אני מתלבטת .

[אמא של עמרי]

אני מתלבטת .

המעקבים של התפתחות הילד . אצלינו נגררים ומתנהגים כמו כדור שלג שלא נעצר . כל רופא/ פסיכלוג נורא משתדל למצוא משהו . מטונוס מוגבר בשרירים . הגענו לרגישות יתר סנסורית . דיבור תבניתי ומישם לריגשית . ומישם למבחנים פסיכלוגים ארוכים , ולאבחון של קונפליקט בין פערי התפתחות . ומישם ביקורת חוזרת וממנה עכשיו שוב לאבחון פסיכלוגי . וטיפול התנהגותי פרא טרפיסטי . וכל זה משהיה של 10 דקות בחדרה של רופאה התפתחותית ( שאני לא אזכיר את שמה " נורא סימפטית ".. ) שגרמה לעמרי רק לבכי . והחליטה שהוא קשה . ואובססבי . וכפייתי . וכו´ וכו´ .. ויצאתי עם דמעות בעניים והתחרטתי שבילל יזמתי את הביקורת הזאת . עכשיו בחודש הבא יש תורים לפסיכולוגית ופרה טרפיסטית ויש לי מין חשק לוותר על הכל כי אני יודעת שעמרי בסדר ! .אבל גם יש מין מצפון שאני לא רוצה לקחת אחריות כזו ומה איכפת לי שיאבחנו שוב . מה עושים ???? איזה לופ מעצבן

 

[דורית ובניה]

אני מאוד מבינה אותך

כשעומר עוד היה תינוק הייתי מאוד מאוד מתרגזת מכל המעקבים. הרגשתי שכל אחד מחפש למצוא משהו לא בסדר. הפזיוטרפיסטית החליטה שיש לו חולשה של צד ימין (ממש לא נכון), המרפאה בעיסוק החליטה שהוא נרקסיסט (ממש ממש לא נכון) וכו´. הילדים שלנו, בניגוד לילדים אחרים, נמצאים תחת זכוכית מגדלת וכל אחד מחפש למצוא בהם איזשהו פגם. הכוונה היא טובה, רוצים סה"כ לעזור לילד אבל זה באמת באמת מסתכל. היום, כשעומר עוד מעט בן 4 וחצי ויש לי נסיון של 4 שנים בכל סוגי הטיפולים, אני יכולה לומר לך- אל תפסיקי את הטיפולים. תלכי, תשמעי מה שיש למומחים להגיד, את לא חייבת להסכים איתם, אבל סה"כ הטיפולים שהם מקבלים הם פרס. היום עומר הולך בשמחה לכל הטיפולים, התחלנו ריפוי בעיסוק ואני מרוצה מכך מאוד. זה בעצם חוג פרטי של יצירה ופיתוח ואין את זה לכל ילד. את האמא של הילד- אם עומרי נמצא בטיפול ובכה ואת יודעת שבבית הוא לא ילד קשה, אז תתעלמי מכך שהרופאה אמרה שהוא קשה (היא באמת השתמשה במילה הזו? זה ממש לא מקצועי בעיניי). תהנהני בראש וזהו. בקיצור, אם לא תעשי את הטיפולים, לא תדעי לעולם מה הפסדת. אולי בכתה א´ פתאום יהיה לו קושי בכתיבה וזה משהו שיכולים למנוע כיום עם קצת פיזיוטרפיה? לא חבל? תפתחי עור של פיל. המטפלים למיניהם הם רק בני אדם.

 

[אמא של עמרי]

תודה דורית

כן אני מניחה שלא יהיה לי האומץ לא ללכת . חבל לי על ימי הגן שמפסיד )

 

[אורן של איה]

אמא של עמרי

מה אני אגיד לך? אולי דוגמה תעזור. עוד יומיים אנחנו צריכים לעבור בדיקת ברה לשמיעה שמתבצעת תחת הרדמה. לפני חודשיים הרופא איבחן שאיה לא מסובבת את הראש לצד אחד בעיקבות רעש, אבל אין ספק שהיא שומעת. כבר אז אמרתי שחבל על הזמן. שצריך לתת לה עוד זמן והכל יהיה בסדר. כמובן שתוך כמה ימים הכל התחיל להסתדר והיום זו ממש בדיחה. ממש לא בא לי ללכת לבדיקה אבל צריך שניים למנגו ואני לא יכול לכפות את עצמי, נכון? ביחוד שעדיף יעשו ולא יאבחנו מאשר שלא יעשו וכן יהיה. אז אני מוותר. אבל שה נכון. הרופאים צריכים להצדיק את היות המדינה מוצפת ברופאים שאף אחד מהם לא מובטל. אז מאיבחון כזה (שתמיד אפשר להגיד "אולי" ו"לא לקחת סיכון") אז מפנין למטפל ושוב לבדיקת רופא ולאיבחון אחרי טיפול. נו בחייכם. לפי מה שכמה הורים כתבו פה, שרק יעיזו להגיד לי את זה על איה. אולי בגלל שאני בא כבר מצויד כאילו למלחמה הם נזהרים יותר. אני מסוגל בגלל מילה אחת שלא במקום לא לקום מהכיסא ולהציק לרופא עד שהוא לא ירצה לראות אותנו יותר. אני לא אומר שזה טוב, אבל אני לא סומך עליהם בגרוש. על האחיות אני סומך יותר מעל הרופאים. פיזיוטרפיסטיות- פיצוץ (רובן) אבל רופאים? נאדא!!!! אז תעשי את מה שתרגישי איתו הכי נוח, כי מה שעמרי זה מה שהוא, ואם זה לא מוצא חן בעיני הרופאים אז שלא יתחתנו איתו. נכון?