אני על סף דמעות..

[yam22]

אני על סף דמעות..

אין לי כ"כ למי לספר את מה שאני עומדת לשפוך פה.. יום אחד לתומי גלשתי באינטרנט.. ונתקלתי באתר של קופידון.. הכרתי בחור מקסים שלא נזכיר את שמו והיינו בקשר טלפוני.. שנמשך ונמשך ונמשך במשך 9 חודשים (לא נפגשנו בגלל סיבה ממש חזקה שאני לא אעלה אותה כי היא אישית). בכל אופן היינו יחד כמעט באופן מושלם (לפחות בעיני) לא היו בגידות ושום בלאגן. ואז "נפרדנו" כי זה הגיע לקץ כי לא יכולנו יותר יחד ולחוד..כי זה היה יותר מדיי בשבילנו. לפני שבוע התקשרתי אילו סתם ככה כי שיעמם לי כי הסתקרנתי כי ישבתי עם חברות וצחקנו על כל הקטע והחלטנו שבשביל הצחוק - זה סבבה. בכל אופן הוא הראה סימנים של פוצי מוצי קוצי ואמר שיתקשר והוא התקשר במשך היומים הראשונים ואח"כ לא. ואני כבר רגילה לזה .. ופעם הייתי בטוחה שאני לא בסדר , אבל זה הוא !! זה לא המקרה הקלאסי שבחור לא מעוניין ולא מתקשר. מצד אחד יש סימנים חזקים של פוצי מוצי ומצד שני הבחור לא מתקשר. תאמת שזה לא כ"כ היווה בעיה.. אבל זה מכאיב לי כי הוא רוצה להפגש , ותכננתי באמת להיפגש... תיכננתי לבוא עד אילו. תיכננתי לשים את כל הפחדים והכאב והבעיות שלי בצד - ולראות אותו. כל הווויתורים שלי והוא לא מסוגל להרים טל´ מחורבן. ואני לא רגילה למצב הזה-אני רגילה שרודפים אחריי. הוא לא מספיק חכם לעשות את כל זה בכוונה .. ואני לא יודעת מה לעשות. להתקשר. לתת לו להתייבש. או הפתרון שנראה כ"כ מושלם בעיני - לנקום ! help me...

 

[voguemaster]

ואולי..

הוא לא מספיק חכם כדי לחשוב על זה לבד, אבל יש לו חברים שמן הסתם יודעים עלייך והוא סיפר להם על הקשר המחודש שלכם והם ייעצו לו לעשות את מה שהוא עושה. סביר ? אולי..

 

[d u c k y]

אז ככה...

את אומרת שאחרי תקופה ל ניתוק הקשר, החלטת להתקשר אליו, כי שיעמם לך וכי זה נראה לך ולחברותייך מבדר - כלומר מנקודת מבט אובייקטיבית, זה נראה כאילו הקשר הזה לא ממש חשוב לך - אחרת לא היית שמה אותו ללעג לפני החברות... אם אני טועה והקשר אכן חשוב לך, תבחני את הסיבות לאי יכולתכם להיפגש: האם בגללך? האם הוא מתחמק? וכ´ו... דברי איתו! הוא היחיד שיכול לעזור לך לשפר את הרגשתך. תישאלי למה יום אחד הוא "פוצי מוצי" כהגדרתך, ואח"כ הוא לא מתקשר... רק בדיבורים זה יפתר...

 

[אפי היקרה]

אני חוששת, ים יקרה

שגם ווגמסטר וגם דאקי צודקים, אפעס. היה קשר, ארוך אפילו, שאני מצליחה להבין שהיה מבוסס על שיחות בלבד, מה שמסקרן אותי, אבל לא זו הנקודה. נפרדתם כי את היית זו שלא רצית את הפגישה, מסיבות שלך, מובנות ככל שיהיו. לפתע - ביום בהיר אחד, תוך הרצת דאחקות עם חברותייך, החלטת לפרוץ לחייו בסערה, ייתכן אחרי תקופה בה לו לקח להתגבר עלייך ועל הגעגועים. והוא- מבולבל אך שמח, מפלרטט איתך מהשמחה שבשיחה המחודשת, אבל בינינו, לא בדיוק מבין למה התקשרת. ועכשיו את תוהה למה הוא לא מתקשר???? איפה את היית כל התקופה הזאת? את מצפה שאחרי שיחה אחת (וקוצי מוצי מסוים, כהגדרתך), המנגנון יעבור להילוך חמישי בדיוק כמו שהיה לפני הפרידה? זה לא עובייד ככה, יקירתי. את מצפה ממנו ליותר מדיי מהר מדיי. את גם יושבת ומחכה לטלפון, שמבחינתי זהו בזבוז זמן, במקום להרים טלפון, להיות ישרה, כנה ואמיתית (שהרי זה מגיע לו), לשאול ישירות, לא ללחוץ ולא לתלות ציפיות באדם שאולי היה קרוב אלייך, אבל היה מנותק ממך לתקופה ארוכה. אנא נסי לחשוב מה את היית חושבת אילו היית במקומו, ואני בטוחה שהיית מגיעה למסקנה שאת לא רוצה להפגע שוב, שאת רוצה לשקול את צעדייך ומילותייך בטרם תתקשרי שנית. לא?