אני נורא פוחדת.

[נטע2006]

אני נורא פוחדת.

מהכל.אני לא מצליחה להתנתק,אין לי רגע מנוחה מעצמי,מהכל.אני לא מצליחה להנות.אני מרגישה כלכך תקועה,אחריי כלכך הרבה זמן,ועדיין.פוחדת.ולא מצליחה להשתחרר באמת. נמאס לי.נמאס לי מהמחשבות שלי.נמאס לי לחטט בכלום.נמאס לי להשתדל,להשתדל כלכך ולא להצליח.אני כלכך מנסה-ולא משנה מה-אני עדיין מרגישה שזה לא זה,אני עדיין איפה שהוא שם מיואשת. כל הזמן אני מרגישה אשמה.אני עצובה,סובלת. אני לבד.אני כלכך פוחדת להיות לבד.אני מרגישה שאףאחד לא מבין אותי.אני פוחדת לפספס את החיים.אני כל הזמן חייב במחשבות שלי-חייה בין מחשבה למחשבה,והכל כלכך מיותר.אני שונאת את זה.אני כלכך שונאת את זה,כלכך,ואני כלכך מנסה להשתחרר,ואני אףפעם לא מצליחה להשתחרר באמת. לא באמת. אני לא יודעת מה יהיה.אני פוחדת גם ממישהו שמאוד יקר לי,אני חושבת שהמצב שלו בכלל בכלל לא טוב.ואני לוקחת אחריות שאני לא צריכה לקחת.ורע לי עם זה-ואני מרגישה אשמה.זה קשה. אוף.אני לא יודעת מה לעשות.זה כלכך מעצבן אותי.וגם אחריי כל הסבל שאני עוברת-אףאחד לא איתי.ואני לא יודעת איך להתנהג בקשרים עם אנשים.אני אףפעם לא יודעת להגיד את הדבר הנכון.ותמיד זה מתפספס-אני תמיד הייתי לבד,ואףפעם אףאחד לא היה איתי. זהו.אני לא חושבת שבאמת תוכלו להבין אותי.ובכל זאת,אולי איפה שהוא שם כן.אז זהו,הייתי צריכה לפרוק.

 

[גילי פרי]

אהלן נטע../images/Emo140.gif

משהו שלמדתי פעם:

אשמה היא משקולת - אחריות היא כנפיים

נחמד שפרקת את התסכול, ו

הלאה

יום נפלא לכולנו

 

[נטע2006]

אוקיי..

ציטוט נחמד..אני אשמח לתגובה קצת יותר מפורטת פעם הבאה

 

[מיכל מנדל]

היי נטע את כול כך צעירה ../images/Emo13.gif

כול החיים לפנייך... מדוע לשאת את עול העולם הגדול על כתפייך... פשוט היי את קלילה שמחה ילדה של החיים צאי החוצה התחילי לחייך ולצחוק בקול רם גם אם זה נראה שטותי בהצלחה

 

[נטע2006]

תודה מיכל!

אני באמת מנסה להיות כזאת..פשוט החיים לא כלכך יפים לפעמים :/

 

[hilabarak]

חשבת על טיפול קונבציונלי ?

נניח טיפול פסיכולוגי, בשילוב עם כדורים נגד חרדה או משהו כזה (אני לא מבין גדול בפסיכיאטריה, רק שנראה לי על פניו שיש לך בעיות חרדה).

 

[נטע2006]

כדורים נגד חרדה?!?!!?

וואו.לא ציפיתי לתגובה כזו.אני חושבת שזה דיי עצוב שיש אנשים שחושבים שהכל ביולוגי,אבל מיילא,כל אחד ודיעותיו. ואני בטיפול פסיכולוגי,כבר הרבה זמן,האמת שהוא בתהליכי סיום (צריך להמשיך הלאה

 

[hilabarak]

נטע, אל תראי את העולם בצורה פשטנית

כל כך - זה לא ביולוגיה נגד מודעות. ניקח אדם שלוקח את החיים ממש קשה, ומגיע למצב שבו יש לו התקף לב. האם בזמן התקף הלב, תשלחי אותו להרצאה טובה למודעות או לניתוח לב פתוח ? האם המנתח יתעניין בכלל, האם יש לאיש לב חלש, או נטייה ללחצים ? או שהוא פשוט יטפל בתקף הלב (בהנחה שבכלל יש מה לטפל מבחינת ניתוח בהתקף לב). חרדות אינן שונות. זה שהן מגיעות מהמודעות, לא אומר שהם לא השפיעו כבר על הביולוגיה. זה לא אומר שאין חומר במוח שמעצים את החרדות. הפסיכאטריה זה לא מדע של שני טמבלים שהוציאו תרופה. יש מחקרים והצלחות מדהימות, יש אנשים שהיו בדיכאון מטורף שנים ויצאו בעזרת תרופות. אני לא ממליץ כמובן לקחת תרופה ולהתעלם מהמודעות, אלא לשלב. בדיוק כמו שהייתי ממליץ לחולה לב. מצד אחד תיקח כדורים שיעזרו למנוע התקף לב, מצד שני תעבוד על המתחים והלחצים. כשתגיע למצב לא לחוץ, תוכל להוריד את הכדורים. בל מדוע לא להיעזר בזמן תהליך במשהו שמוכח רפואית ומחקרית שהוא עוזר ?

