אני נקרע מפנים

[מבולבלים קצת]

אני נקרע מפנים

ופשוט כועס על עצמי. היום שמתי לב כמה אני נוראי עם המשפחה שלי. אני מתנשא ומעיר הערות כל הזמן. יש לי ילדה בת חצי שנה והיום הגענו איתה אליהם. אז היו יתושים ולא היה איך להפתר מהם ונאלצנו להיות איתה על הידים כל הזמן. והאוכל הוגש על שולחן קטן עם מנגל בחצר. אח שלי (חוזר בתשובה) יזם את ה "על האש" וזה נשמע לי דוקא סבבה אבל כשהגענו נהייתי פקעת עצבים, וכל דבר בו עצבן אותי. כל דבר באמא שלי עצבן אותי. עצוב לי שאני ככה. עצוב לי שהתרחקתי מהם כל-כך שאני לא מקבל אותם כמו שהם. אני יכול ליזום ארועים אצלי באווירה יותר נוחה אבל זה לא פיירי כלפיהם. אמא שלי שאלה אותי אם נהננו ואמרתי שכן. מה אני אומר לה ? שאני משתגע מזה שאין על מה לדבר אלא רק על אוכל (נו תאכלו כבר ומה יש לכם בצלחת), ושהיא לא רגישה מספיק לקטנה שלנו ורק נוגעת בה כל הזמן במקום להקשיב ולראות מה הקטנה צריכה ? אני אידיוט. אני קורא מה שכתבתי ולפעמים זה נראה לי קטנוני ושחבל על האנרגיה שאני מבזבז. כשהם באים אלי אז זה הרבה יותר טוב. אני לא יודע מה לעשות. אני מרגיש מגעיל וצורך להתנצל בפני האחיות שלי. בפני אמא שלי. יורדות לי דמעות ויש לי פצע שאולי אף-פעם לא ייסגר. מצטער על הבלאגאן בהודעה.

 

[De-Panther]

השאלה העיקרית היא מה גורם לך להרגיש

במצב הזה?? אולי תדבר על זה עם מישהו מהם הם בטוח יבינו בטח גם הם מרגישים בזה אנשים ובטח קרובים שגדלו איתך יודעים להרגיש בזה תדבר איתם על זה

 

[שירה בלטר]

אני לא בטוחה שלפתוח את הדברים זה הד

בר הכי טוב במקרה הזה. לא כל דבר שאנחנו מרגישים כדאי שכל העולם ידע ויבין. הרבה פעמים יש דברים שמשגעים אותנו במי-שאמורים-כביכול-להיות היקרים לנו מכל, והרבה פעמים אנחנו פשוט צריכים ללמוד לקבל אותם. העצה הכי טובה שיש לי להציע לך, היא לקחת את ההרגשה הזאת שלך, ובמקום לשסע את עצמך בעזרתה (נאמר פה לא מזמן שהלקאה עצמית לא פותרת אותנו מאחריות) נסה ללמוד איך להשתמש בה כגורם מאזן לכעסים עליהם- כך שבפעם הבאה שכבר לא תוכל לסבול משהו ממה שמי מהם עושה, לפחות תתאמץ יותר לגלות כלפיו יותר סבלנות ואמפתיה. אם עושים את זה בהדרגה וברגישות עצמית (<=יענו- לא להרוג את עצמך כל פעם אחרי שאתה תוקף מישהו מהם), ומספיק אכפת לך ממה שהם מרגישים, זה יעבוד. לא הכל יהיה מושלם, סביר להניח שהם לא ישתנו, אבל לפחות תהיה אווירה נעימה יותר. (לא, המשפחה שלנו לא חייבת להיות הבילוי המועדף עלינו.) כמו כן, אם יש דברים קונקרטיים שנדמה לך שיש סיכוי אולי לשנות, אז אתה יכול ברגישות ובעדינות להעלות אותם, בזהירות. אם תסלחו לי- יש לי עכשיו מתכונת באנגלית, אז אמנע מלהעלות עודכמה רעיונות ומחשבות על הנושא. אולי יותרמ'וּחר.

