אני מתחילה לדאוג!!
אני שמחה לאחרונה. כלום לא מדאיג אותי. אני מאושרת. אין לי מושג למה. באמת. וזה מה שמדאיג אותי. אני עובדת 12 שעות ביום, וגם אחרי שאני מגיעה הביתה (בסביבות 21:00) אני עונה לביפרים ומוציאה הודעות. אין לי זמן לנשום או לראות אויר. אין לי חבר. מבחירה, אבל בכל זאת. מתחילים איתי רק טמבלים או פסיכים (שזה טוב דווקא) או אפסים (שזה ממש כבר הרגל). אפילו נודע לי משהו על האקס האחרון שלי. משהו לא משמח. נסעתי בשלושת הימים האחרונים צפונה וחזרה, בכל פעם (ואחרי יום עבודה!!) כי לידיד טוב שלי הייתה בעיה בקיבוץ שלו. בעיה אישית. ואני גמורה מהנסיעות!!!! אין לי כבר השראה לכתיבה שלי. כלום. כלום. כלום. אני מתה לטוס ללונדון לאיזה שבוע אבל אין לי זמן לבדוק את הנושא. חברה הכי טובה שלי מתחתנת (וזה דווקא משמח אבל כולם כבר מתחתנים, אז...). ולמרות כל זאת, אני שמחה ומאושרת. שומעת שירים שאני אוהבת באוטו בחזרה הביתה. נהנית בטירוף מהעבודה. אוהבת את כל החברים שלי. גם את החדשים שהכרתי לאחרונה בפורומים. ואלו שלא מוכנים להשקיע פסיק מזמנם, אני מעיפה אותם לקיבינימט (מותר להגיד מילה כזו פה??). נהנית מהדברים הקטנים של החיים. אני חושבת שזה הסוד. ליהנות מהקטנטנים האלה. להספיק לדבר עם החבר הכי טוב שלומד בב``ש. גם אם זה חמש דקות. ללכת למסעדה אחרי העבודה. גם אם זה בתשע בלילה!! ואם אני צריכה לעשות טלפונים תוך כדי. להצליח להוריד שירים שאני אוהבת בנפסטר. גם אם זה לוקח שעתיים. לקרוא על הבוקר את האי מייל ואת מה שטאי שולח לי. ואין לו מושג איך זה הופך את היום שלי לורוד. לבקר חברים טובים שלי בלילות (ואז ללכת לעבודה עם עיניים אדומות ונפוחות), אפילו אם זה חברים שבד``כ מרגיזים אותי. בקיצור. לעשות. לראות. לשמוע. לשים לב. ליהנוות. שבוע טוב לכולכם חברים.
אני שמחה לאחרונה. כלום לא מדאיג אותי. אני מאושרת. אין לי מושג למה. באמת. וזה מה שמדאיג אותי. אני עובדת 12 שעות ביום, וגם אחרי שאני מגיעה הביתה (בסביבות 21:00) אני עונה לביפרים ומוציאה הודעות. אין לי זמן לנשום או לראות אויר. אין לי חבר. מבחירה, אבל בכל זאת. מתחילים איתי רק טמבלים או פסיכים (שזה טוב דווקא) או אפסים (שזה ממש כבר הרגל). אפילו נודע לי משהו על האקס האחרון שלי. משהו לא משמח. נסעתי בשלושת הימים האחרונים צפונה וחזרה, בכל פעם (ואחרי יום עבודה!!) כי לידיד טוב שלי הייתה בעיה בקיבוץ שלו. בעיה אישית. ואני גמורה מהנסיעות!!!! אין לי כבר השראה לכתיבה שלי. כלום. כלום. כלום. אני מתה לטוס ללונדון לאיזה שבוע אבל אין לי זמן לבדוק את הנושא. חברה הכי טובה שלי מתחתנת (וזה דווקא משמח אבל כולם כבר מתחתנים, אז...). ולמרות כל זאת, אני שמחה ומאושרת. שומעת שירים שאני אוהבת באוטו בחזרה הביתה. נהנית בטירוף מהעבודה. אוהבת את כל החברים שלי. גם את החדשים שהכרתי לאחרונה בפורומים. ואלו שלא מוכנים להשקיע פסיק מזמנם, אני מעיפה אותם לקיבינימט (מותר להגיד מילה כזו פה??). נהנית מהדברים הקטנים של החיים. אני חושבת שזה הסוד. ליהנות מהקטנטנים האלה. להספיק לדבר עם החבר הכי טוב שלומד בב``ש. גם אם זה חמש דקות. ללכת למסעדה אחרי העבודה. גם אם זה בתשע בלילה!! ואם אני צריכה לעשות טלפונים תוך כדי. להצליח להוריד שירים שאני אוהבת בנפסטר. גם אם זה לוקח שעתיים. לקרוא על הבוקר את האי מייל ואת מה שטאי שולח לי. ואין לו מושג איך זה הופך את היום שלי לורוד. לבקר חברים טובים שלי בלילות (ואז ללכת לעבודה עם עיניים אדומות ונפוחות), אפילו אם זה חברים שבד``כ מרגיזים אותי. בקיצור. לעשות. לראות. לשמוע. לשים לב. ליהנוות. שבוע טוב לכולכם חברים.