 

[מיכל מנדל]

היי ברק דעתי קצת שונה ביחס לתרופות

בתור אחת שהוכשרה להיות מוניטורית לנסויים קליניים בבני אדם בתור אחת שלמדה את עולם התרופות אני מרשה לעצמי לחתום ולאמר שכול תרופה היא רעל... התבונן בכול תוספת כתובה שיש לתרופה התוספת המילולית שכתובה בתוך האריזה... שים לב לתופעות הלואי שים לב להזהרות... רוב התרופות מסוכנות לכבד... משרד הבריאות בעצמו חותם על כול תרופה רעל כול תרופה אנו מחויבים להרחיק מהישג ידם של ילדים אז אני בהחלט מבינה אנשים שמסרבים להתקרב לתרופות ואני הראשונה שבהם. יש לקחת בחשבון שגוף המטופל בתרופות במשך שנה זוכה להרס מסוים של מערכות ותאים חלק מההרס אולי ניתן לטיפול חלק הוא נזק בלתי הפיך שיושב על ריריות ויושב על דפנות הורידים והעורקים ויוצר פקקים במשך שנים. גם בתוך מערכת העיכול וגם באיברים אחרים... יש המון סכנות גופניות בשמוש בתרופה. מצד אחד אנו מנסים לתקן מערכת מסוימת- איזון המוח והפרשות הורמונליות מצד שני אנו דופקים מערכות גופניות אחרות: כבד כיס מרה טחול לבלב לב וכו'... אני מאמינה שדכאון הוא תוצר ישיר של נפש/ נשמה המשפיע אוטומטית על הגוף... דכאון הוא סוג של תחושה סוג של רגש מה שהוא שמתחבר אל האמוציות... דבר כזה יוצא ישירות מהנשמה. אם נדע להכיר את הנשמה ולעבוד איתה באיזון לא נגיע למצבי פגיעות רגשית ולא נגיע לכעסים שגוררים אחריהם כתוצאה מתסכול את הגוף לדכאון... שוב הביצה והתרנגולת... אני מאמינה שהנשמה ואי השקט שהיא נקלעת אליה בהתגלמות לגוף בשר ודם גורם למצבי הדכדוך והדכאון ולא המוח והמחשבה או ההפרשות ההורמונליות... הנשמה משפיעה על הנפש על הגוף על תפקוד המוח שנותן את ההוראה להפריש או לא להפריש הורמונים כאלו או אחרים: אנדרופינים, סרוטנין וכו'... ברגע שנביא את הנשמה לשלווה שקט הרמוניה ואיזון יהיה זה הרגע שכהרף עין יעלם הדכאון ללא תרופה כזו או אחרת וחולה לב על פי הדוגמא שלך יכול למנוע את התקפות הלב ברגע שיכנס לרגיעה איך למנוע התקף לב? חינוך בבית חינוך בביה"ס למה? לשלווה לשקט לרגיעה... האם זה קיים בחברה של ימנו? כרגע לא? עוד מעט כן... מתי? יכול לקרות במהירות האור יכול לקחת יום שבוע חודש שנה אצל כול אדם בהתאם לבשלות הנשמה ולעבודתו הרוחנית וכמובן לרצון שלו לקחת אחריות על חייו כנשמה שהתגלמה בגוף בשר ודם. מתי זה יקרה? כשנתחבר לנשמה שלנו... לתפקיד שלנו... ליעוד שלנו... פה ועכשיו בעולם המציאות בהצלחה לכולנו במסע לחיבור אל הנשמה אל השקט השלום והשלווה אל בריאות הגוף והנפש תודה

 

[hilabarak]

