סעי לשלום וחזרי לשלום, לבד? וואו
אני נסעתי עם קבוצה של 60 בחורי ישיבה.. שלא תעיזו לצחוק! כן, כן, 60 בחורי ישיבה - ואני הייתי אשה יחידה...(היי,, אני אפילו לא דתיה...) זה היה לפני 9 שנים.. והיו בעיות בטחון מאד רציניות.. אני כל כך התאהבתי בארץ הזאת, בנופים שלה כמובן, ... שכל פעם שהזכירו לי את הנושא הרגשתי כאילו סיכה תקועה לי בלב.. דבר ראשון התיישבתי לקרוא את אוסקר שינדלר.. ואח"כ כל דבר שהיתה בו המילה פולין אני חרשתי... עד היום אני נורא מתגעגעת אליה.. לא יודעת למה.. אני גם מתגעגעת לשוויץ לטוסקנה ולפרובנס (ע ל א ק ...) אבל פולין כמו שאמרתי געגוע עם סיכה בלב... יכול להיות שזה בגלל שה"שורשים" שלי קבורים שם באדמה? מה אתם אומרים...טוב, אתם לא חייבים לענות... סתם נשפכתי קצת...