 

[מבולבלים קצת]

בוקר עכשיו וכמובן שהפצע גדל

לא יכלתי לישון. כשקמתי מהשעתיים שישנתי אז כעס גדול בער בי. כעס על עצמי ועל האי-יכולת להשתנות ולקבל אותם כמו שהם. כעס על זה שאני לא יכול להתאפק מלתת להם הערות. כעס על זה שהם לא אשמים שיש לי משקעים מהעבר ושאני לא מרגיש בנוח איתם. אני כן מרגיש בנוח כשהם פה. אישתי אומרת שאם זה כך אז כדאי שאני אצור את "האווירה" המתאימה לי כדי שארגיש בנוח. אם זה להזמין אותם אלינו יותר. אם זה להתעניין יותר ביום-יום שלהם. אני אח בכור ותמיד האחיות שלי נעזרו בי, שאלו, ביקשו עצות ואני מפחד שההתנהגות שלי תיצור מחסום בפני כל זה. אתמול הזכרתי לעצמי את כל האנטי והשליליות שאבא שלי היה מפזר כשהיינו נפגשים ביחד. מצד אחד אני רוצה להתנצל. מצד שני אני חושש שלא אוכל לעמוד בשינויים שאני מבטיח לעצמי ואז אני אהיה כמו גבר מכה שמתנצל אח"כ. זה יהיה חסר משמעות. אני חייב להיות פחות הגנתי ויותר פתוח כשזה מגיע לאמא שלי והקטנה שלנו. זה יקרה.

 

[zimes]

יש לך אשה חכמה ../images/Emo13.gif

מההודעה הראשונה שלך, נשמע כאילו די אם אתה היית מעלה נושאים מרתקים יותר לשיחה, כדי לכוון לכיוונים נעיים יותר. נסה זאת. בהודעה השניה, פתאום פתחת שתי תיבות פנדורה: 1 - אבא שלך. 2 - אמא שלך עם בתך. לגבי אבא שלך - המודעות שלך היא כבר צעד גדול! נסה לברר מה הפריע לך בהתנהגות שלו, ומאידך - מה נטבע בך ואתה רוצה לשנות. קח את זה צעד צעד. הצב יעדים קטנים, ושפר את האווירה. נכון - אם האוירה בביתכם טובה יותר - היפגשו בביתכם! פגישות רבות כאלה יקרבו אתכם, וישפרו את האווירה בכל מקום בו תיפגשו. לגבי אמך והתינוקת - תן לזמן לעשת את שלו. בגיל חצי שנה, זה עוד ממש בסדר לגונן. בגיל 4 (סתם זרקתי - זה יקרה אפילו קודם) הילדה תחליט, ולא אתה. בינתיים - הן יתקרבו בהדרגה זו לזו, ויצרו מערכת יחסים משלהן, שלא קשורה אליך. אם יש משהו גדול ועקרוני בהתנהגותה של אמך עם הקטנה, אתה יכול לנסות לומר לאמך - אבל ברגישות, כי זה עלול להשמע כמו "אני לא מרוצה מהדרך בה גידלת אותי".

 

[nutmeg]

כעס

הוא תגובה לעלבון, כאב או פחד. כשתדע מה מכאיב לך, ממה נעלבת או ממה אתה פוחד תוכל גם להבין יותר טוב את הכעס שלך ולעשות עמו משהו. קצת מבין השורות יש רמזים לכאב - שיכול מאוד להיות שלא קיבלת מהוריך את כל שהיית זקוק לו. כאב על ההכרה במגבלות שלהם כבני אדם. פחד - להיות כמוהם כלפי בנך, פחד שיעבור משהו ממה שכל כך לא מתאים לך אל הבן. עלבון - לא יודעת... אולי מעליב אותך להיות בן למי שאינך מעריך ואתה מתבייש בהוריך. וכמובן יכול להיות שכל זה סתם ממה שאני חושבת - וזה באמת לא חשוב. חשוב מה אתה חושב. אתה מוזמן להגיד לנו.