותקווה ולפני שהשנה מסתיימת, יהפוך לפחד אחד לגמרי, כזה שעוד לא הכרת: "אני בהריון- מה-עושים-עכשיו"

חזק ממני

 

[אפרת12]

יש שתי אפשרויות

(לדעתי, כמובן) או שתקחי עוד קצת חופש (מותר

) או שתגידי - השכר שאני אקבל על העבודה הזו בהחלט שווה אותה, מספיק עם החופש, הגיע הזמן להרוויח. ותתיחסי כמו אל עבודה. אבל אני כל כך מזדהה עם הפחד מהשבועיים מורטי העצבים, אין לי מה לומר על זה. רק שיש, את יודעת, איזשהו סיכוי שיסתיימו באושר גדול - קחי את הסיכוי הזה

 

[babywishing]

כל כך מבינה ../images/Emo24.gif

אוי נטע זה באמת מפחיד במיוחד כשאת מדברת על טיפול אחרון לפני שהשנה נגמרת שאז התקוות עולות וגדלות. אני מקווה בשבילך שהטיפול הזה, יחד עם הלימודים והיצירה יהיה הרבה יותר קל פיזית וגם נפשית. כי עכשיו יש לך נושאים חדשים לעסוק בהם יחד עם הזקיקים והשאיבה. תתקשרי לרופא מתוקה, תגידי שהתקשרת לקבוע תור לטיפול המנצח, לטיפול שיביא את ההריון המיוחל. אני, בכל פעם שאני מגיעה לרופא שלי אומרת לו הפעם זו הפעם, הפעם זו הפעם האחרונה שאני רואה אותך עד הברית או הבריתה בע"ה והרופא המקסים שלי שואל אותי באיזה יום זה יוצא כדי שהוא יידע אם הוא עובד אותו יום כדי לבוא. והכי חשוב אנחנו כאן תמיד, בימים של הזריקות, השאיבה ובשבועיים המתישים אנחנו כאן לתת

ו

וכתף להישען עליה עד לבטא

.

 

[chompi1]

אוי, נטע ../images/Emo24.gif

כל כך כואב לי לקרוא את ההודעה שלך. זה עצוב מה שאנחנו צריכות לעבור והפחד שלך כל כך מובן... אבל נטע יקירה, אני בטוחה שברגע שתתחילי את הטיפול, הכל יראה אחרת. וכשבסוף הטיפול הזה את תהיי בהריון, את כבר לא תזכרי ממה פחדת. מאחלת לך שבפעם הבאה כשתפתחי הודעה ותספרי לנו שאת פוחדת, זה יהיה כי את פוחדת מהלידה... תחזיקי מעמד, חמודה ושיהיה לך המון בהצלחה!

 

[רומי^^]

../images/Emo24.gifאוהבתותך מאוד מאוד../images/Emo24.gif

הלוואי הלוואי שלא תכאבי יותר.

 

[debby12]

שולחת לך ../images/Emo24.gif לעידוד

אני מכירה את זה היטב ומקרוב... אני בטוחה שהחודשיים מנוחה יעזרו לך להתמודד טוב יותר עם הטיפול גם בגוף (מס' זקיקים ותגובה לטיפול) וגם בנפש. מקוה שזה יהיה לא רק הטיפול האחרון השנה, אלא גם הטיפול האחרון שתזדקקי לו אי פעם. אני ממליצה מאוד על דמיון מודרך שבו את נרגעת ומדמיינת לעצמך איך הטיפול הזה מצליח, ואיך את פותחת הודעת הצלחה פה וכולן שמחות בשמחתך וכו'. לדעתי זה עוזר כמין נבואה שמגשימה את עצמה [אבל זה כבר אני עם השטויות הרוחניות שלי אולי...]

דבי

 

[kasa]

יקירה, השארת אותי קצת

speechless, וגם קצת הנחתת אותי על קרקע המציאות. מי בכלל זוכר שעוד מעט כבר סוף שנה ?

איך שהזמן רץ כשנהנים...

