אני עולה בשם אחר

אני עולה בשם אחר

אני משתתפת כאן ורוצה לשאול ולגלות משהו אישי לפני יותר משנתיים התגלה אצלי גידול ממאיר בשד עברתי ניתוח, הקרנות, טיפול בזריקות היום אני בריאה במעקב בלבד והשאיפה שכך זה ישאר הבנות היו אז בגיל 1.2 ו - 3.2 צעירות בכדי לקבל הסבר מפורט הגדולה יודעת שלאמא יש ניתוח ביד וצריך לשמור על היד ויש צלקת גדולה לא יותר מזה. אתמול כשהשקנו את הגינה הסתכלנו בבית השכן שם גרה בעבר אשה מבוגר שהיתה בקשר איתנו היא נפטרה לפני כחצי שנה ממחלה הגדולה היא בת 6.5 החלה לשאול למה היא נפטרה ואיך ואז היא שואלת אותי "אמא גם מסרטן אפשר למות?" שאלתי למה? והיא עונה "כי לסבתא של חברה שלי יש סרטן" ושאלתי האם לספר לה שגם לאמא שלה יש סרטן והנה אפשר להבריא ולהמשיך או לשתוק.......
 

כרמית מ.

New member
אני חושבת שעדיף לספר

סודות הופכים להיות גדולים יותר ומפחידים יותר. מה גם, שיש לכם סוף טוב. כן, מסרטן אפשר למות. אבל אפשר גם להבריא. בעקרון, עם "דברים כבדים" אני חושבת שעדיף לגדול ולא לגלות לפתע, כשכבר מבינים את כל המשמעויות. סביר שלא כדאי להכנס לכל פרטי הטיפול.
 

לאה_מ

New member
שאלה קשה.

התשובה שמסרטן אפשר גם להבריא היא לא רק אישית - היא נכונה גם במישור הכללי, נכון? כך שבכל מקרה, לדעתי, כדאי לומר לה. השאלה האם לשתף אותה בגיל צעיר כל כך במה שעבר עליך? אני לא יודעת. זה מאד תלוי בה ובמערכת היחסים ביניכן, בכמה את חושבת שהיא היום מסוגלת להבין ולעכל. הרי בסופו של דבר את תספרי להן, נכון? אמרת שהיא יודעת שיש לך צלקת ביד כתוצאה מניתוח. אולי זה כן הזמן לספר. את יודעת מה? אני חושבת שגם לגבי סרטן ההתייחסות של הילדים היא הרבה יותר טבעית משלנו, וחפה מכל מיני חרדות שאצלנו כבר מתקשרות למילה הזו. אז בהנחה שביתך בוגרת ושאת מרגישה מסוגלת לנהל איתה את השיחה הזו, נראה לי שזה יהיה בסדר אם תסבירי לה שאפשר לנצח את הסרטן, וגם שתביאי את המקרה שלך כדוגמא אישית. אני חושבת שזה דבר מאד מעודד ומחזק לשמוע. אשמח לשמוע האם שוחחת איתה ואיך התנהלה השיחה (אם יבוא לך לשתף, כמובן). אני מאד מעריכה אותך על ההתמודדות המוצלחת עם הסרטן. הרבה בריאות.
 
גם אני חשבתי שהיא ללא חרדות

עד השאלה שהאם מתים מסרטן אני כנראה אשוחח איתה אני לא בטוחה שהעלה כאן שוב כי החלפת השם די מבלבלת ......
 
אני סובלת מנכות די קשה, אולם כזו

שלא ניתן להבחין בה כמעט אם אינך איש מקצוע. נושא הנכות נמצא כל הזמן "על השולחן" מהיום שבו נולדו הילדים, והם גם יודעים היטב את נסיבות המקרה הקשה שבו זה קרה. הדבר טבעי עבורם ולא מעורר חרדות. בגיל צעיר הדברים מתקבלים בטבעיות רבה כחלק מהחיים.
 
למעלה