גם אני מאז שהתחלתי לצפות
בסידרה התחלתי להבין איך טיפול תריך להנהל. כלומר, עד שצפיתי בסידרה לא הרגשתי לגמרי משוחררת בטיפול. ולאחר שהתחלתי לצפות שמתי לב שכל המטופלים של ראובן מרגישים המון ביטחון בשיחות איתו עד לרמה שהם ממש אומרים לו בפרצוף כל מה שהם חושבים עליו או על הדברים שהוא אומר. למשל, אני בחיים לא אומר לפסיכולוגית שלי "נמאס לי מהשאלות המפגרות שלך" או לומר מילה רעה עליה אבל מצד שני, התחלתי להרגיש יותר בנוח לחלוק על דעתה (בצורה מנומסת כמובן מבלי לנבל את הפה כפי שלא מעט עושים מן המטופלים של ראובן עושים בסידרה). מה שכן, למזלי או שאולי לרעתי,הפסיכולוגית שלי לא עונה לי כל שנייה בשאלה כי זה באמת יכול להטריף.... בקשר לנושא "החשק" להגיע לפסיכולוגית, רוב הזמן יש לי חשק ללכת לטיפול כי היא באמת עוזרת לי, אבל בטח אנשים כאן יסכימו אתי שתמיד כשיש איזה שבוע חופש (בשל אי יכולת שלי או שלה או החגים למשל), תמיד צריך אותה יותר מכל זמן אחר - תמיד קורה משהו שמצריך את השיחה הזו ואת ההבנה והתמיכה... לא כך? דבר נוסף ואחרון - גם לי יצא לדבר עם הפסיכולוגית שלי על הטיפול באיילה שאיתה אני הכי מזדהה בכל מה שקשור לאמא שלה ובאמת הצלחנו להגיע לכמה דברים דרך השיחה על ה"טיפול שלה עם ראובן"...