אני פוחדת שתמות לי... :(

פרפרזה

New member
אני פוחדת שתמות לי... :(

אני יודעת שאנחנו לא מדברים. כנראה שלא נדבר יותר. אני גם יודעת שלא תקרא את זה אף פעם.. בחרת בחירות שלא לגמרי מובנות לי, סליחה, שבכלל לא מובנות לי, אבל הן שלך, ולי אין איך להילחם בהם. אני כן מנסה להילחם עכשיו בכאב. אתה נמצא שם בצפון, מוקף פגזים, טילים, רקטות וכל הדברים האלה שנשמעים הזויים פה מהמרכז, ואני פוחדת. אני פוחדת שתמות לפני שהספקתי להגיד לך עוד פעם כמה שאני אוהבת אותך, ולא תהיה לי הזדמנות לומר כנראה. אני כבר לא שולחת הודעות, אני כבר לא מנסה בכוח להזכיר לך שאני כאן, קיימת, מתגעגעת.. בעוד כחודש אני עוברת עם בעלי והמשפחה לגור במקום שהוא לא פחות מסוכן, קיבוץ בטווח האש באיזור קרית שמונה. אני לא יודעת אם המלחמה תימשך עד אז ומה יהיה בגורלינו, אבל אני יכולה להבטיח לך שעם כל החששות שיש לי לגבי המעבר בתקופה הזו, הכל מתגמד נוכח העובדה שאתה נמצא עכשיו בקו האש, יכול להיפגע, ואני לא יכולה להגן עליך. אתה היית החבר הכי טוב שלי. ואני לא חושבת שיהיה לך מחליף אי פעם... ואם ניתנת לי הזדמנות לבקשה אחרונה בשבילי, אני מבקשת שתשמור על עצמך... אני אוהבת אותך.
 

טף

New member
ריגשת אותי מאוד.

כשהייתי בן 21 היה לי סיפור אהבה קצר עם אישה בת 38, נשואה לא לי ולה ילדים וקריירה מובטחת. משוררת בנשמתה. אמנית אמיתית. המסלולים של כוכבי הלכת שלנו מעולם לא נפגשו באמת, רק חפפו אחד את השני לתקופה קצרה. ואז נפרדנו שלא על מנת להתאחד שוב. זה לא המקרה שלך, ואני לא משווה ביננו, אני רק נזכר בכוחה ההרסני של האהבה ומתגעגע למה שהיה פעם. אהבה היא אהבה היא אהבה ולפעמים היא חוצה כל היגיון קיים או מוסכמה חברתית, ואל לנו להילחם. היום אני בן 26 וטרם מצאתי לה מחליפה, אני גם לא מחפש. תהיי חזקה, איכשהו.
 
למעלה