אני מתקשה להתמודד

[שמיים כחולים]

אני מתקשה להתמודד

עם מוות פתאומי של חברתי הטובה, שנהרגה השבוע , חברים שלי לוחצים לבוא איתם לכל מיני מקומות לראות קצת טלויזיה וכו אבל אין לי חשק לזה הם טוענים שזה שאני אשאר בבית עם ספר או סתם אשב בחדר שלי זה רק יכניס אותי יותר לדיכאון, אבל מה הם מצפים ממני עברו רק 4 ימים וזו היתה החברה הכי טובה שלי. אני מסבירה להם שאני מודה להם שהם דואגים לי אבל אני צריכה זמן והם לוחצים עלי וזה עוד יותר מעצבן ואני לא יודעת מה לעשות

 

[גרא.]

שמיים כחולים,צר לי על מות חברתך

זה וודאי כואב לך עד מאד, ואת זקוקה לאפשרות לשבת שבעה,כפי שקיים בכל אובדן של בן משפחה..גם אם היא היתה רק חברתך הטובה..יתכן, שהיה לך קל יותר להימצא עם הוריה של החברה יחד עם השבעה שלהם, ואז היה לך "קל: יותר לעבד את האבל יחד עימם. אבל אולי זה לא אפשרי. נכון שהחזרה לשגרה אחרי אובדן ואבל, היא חיונית, אבל לגבייך, כפי שאת כותבת,ובעצם מעבירה היטב את תחושת האובדן שלך, לגבייך זה מוקדם..דווקא הישיבה בבית,אם אפשר עם מישהוא קרוב נוסף, הדיבורים על החברה, מחשבות על החברות, עיון באלבום תמונות, שיחה על רגשותייך, והיכולת לבכות כשאת מרגישה צורך בכך..כל אלה עשויים להקל עלייך הדרגתית את תחושותייך הקשות..וודאי שלא לצאת לכל מיני מקומות, או לראות טלוויזיה, אלא אם כן בא לך לתת לרגשותייך הקשים מעט איוורור.מכאן,דומה שעלייך לומר לחברייך,הרוצים בכנות לעזור לך, שעדיין עדיין אינך בשלה לשום יציאה..מי שבאמת רוצה לעזור לך, שימצא עימך,לידך יקשיב לך, יתמוך ויעודד..אל תחששי, אם את חשה בכך צורך, להיות מעט יותר אסרטיבית בביטוי הרגשות שלך..מאוחר יותר, עוד כמה ימים, כדאי לחשוב על חזרה הדרגתית לשגרה, אבל הדרגתית..ולא מיד לנסות להסכיח את הכל בפעילות רבה מדי. שלא תדעי צער עוד..