כמה שהחופש הזה מעביר אותנו למסלול של חיים אחרים, נטולי חישובים, ביוצים, וזקיקים.... אבל תודי שזה גם קצת כיף להרגיש שוב את התקווה, והציפיה, והאופטימיות לקראת הטיפול הנוסף, (והאחרון, אינשאללה...

). מאחלת לך שלא תכאבי שוב, ולא תתאכזבי שוב, ושהזקיקים האלו, שאת כל-כך פוחדת לחשוב עליהם עכשיו, יצדיקו את קיומם, ויהפכו אותך למה שאת כל כך רוצה, ויסגרו עבורך את השנה הזאת בצורה הטובה והמאושרת ביותר. בהצלחה, יקירה. מחזיקה לך הרבה אצבעות, כדי להעביר אותך, אחר כבוד, לפורום השכן, שכל-כך ראוי לך...

 

[שרון321]

מבינה אותך מאד

מנסיוני דווקא כשעושים הפסקה מתעוררות חרדות, כשמתחילים בעשייה זה משתחרר. מתפללת בשבילך

 

[מרב של ערן]

אני לא יודעת מה קשה יותר

להחליט לקחת פסק זמן או לחזור ממנו לתוך סחרחרת הרגשות שיותר ויותר דומה לרכבת הרים. אני חושבת שיש גם משהו סמלי בעובדה שהשנה נגמרת שמוסיף לקושי. רוצה כל כך להגיד לך שיהיה בסדר, שלא תפחדי, שהאושר מחכה לך ממש מעבר לפינה. רוצה כל כך כבר לראות אותך מעבר לפינה. רוצה כל כך.

אוהב

 

[neta2]

תודה לכולכן על המילים החמות

אני משתדלת להסתכל על חצי הכוס המלאה.. על התקווה , על האפשרות שאולי הפעם דווקא כן. אני באמת פוחדת ואני אאזור אומץ ואתקשר לרופא הערב. אני אוהבת אתכן.

 

[נועה 35]

קבלי ../images/Emo24.gif גדול!

אני יודעת שזה נורא נורא קשה, אבל תנסי לעשות את זה "תוך כדי". תוך כדי שאת ממשיכה את שאר הדברים, כמעין משהו שעושים כבדרך אגב. בלי לחשוב על הטיפולים אלא רק על הדברים האחרים שאת עושה ונהנית מהם כל כך. תנסי לגרום לכך שבמחשבה הטיפולים יהיו רק מעין "מטרד" שמפריע לשאר העיסוקים. משהו שלא חושבים עליו בכלל.... אלא אם כן בסוף תקבלי הפתעה במתנה

 

[סנונית 1]

כל כך מבינה אותך ../images/Emo24.gif

את משקפת בדיוק את הפחדים שלי וכל הזמן נדמה לי שהרופא מנסה בכל זאת כי עשיתי את הזריקות אבל הוא יודע שאין סיכוי, כל כך פוחדת. רוצה שהפורום הזה כבר ייעלם ולא יהיו פה נשים אלא רק הריונות. כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה כאב למה? אני כל כך פוחדת. סנונית שכותבת עם דמעות.

 

[חגיתלה]

קוראת ומזדהה

הייתי בדיוק במצבך לפני בערך חודש. היינו בהפסקה. הכל זרם. הזוגיות קיבלה חיזוקים. אפילו נסענו לחופשה ספונטאנית בלי לארוז ובלי לחשוב ולחשב. וכשהיינו צריכים להחליט מה לעשות בכיתי. הרגשתי שאין לי כח. עוד פעם זריקות? עוד פעם תיכנונים? עוד פעם הכל מלאכותי ולא טבעי? עשיתי לי טבלאות בעד ונגד. בנגד היו המון סיבות. בבעד רק אחת: אני רוצה ילד. אז הלכנו על זה. ברגע שנכנסתי לאחות וחתמתי על הטפסים חייכתי וידעתי שעשיתי את הדבר הנכון. מאחלת לך את כל הכוח שבעולם ושולחת לך מנה ממנו. בהצלחה

 

[צוקה1]

נטע ,ואולי זה הפחד האחרון שאת חווה

מהסוג הזה הידוע לשמצה? ויותר לא עוד .בהצלחה רבה בטיפול שהלוואי ויהיה האחרון-צוקה