אני עדין לא מעכל.

אני עדין לא מעכל.

היום קיבלתי מחבר קרוב הזמנה לחתונה שלו.על ההזמנה היה רשום רק את השם שלי.לא עוד ל-x ואישתו או ל-x ובת זוגתו. משהו שגרם לי לכאב כמו אגרוף חזק בבטן כשאתה הכי לא מצפה.רק השם שלי לבד.לבד זאת בדיוק המילה שמתארת את המצב שלי בחצי שנה האחרונה.אני כול כך מתגעגע לאישתי שהכאב הנפשי נהפך לכאב פיזי. זה פשוט לחשוב 24/7.זה געגוע שאני לא יודע מה לעשות איתו יותר.פעם למילה געגוע הייתה משמעות לגמרי אחרת בחיי.להיתגעגע אליה כשאני בעבודה וכשאני מחוץ לבית.אבל עכשיו נמאס לי כבר להיתגעגע פשוט נמאס.זה פשוט הזוי איך חיים יכולים להשתנות בשנייה אחת.
 
זה הקטעים הקטנים שכואבים מאד

תזכורות כואבות למה שקרה לך בחצי השנה האחרונה , החברה מקבלת וזורמת הלאה ואתה נשאר עם התחושה של הלבד
כי החצי השני שלך נעלם , ועכשיו זה תזכורת קטנה למצב בו אתה נמצא ,
וצריך להמשיך לחיות למרות הכאב , כי אתה חי וממשיך לעבר העתיד
 
לא קלה היא הדרך ..

ותמיד עקיצה/ בוקס שכזה מגיע, כן גם ממרום שנותי כאלמנה(9 שנים וכאילו רק אתמול) בכל הזמנה מתבוננת וחושבת אילו...
הסטטוס הזה הוא התואר הכמעט יחידי שאליו לא הוכנו, ואותו לא שאפנו לקבל. ויחד איתו צריך ללמוד לחיות חיים חדשים. חיים עם גדם,עם חוסר, לפעמים מדמם, לפעמים מציק, לפעמים מצליחים להתעלם ממנו לשעה קלה, אבל תמיד הוא חלק מחיי.
ובונים חיים חדשים אבל הגדם תמיד שם והגעגוע לא נגמר. ...
ויחד עם זאת רוצה להדגיש יש חיים לאחר התאלמנות. חיים שונים אבל לא פחות יפים.
קבל חיבוק כח לבניית חייך מחדש.
טלי.
 
למעלה