מיכל היי, אני מסכים עם רוב הנאמר

למעט עובדה אחת. אם נשווה שוב לשנייה אחת את הדיכאון להתקף לב (בעיות ברמת המודעות שהפכו לממשות ביולוגית). אז בנושא הלב זה יחסית ברור מתי אתה מדבר עם האדם - לפני ההתקף, באמצע ההתקף, או אחרי ההתקף. אני בטוח (מקווה לפחות) שאם תראי אדם באמצע התקף לב, לא תגידי לו "עזוב אותך עכשיו מתרופה לייצוב לחץ הדם, בוא אליי לשיחה". את זה תעשי לפני ההתקף, או אחריו. ואני אלך לשאלה קשה יותר - אדם מגיע לבדיקה שגרתית ואומרים לו "שמע אם אינך לוקח את התרופה הזו יש סיכוי של מעל ל80 אחוז שיהיה לך התקף לב בשלושה חודשים הקרובים. ממש במקרה הגעת בזמן". האם היית ממליצה לו לוותר על הטיפול, תוך הנחה שעבודת המודעות תתן פירות כבר תוך חודש ? או שמא היית אומרת לו "קח את התרופות, נעבוד על המודעות, וכשהרופאים יגידו לך שאפשר להפסיק אז תפסיק". לגביי הדיכאון זה לא שונה בעיני (וגם לא חרדות וכולי). אדם יכול להיות במצב של גלישה לדיכאון, או באמצע דיכאון קשה או בדיכאון קל. או עם חרדות שמונעות ממנו יכולת לתפקד וכולי. אני חושב שאדם שמדווח על בעיות מהותיות (ואולי נטע היא איננה עם בעיות כאלו, אלא רק פרקה קצת את הלב), צריך לדבר גם עם רופא. נכון שעדיף להתמודד ללא תרופות, אבל לפעמים אדם נשמע תקין והוא פצצה מהלכת ואי אפשר לפסול על הסף את התרופות. אני בטוח שגם תרופות נגד חיידק טורף או סרטן הם לא בדיוק הדבר הכי בריא לגוף. אבל מה עדיף ? למות מסרטן כדי לא להרעיל את הגוף מכימותרפיה. בקיצור לדעתי, לקיחת תרופה זו לא שאלה רגשית. ישנם מצבים שחייבים, ישנם מצבים שיש סיכון גבוה ועדיף, ישנם מצבים שיש סיכון נמוך, וישנם מצבים שזה מיותר בכלל.

 

[מיכל מנדל]

ברק היקר האם שמעת על רפואה אחרת?

רפואה יהודית על פי דרכו של הרמב"ם? שם יש מקבילות מעולם הצומח ללא חומרים משמרים שמסוגלים לטפל בבעיות הדכאון שמנית האם אתה מכיר את צמח הפיגם= הרוטה או הרוטה בשלוב עם לואיזה ובשלוב עם מרווה רפואית בחליטת תה לפרק זמן של 40 יום שתיה של לפחות 3 כוסות ביום ניתן למתן ולפתור את הבעיה... הספיגה היא 100% לעומת 27% מכדורים בתוך הגוף... אין לנו צורך להתעסק בהגברת מינונים הצמחים מחנכים את הגוף ליצר את ההורמונים החסרים ולא מוסיפים חומרים חיצוניים לגוף שחלקם נספגים וחלקם יוצאים בשתן או בצואה... לגבי התקף לב אין לי פתרון... הרפואה מצילה והצילה הרבה אנשים בתוך ואחרי התקפי לב... יחד עם זאת צמחי המרפא יכולים לתמוך בלב הפגוע במינון הנכון טוב יותר מתרופות שאחרי שמוש של עשר שנים בהם אין דרך נסיגה...וזה הוא זה עד סוף החיים התמכרות לתרופות שמצד אחד מטפלות בלב ומצד שני הורגות את המערכות האחרות כגון המערכת החיסונית של הגוף וכו'... חידק טורף וכו'... הרבה עניין של מזל... הרעיון הוא לחזק את המערכת החיסונית בכול מחלה ולא להרוס אותה... הרעיון הוא לחנך את הגוף לטפל בעצמו ככה אני רואה את הדברים... וזה בסדר שאנחנו לא מסכימים... בהצלחה

 

[lihideprece]

אני ממש בהלם

בדיוק נכנסתי לפורום בשביל להתייעץ עם בעיה ממש כמו שלך אני גם מהיום ממש לבד אין לי אפילו חברה אחת הכל נגמר ואני מרגישה הכי לבד בעולם בהכל ואני יודעת שאני מתוך הלבד הזה צומחת ומתפתחת כי לשם כך מיועדות התקופות הקשות לצמיחה רק שתתנחמי את לא היחידה שמרגישה לבד

 

[lihideprece]

ויקירה עוד משהו

שלא...........תעיזי.....לחשוב ........על...........כדורים זה הרס עצמי אני מדברת מניסיון!!!!!!!!!!!! את יוכלה הכל לבד המוח הוא מכונה מופלאה הכל במחשבה הבחירה בידייך אם תבחרי להסתכל על הרע העולם יהיה רע אם תבחרי להסתכל על הטוב הרע יתגמד לעומת הרע תדעי לך שאת מסוגלת להכל את רק לא מאמינה בעצמך אם תרצי אשמח לעודד אותך במסנגר אני אתן לך המון חומר למחשבה כמה את מסוגלת לשנות לבד הכל בזכות עצמך.........

 

[צביקה9]

שלום נטע, האם את מצפה לעזרה?

מפני שלא ראיתי שאלה, אני מניח שאולי רצית לשאול בהתחלה ולבסוף השיתוף והפריקה הספיקו לך לעת עתה. אם את מעוניינת בעזרה עמוקה יותר בבקשה הגיבי.