``אני מתועב אותך``

[Eclipsed By The Moon]

``אני מתועב אותך``



מישהו הבין את המשמעות של המשפט? מישהו אמר לי את זה היום. זה ידיד שלי, שיש לו קראש עלי כבר כמה חודשים טובים, אבל באותה מידה הוא מתעב אותי. הוא אומר שמצד אחד הוא לא יכול בלעדיי, אבל מצד שני הוא היה מת שאעלם מחייו. הוא כ``כ נהנה לשוחח איתי אבל הוא רוצה שאפסיק להתקשר כדי שיוכל ``להגמל`` ממני. זה נורא מוזר אני בחיים שלי לא חשתי ככה מישהו כן?

 

[dominik]

אני כן



הרגשתי ככה פעם כלפי ידידה שלי. מצד אחד נורא אהבתי לדבר איתה, ולפעמים הייתי מתקרצצת אליה שעות עם יציאות כמו ``שמת לב שהגרביים שלך בצבעים שונים היום?``, בגלל שזה לא משנה על מה היינו מדברות, זה תמיד היה מעניין (חשבתם פעם באמת למה אנשים מתעקשים ללבוש גרביים באותו צבע, כאילו זה איזה חוק או משהו). אבל היו מלא פעמים שהרגשתי שהלואי שבחיים לא הייתי פוגשת אותה, או לפחות לא היום בבוקר בשיעור מתמטיקה נגיד. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהרגשתי נורא עלובה ורדודה וטיפשה כשהיא הייתה בסביבה, אבל אחר כך הבנתי שזה לא קשור לזה, זה פשוט שיש לכל מיני אנשים (כמוני) נטיה כזאת להרס עצמי, שבשלב מסוים הם מתחילים להזיק לעצמם דווקא דרך האנשים שהם הכי אוהבים, ואז זה יותר גרוע מכל התמכרות. בכל מקרה, הילדה הזאת עזבה את בית ספר, אז זה די פתר לי את הבעיה.

 

[דולצינאה]

ברור שכן.



כשאני אוהבת מישהו והוא לא מחזיר אהבה, מצד אחד- זה נותן מטרה לקום בבוקר, ללכת ללמוד, לחייך. מצד שני, זה כל כך מכאיב לראות אותו במרחק 6 כיסאות ממני, ולדעת שהוא לא ירגיש מה שאני מרגישה. אז כן- אני אוהבת אותו, אבל מתפללת שהלוואי שלא הייתי מכירה אותו בכלל ולא סובלת ככה בגללו. זה טבעי, אני חושבת- האנשים שאנחנו אוהבים הם לרוב האנשים שפוגעים בנו יותר מכל. דולצינאה.

 

[Eclipsed By The Moon]

אחת החברות הכי טובות שלי היא כזו



כמה שאני אוהבת אותה היא מעצבנת כזו לפעמים בטירוף עד לפני כמה זמןלא הייתי מסוגלת לסבול אותה כי היא טענה שהתפשטתי מול החבר שלה (וזה ל-א נכון) ושאני נותנת. אבל זה עבר... היא תמיד שואלת אותי למה אני לא מחליפה מכנסיים גם... מצד אחד זה מכנס שאני ממש ממש ממש ממש ממש ממש אוהבת מצד שני היא שואלת את זה את כולם ידידה שלי דיי נעלבה מזה